פלונית ואח' נ' תנועת בני עקיבא בישראל (ע"ר) ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי גוף.

הצדדים

1. התובעת 1 היא ילידת שנת 2005. במועד הגשת התביעה בשנת 2019 הייתה בת 14.

    

2. התובעים 2 ו-3 הם הורי התובעת והאפוטרופסיים שלה שתובעים כמיטיבים.

3. נתבעת 1 היא תנועת הנוער בני עקיבא, תנועת הנוער המרכזית של הציבור הדתי-לאומי בישראל והיא תנועת הנוער השלישית בגודלה בישראל.

4. נתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה במועדים הרלוונטיים לתביעה את בני עקיבא.

5. במסגרת מחנה הקיץ של תנועת הנוער אירעה לתובעת תאונה, בגינה נגרמו לה הנזקים המפורטים בכתב תביעה.

    

   רקע עובדתי

6. ביום 14.8.2017, במהלך מחנה קיץ של תנועת הנוער "בני עקיבא", הושבו חניכי סניף ***, ובהם התובעת, בסמוך לכיריים שעליהם הונחו שני סירי מרק רותח.

    

7. לפתע, קרסו הכיריים ועליהם הסירים, וכתוצאה מכך נכוותה התובעת מהמרק הרותח ברגליה, בירכיה, בגב התחתון ובעכוז, ונגרמו לה כוויות בדרגה שנייה ושלישית המכסות כשליש מגופה.

    

8. התובעת טופלה במקום התאונה, ובהמשך פונתה לבית החולים זיו ומשם הועברה להמשך אשפוז בבית החולים הדסה עין כרם שבו אושפזה למשך כשלושה שבועות ועברה טיפולים שונים הכוללים חבישה, פלסטיקה ופיזיותרפיה. לאחר מכן נזקקה לשהות בביתה לצורך החלמה למשך כחודש וחצי נוספים.

   מכתב השחרור מביה"ח זיו צורף לכתב התביעה כנספח 1.

   מכתב שחרור מבית החולים הדסה עין כרם צורף כנספח 2.

    

9. עם שחרורה מבית החולים הונחו התובעת והוריה להמשיך בחבישת הכוויות ובמריחת המשחות וליטול משככי כאבים. התובעת נדרשה לחבוש תחבושות לחץ שהותאמו עבורה למשך תקופה ממושכת והמשיכה בטיפולי לייזר. בגופה של התובעת נותרו צלקות.

   תמונות הצלקות צורפו לראיות התביעה כמוצג 3.

    

10. במשך כחודשיים סעדה אימה של תובעת את בתה, ושבה לעבודתה כחודש וחצי לאחר מועד פתיחת שנת הלימודים, עת שבה התובעת ללימודיה בבית הספר.

     

11. התובעת נאלצה להישאר בביתה כשהיא חבושה, מרוחה במשחות וזקוקה לסיוע לצורך פעולות בסיסיות, בין היתר נזקקה לסיוע בעשיית צרכים וברחצה. בשל מצבה לא החלה התובעת במועד את לימודיה בבית ספר חדש שבו הייתה רשומה יחד עם חברותיה.

     

12. לצורך טיפול בצלקות שנותרו בגופה נזקקה התובעת לסדרת טיפולי לייזר שנועדו לרכך את מראה הצלקות ולשפר את טווח התנועה שלה, אולם אף על פי כן, נותרו בגופה צלקות.

    סיכום ייעוץ הנוגע לטיפולי הלייזר מיום 15.3.2018 צורף כנספח 3 לכתב התביעה.

     

13. אשר לטיפולי הלייזר, הומלץ לתובעת על סדרה של 20-15 טיפולים בעלות של 5,500 ₪ לכל טיפול. התובעת קיבלה טיפולים מסוג זה אחת לחודש או חודש וחצי . גם לאחר אותם טיפולים התובעת עודנה סובלת מצלקות.

    במכתבו של ד"ר ארצי מיום 14.3.2019 (נספח 4 לכתב התביעה) הומלץ לתובעת לעבור סדרת טיפולים נוספת.

    מסמך על סיכום טיפול מיום 20.12.2018 מאת הפסיכיאטר המטפל צורף כנספח 5 לכתב התביעה.

     

14. בהודעה מיום 14.8.2020, הודו הנתבעות בחבותן.

     

15. הצדדים ויתרו על חקירת העדים.

     

16. על פי הסכמה דיונית שגיבשו הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה, הועמדה הנכות הרפואית על 16% (החלטה מיום 28.7.2022).

     

    טענות הצדדים

    תמצית טענות התובעים

17. חומרת הפגיעה והיקפה; התובעת נכוותה קשות, אושפזה למשך שלושה שבועות, ונדרשה לטיפולים תחת סדציה, חבישות כואבות והחלפות יום־יומיות. מדובר בנזק שאינו חולף, הכולל צלקות נרחבות המתפרשות על כשליש משטח גופה (לפי חוות דעת פרופ' חייק).

    הפגיעה גרמה להשלכות נפשיות ותפקודיות משמעותיות, לרבות בושה, ירידה בביטחון העצמי, קושי בחשיפה חברתית, וחשש מפני מערכות יחסים בעתיד.

     

18. נכות רפואית ותפקודית; אף שהנכות הרפואית הועמדה על 16%, מדובר בפגיעה עמוקה, אינטימית ובעלת השלכות חברתיות, תעסוקתיות ונפשיות. הנכות הפלסטית היא בעלת אופי תפקודי מובהק, שכן צלקות באזורי גוף אינטימיים גורמות לפגיעה באוטונומיה, בדימוי העצמי ובתפקוד החברתי. התובעים טענו שנכות תפקודית בת 20%–25% היא סבירה בנסיבות המקרה. התובעים הפנו לפסיקה שעניינה קביעת נכות תפקודית של קטינים עם פגיעות גוף שאינן אורתופדיות. לחלופין טענו שיש לקבל את חוות דעתו של ד"ר מיטראני שקבעה נכות נפשית.

     

19. כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה; יש לפסוק פיצוי גבוה במיוחד בשל חומרת הכוויות; היקף שטח הגוף הנגוע; משך הטיפולים והאשפוז, ההשלכות המתמשכות על הדימוי העצמי, והבושה. לחלופין, נטען שיש לפסוק פיצוי נפרד, או להביא בחשבון את הפגיעה באוטונומיה במסגרת הכאב והסבל. הפגיעה כוללת: חשיפה מוגברת של הגוף, טיפול פולשני תחת סדציה, חוסר שליטה, וחדירה לפרטיות, אשר הובילו לפגיעה באוטונומיה ובכבוד ולצמצום יכולת הבחירה.

     

20. הוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד; נטען שהתובעים שילמו אלפי שקלים עבור משחות, ציוד רפואי וטיפולי לייזר. מומחה מטעמם, ד"ר ארצי, תיעד 7 טיפולי לייזר, אולם נדרשים 15–20 טיפולים לצורך שיפור ניכר. התובעים עותרים לפיצוי מלא עבור 8–10 טיפולים עתידיים, ולטענתם מדובר בהוצאות סבירות ונדרשות. עוד נטען כי גם טיפולים הניתנים באמצעות שב"ן מזכים בפיצוי, בהסתמך על פסיקה שהכירה בשיפוי מסוג זה.

     

     

21. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד; התובעת ומשפחתה נסעו פעמים רבות לבית החולים הדסה לצורך בדיקות וטיפולים. הפיצוי נתבע על בסיס טבלת נסיעות מפורטת שערכו הורי התובעת וקבלות חלקיות שהוצגו.

     

22. עזרת צד ג'; התובעת נזקקה לעזרה יומיומית בהחלפת תחבושות, רחצה, לבוש, ותפקוד בסיסי למשך תקופה ארוכה. קיימת היתכנות לצורך בעזרה גם בעתיד בתקופות של החרפה.

     

23. הפסדי השתכרות לעתיד; לתובעת נגרמה פגיעה בדימוי הגוף ובהתפתחותה הפסיכו־חברתית, אשר עלולה להשפיע על בחירת מקצוע ועל יכולת השתלבות. התובעים הפנו לפסקי דין שהכירו בכך שנכות אסתטית יכולה לגרוע מכושר השתכרות ועל כן יש הצדקה לפסוק פיצוי גלובלי.

     

24. הוצאות כלליות נוספות; דחיית אירוע בת מצווה, עלויות תמיכה נפשית באמצעות חופשה משפחתית, ומיזוג מוגבר בבית, והכול בגדר הוצאות סבירות בנסיבות העניין.

     

25. פדיון ימי מחלה של האם; האם נעדרה כחודשיים מעבודתה, ועל פי התקשי"ר ימי המחלה ניתנים לפדיון בעת פרישה; ולכן יש לזכות את התובעים בשווים הכלכלי.

     

26. ריבית; יש לקבוע ריבית ריאלית של 3% בהתאם לפסיקה.

     

27. שכ"ט עו"ד; מבוקש לפסוק 25%+מע"מ.

     

    תמצית טענת הנתבעות

28. נכות נפשית – אין ולא הייתה; הנתבעות טוענות שהתובעים שינו חזית כאשר לאחר הגשת חוות הדעת הראשונה מטעם ד"ר מיטראני אשר לא קבעה נכות, הוגשה חוות דעת מאוחרת אשר קבעה נכות. מומחה ביהמ"ש, פרופ' כהן, קבע בבירור שאין נכות נפשית. לכן, אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

29. נכות תפקודית; הנתבעות טוענות שהצלקות אינן בולטות, אינן גליות, ואינן פוגעות בתפקוד. התובעת משתתפת בטיולי בית הספר, במדורות, ובהווי חברתי ללא כל מגבלה. לפיכך אין לפסוק נכות תפקודית, ולחלופין לפסוק לכל היותר נכות תפקודית בשיעור זניח. הנתבעות מפנות לפסיקה המצמצמת תרגום של נכות אסתטית לנכות תפקודית.

     

30. כאב וסבל; הנתבעות מסכימות לכך שהתובעת סבלה, אך טוענות שעל הפיצוי להיות מידתי ומבוסס על הפסיקה. הנתבעות מפנות לפסק דין ב-ת"א (שלום קריות) 21417-02-10 שבו נקבע פיצוי מתון, ומדגישות שפסקי הדין שאליהם הפנו התובעים אינם דומים. לטענתן, אין מקום לחריגה מהותית כלפי מעלה.

     

31. פגיעה באוטונומיה; הנתבעות טוענות שלא מתקיימת עילה לפיצוי נפרד. הנתבעות מפנות לפסיקה שלפיה אין כפל פיצוי כשעסקינן בכאב וסבל וגם בפגיעה באוטונומיה. לשיטתן מדובר בראש נזק שאינו מתאים לנסיבות.

     

32. הוצאות רפואיות; הנתבעות טוענות שטיפולי הלייזר הם בחירה אסתטית, ללא אינדיקציה רפואית. המומחית מטעמן סברה שהטיפולים "אולי עוזרים" ולכן אינם מצדיקים פיצוי. אשר ל- שב"ן, לא ניתן לחייב את הנתבעות בעלות ביטוח משלים, ובוודאי שלא על טיפולים ש-שב"ן מכסה.

     

33. נסיעות; הנתבעות טוענות שחלק גדול מהנסיעות נעשו ברכבה עבודה של האב, ולכן בפועל לא הייתה הוצאה, ואם יפסק פיצוי יתעשרו התובעים שלא כדין.

     

34. עזרת הזולת; התובעת אושפזה למשך 3 שבועות בלבד, ואחר כך חזרה לביתה. לא הוצגה הוכחה לכך שהתובעת הייתה מרותקת במשך 6 שבועות נוספים. גם אם כך היו פני הדברים, מדובר בעזרה הורית רגילה. אשר לעתיד אין כל הוכחה לצורך בעזרה.

     

35. הפסדי השתכרות; אין בסיס לטעון לפגיעה בכושר ההשתכרות. הצלקות אינן נראות, הן במקומות מוצנעים, הן לא צפויות להשפיע על ראיונות עבודה או על אפשרויות תעסוקה. לא הובאה אסמכתא כלשהי המצביעה על פגיעה תעסוקתית עתידית.

     

36. הוצאות נוספות; טיול לאמסטרדם, דחיית בת מצווה, ורכישת מזון חלבוני, אין כל קשר משפטי לנזק שנגרם ועל כן אין הצדקה לפסוק פיצוי.

     

37. פדיון ימי מחלה; לא הוכח שהאם זכאית לפדיון ימי מחלה בפרישה, לא הוגש כל מסמך מטעם המעסיק, ומדובר בהרחבת חזית.

     

    יריעת המחלוקת

38. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת הרפואיות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים על מכלול טענותיהם, אדון בכל אחת מהפלוגתאות כדלקמן:

     

    נכות רפואית ונכות תפקודית

39. האם קיים בסיס לקביעת נכות נפשית לתובעת, ומה משקלה, בשים לב לפער בין חוות הדעת של ד"ר מיטראני ובין קביעת מומחה בית המשפט.

     

40. האם הנכות הרפואית שנקבעה בתחום הכירורגיה הפלסטית (16%) משקפת גם נכות תפקודית, ואם כן, מה שיעורה.

     

41. האם הצלקות, אופן התפרשותן והשלכותיהן הפסיכו־סוציאליות מצדיקות קביעת פגיעה תפקודית המשפיעה על מסלול חייה של התובעת.

     

    כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה

42. מהו שיעור הפיצוי הראוי בגין הנזק שאינו ממוני, בהתחשב בגילה של התובעת, במשך האשפוז, באופי הטיפולים (לרבות טיפולים תחת סדציה), ובהשלכות האירוע.

     

43. האם קיימת עילה לפיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה, ומה היחס בין פיצוי זה ובין הפיצוי בגין כאב וסבל; והאם יש חשש לכפל פיצוי.

     

    הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

44. אילו מההוצאות הנטענות, משחות, תחבושות, תרופות, וטיפולי לייזר, הוכחו כהוצאה סבירה והן בעלות זיקה סיבתית לנזק.

     

45. האם קיימת אינדיקציה רפואית המצדיקה פיצוי עבור טיפולי לייזר עתידיים, ומהו היקפם של הטיפולים הנדרשים.

     

46. מהו היקף ההוצאות הצפויות לעתיד, בשים לב לעמדות המומחים ולמצבה הנוכחי של התובעת.

     

    החזר בגין תשלומי ביטוח רפואי משלים (שב״ן)

47. האם זכאית התובעת לשיפוי בגין תשלומי ביטוח משלים (שב"ן) בעבר או לעתיד, והאם הפסיקה החלה בעניין זה מחייבת השבת דמי שב"ן או רק קיזוז גמלאות.

     

    הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

48. האם הוכחו נסיעות לצורך טיפולים ואשפוזים, ומה היקפן.

     

49. האם שימוש ברכב העבודה של האב שולל או מצמצם את הזכאות לפיצוי.

     

50. האם ישנה הצדקה לפסוק הוצאות נסיעה עתידיות.

     

    עזרת הזולת – עבר ועתיד

51. האם נדרש פיצוי בגין עזרה חריגה שלה נזקקה התובעת בתקופת האשפוז וההחלמה בבית.

     

52. האם נעדרה התובעת מבית הספר כחודשיים והאם עובדה זו מצדיקה פיצוי.

     

     

53. האם קיימת הצדקה לפיצוי עתידי בגין עזרה, בפרט בתקופות אפשריות של החרפה.

     

    הפסדי השתכרות לעתיד

54. האם כתוצאה מהצלקות ומן ההשפעות הפסיכו־חברתיות נפגעה התובעת פגיעה תפקודית הצפויה לגרוע מכושר השתכרותה.

     

55. שיעור הגריעה, ככל שתיקבע, והאם יש בסיס סטטיסטי או ראייתי לקביעתה.

     

    הוצאות נוספות

56. האם יש לפצות את התובעת בגין הוצאות שונות שנדרשו לאחר האירוע, דחיית אירוע בת מצווה, חופשה משפחתית מרגיעה, מזון ייעודי ומיזוג מוגבר.

     

57. האם נמצא קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההוצאות ובין הנזק.

     

58. האם הוצאות בלתי סדורות אלה נכנסות לגדר "הוצאות סבירות".

     

    פיצוי על ימי מחלה של האם

59. האם אימה של התובעת זכאית לפדיון ימי המחלה שצברה, האם העובדה שנעדרה לצורך טיפול בבתה מזכה בפיצוי, ומה הראיות הנדרשות להוכחת זכות זו.

     

    הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד

60. שיעור שכר הטרחה הראוי – האם 20% + מע"מ כטענת הנתבעות או 25% + מע"מ כטענת התובעים.

     

61. היקף ההוצאות שיש לפסוק בשים לב לסוג ההליך, היקפו, חוות הדעת, ושיתוף הפעולה הדיוני.

     

    שיעור הריבית

62. מהי הריבית הראויה על נזקי העבר ועל הנזק שאינו ממוני, ריבית ריאלית של 3% כטענת התובעים או הריבית החוקית בלבד כטענת הנתבעות.

     

63. האם יש להחיל ריבית מאוחרת (מהוון) על נזקי העתיד.

     

    תוחלת החיים

64. האם יש לסטות מתוחלת החיים הסטטיסטית של הלמ"ס לאור טענת התובעים בדבר שיפור מתמשך בשיעורי התמותה והפניות לדו"ח האקטוארי של המל"ל לשנת 2010.

     

    דיון והכרעה

    אדון בפלוגתאות כסדרן.

     

    תוחלת החיים

65. טענת התובעים בעניין תוחלת החיים נדחית. תוחלת החיים של התובעת תיקבע בהתאם לטבלאות הלמ"ס ותעמוד על 85 שנה. כך נוהגים בתי המשפט כעניין שבשגרה, ולא מצאתי הצדקה לסטות מדרך זו בתיק שלפניי [ראו: רע"א 5406/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.08.2022)].

     

    ריבית 

66. שיעור הריבית להיוון נזקי העתיד יעמוד על 3% לשנה, כמקובל בפסיקה. הפיצוי בגין נזקי העבר יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

     

    נכות רפואית ונכות תפקודית

    נכות נפשית

67. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של ד"ר מיטראני על שתי גרסאותיה, בחוות הדעת הנגדית ובחוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' יואב כהן, אינני מוצא בסיס לקביעת נכות נפשית צמיתה.

     

68. פרופ' כהן, מומחה בית המשפט, בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר שלא מצא אבחנה קלינית העולה כדי נכות. הצדדים ויתרו על חקירת המומחה. ויתור זה מצד התובעים מקשה על האפשרות לשלול את מסקנותיו של המומחה. בהתאם להלכה המושרשת, בית המשפט יעדיף את עמדת מומחה בית המשפט בהיעדר טעמים כבדי משקל לסטייה ממנה [ראו: ע"א 3056/99 רועי שטרן נ'המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו(2) 936)].

     

69. לפיכך, על בסיס חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לא אפסוק נכות נפשית צמיתה.

     

    נכות תפקודית

70. הנכות הרפואית הפלסטית עומדת על 16%, ואינה שנויה במחלוקת. נשאלת השאלה האם נכות זו משקפת גם פגיעה תפקודית.

     

71. בנוגע לקטינים קובעת הפסיקה שנכות אסתטית עשויה לקפל בתוכה השלכה תפקודית עקיפה הנובעת מהשפעה פסיכו-חברתית ומהגבלה בבחירת מסלולי חיים, גם כאשר המומחים אינם מגדירים זאת במפורש (ראו: ת"א (שלום קריות) אליה נוי נ' LORAC ידע פלסט בע"מ (31.08.2014); ע"א 10064-02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13].

     

72. מנגד, לא הובאה ראיה ישירה לפגיעה תפקודית ממשית בהווה. התובעת לא העידה, ולא הוצגה הוכחה להגבלה תעסוקתית קונקרטית. ואולם, בעניינה של קטינה שטרם נכנסה לשוק העבודה, אין לצפות להוכחה ישירה מסוג זה. די בכך שהוכחו צלקות נרחבות באזורי גוף אינטימיים, כדי לבסס חזקה עובדתית להשפעה פסיכו-חברתית עתידית, גם בהיעדר אבחנה נפשית פורמלית. על יסוד האמור, מצאתי להכיר בהשפעה תפקודית מסוימת, אשר על דרך האומדן תעמוד על מחצית משיעור הנכות הרפואית הפלסטית.

     

73. על כן, אני קובע נכות תפקודית בשיעור של 8%.

     

     

    כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה

74. התובעת סבלה פגיעה משמעותית: כוויות נרחבות, טיפולים תחת סדציה, אשפוז בן 3 שבועות, והחלמה בביתה לתקופה בת חודש וחצי.

     

75. נוסף על כך, ישנן השלכות נפשיות שאינן קליניות כגון: בושה, פגיעה בדימוי הגוף וכיו"ב שאף הן רלוונטיות לראש נזק זה.

     

76. בהתאם לשיקולים שנקבעו בעניין מוסקוביץ [עיריית חיפה נ' איה מוסקוביץ, פ"ד מז(2) 718], ובהשוואה לפסיקה עדכנית בתחום הכוויות [ראו: ת"א 48573-12-12 מ.נ. נ' ניב אלמוג (03.09.2017)], מצאתי שבנסיבות העניין, בהתחשב בחומרת הכוויות, בהיקפן, בגיל הצעיר של התובעת, במשך האשפוז והטיפולים, ובהשלכות ארוכות הטווח על דימויה העצמי, שיעור הפיצוי הראוי בראש נזק זה עומד על 150,000 ₪. סכום זה משקף את מלוא הנזק שאינו ממוני שנגרם לתובעת, ומביא בחשבון את מכלול נסיבותיה הייחודיות.

     

77. אשר לפגיעה באוטונומיה, אין מקום לפיצוי נפרד שכן רכיב זה כלול בראש הנזק של כאב וסבל.

     

78. בענייננו, חוויית האימה, אובדן השליטה, והסבל הנובע מהטיפולים, כבר כלול ברכיב הכאב והסבל, ואין מקום לכפל פיצוי. לפיכך, אין לפסוק פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה.

     

79. בהתחשב בכל אלה, יעמוד הפיצוי ברכיב הכאב והסבל על 150,000 ₪.

     

     

    הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

    עבר

80. התובעים הציגו ראיות להוצאות עבור משחות, תחבושות, ציוד רפואי וטיפולי לייזר.

81. לעניין טיפולי הלייזר, התובעת קיבלה בפועל 7 טיפולים בעלות של 5,500 שקלים לטיפול, ובסך הכול 38,500 שקלים. עם זאת, לא כל ההוצאות הנטענות לעבר נתמכו באסמכתאות מלאות, ולא הוצגו קבלות עבור כלל הטיפולים.

     

82. בהתחשב בראיות שהוצגו, ולאחר בחינת הטבלה שצירפו התובעים והאסמכתאות שהוגשו, מצאתי לפסוק פיצוי עבור חלק מטיפולי הלייזר שהוכחו כדבעי, וכן עבור משחות, תחבושות וציוד רפואי. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר על סך של 26,000 שקלים.

     

83. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר ארצי, נרשם שיפור משמעותי לאחר 7 טיפולי לייזר, והמלצתו עמדה על 15-20 טיפולים בסך הכול. לאחר שהתרשמתי שקיימת תוחלת ממשית לטיפולים נוספים לשם שיפור מראה הצלקות, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי עבור 8 טיפולים עתידיים. עלות הטיפולים העתידיים הנומינלית מוערכת בסך של 44,000 שקלים (8 כפול 5,500). בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת ובכך שהטיפולים צפויים להתפרס על פני מספר שנים קרובות, ולאחר היוון בשיעור 3% לתקופה ממוצעת של כ-3 שנים, אני מעמיד את הפיצוי בגין טיפולי לייזר עתידיים על סך של 40,000 שקלים.

     

84. לפיכך, סך הפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד יעמוד על 66,000 שקלים (26,000 שקלים לעבר + 40,000 שקלים לעתיד).

     

     

    החזר בגין תשלומי ביטוח רפואי משלים (שב״ן)

85. תכניות שירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים אינן נחשבות ל"חוזה ביטוח" כהגדרתו בסעיף 86 לפקודת הנזיקין. מסקנה זו עולה מהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, ומהוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. לפיכך, אין להחיל את הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין, הקובעת שאין לנכות מהפיצויים סכום ששולם או שמגיע על פי "חוזה ביטוח". מכאן שבתביעת הנפגע נגד המזיק יש לנכות מהפיצויים את שווי ההטבות שקיבל הנפגע מכוח השב"ן. ניכוי זה מונע כפל פיצוי, שכן קופת החולים רשאית לחזור אל המזיק בתביעת שיבוב בגין הטבות אלה [ראו: ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני (3.10.2019) (להלן: "עניין פלוני")].

     

86. הפסיקה התוותה את העיקרון שלפיו אין לחייב את המזיק לשאת בעלות השב"ן באופן גורף, שכן מדובר בהוצאה כללית שאינה נובעת בהכרח מן הנזק שנגרם, מקום שבו מדובר בביטוח משלים כללי שלא נרכש עקב התאונה [ראו: עניין פלוני; ע"א 2577/14 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פלונית (11.01.2015)]. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בביטוח המעניק שירותים רפואיים שונים לכל מבוטח, ללא קשר ישיר לאירוע נזק ספציפי.

     

87. ההלכה הפסוקה קובעת שיש לנכות מהפיצוי שנפסק לנפגע את ההטבות המגיעות לו מכוח חברותו בתכנית השב"ן, הן לעבר והן לעתיד. בעניין פלוני קבעה דעת הרוב שעל הנפגע מוטל הנטל להקטנת הנזק, ולכן עליו להמשיך בחברותו בשב"ן או להצטרף אליו, והמזיק יישא בדמי החבר. קופת החולים זכאית לחזור בתביעת שיבוב על המזיקים בגין הטבות אלה.

     

88. עם זאת, ההלכה אינה שוללת פיצוי בגין תשלומי שב"ן באופן מוחלט, ובית המשפט רשאי, בהתאם לנסיבות, לפסוק פיצוי חלקי על דרך האומדנה כאשר מתקיים קשר ענייני בין רכיב הביטוח המשלים לטיפולים שהניזוק נזקק להם בקשר לנזק. דהיינו הפסיקה הכירה במקרים חריגים שבהם ניתן לפסוק פיצוי חלקי, מקום שבו קיים קשר רציונלי בין תשלום השב״ן לטיפולים רפואיים הנובעים ישירות מהנזק, או כאשר הניזוק צפוי להזדקק בעתיד לטיפולים שאינם מכוסים במלואם במסגרת סל הבריאות, כאשר שיעור הפיצוי ייקבע בהתאם לעלויות דמי החברות בשב"ן. במקרים שבהם אין ראיות מדויקות ניתן לקבוע פיצוי גלובלי על דרך האומדן.

     

89. היקף הפיצוי בגין עלויות שב"ן, אשר מנוכה מהנפגע ומשולם לקופת החולים מטעם המזיק, יהיה שווה לעלות הטיפולים והשירותים שסופקו בפועל. במקרים שבהם הוכחו הוצאות רפואיות נרחבות, פסקו בתי המשפט פיצויים גלובליים משמעותיים, הנעים בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים ואף למעלה מכך, הכול בהתאם לחומרת הפגיעה והיקף הטיפולים הנדרשים [ ראו: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 6186-01-20 פלונית נ' פניקס חברה לביטוח בע"מ (29.12.2024); ת"א (מחוזי ת"א) 55239-02-17 פלונים נ' שירותי בריאות כללית (31.12.2024) ; ת"א (מחוזי מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) נ' שירותי בריאות כללית (15.3.2018) ;ת"א (מחוזי חי') 896-09-18 פלוני נ' קיבוץ כפר בלום (27.6.2022)].

     

90. במקרה שלפנינו הייתה התובעת מבוטחת בשב״ן עוד טרם התאונה, ולפיכך אין מדובר בהוצאה שנועדה לשם התמודדות עם הנזק באופן ישיר. עם זאת, כיוון שחלק מהטיפולים הפלסטיים והאסתטיים הנדרשים לשיפור מראה הצלקות אינם נכללים בסל הבריאות אלא ניתנים במסגרת השב"ן וכרוכים בהשתתפות עצמית, קיים קשר סיבתי עקיף בין המשך תשלומי השב״ן ובין הנזק שנגרם לתובעת.

     

91. בהתחשב בעקרון ההשבה, השואף להשיב את הניזוק למצבו הקודם, ובצורך להימנע מהתעשרות שלא כדין, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי חלקי בלבד. פיצוי זה משקף את השימוש הצפוי בשירותי השב"ן הרלוונטיים לנזק נושא התביעה, אך לא את מלוא עלות הביטוח המשלים.

     

92. בהינתן שהתובעת עשויה להזדקק בעתיד להמשך טיפולים אסתטיים לשם הקטנת הנזק, מצאתי לפסוק לה פיצוי גלובלי מתון בראש נזק זה, על דרך האומדנה. בשקלול נסיבות העניין, בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, באופיים של הטיפולים האפשריים, ובכך שמדובר בביטוח משלים קיים שלא נרכש עקב הפגיעה אך עשוי להידרש לשם מימון חלקי של הוצאות רפואיות הקשורות בנזק, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 7,000 ₪.

     

    נסיעות לעבר ולעתיד

93. פיצוי בגין הוצאות נסיעה ייפסק רק עבור הוצאות עודפות שנגרמו עקב הפגיעה, תוך התחשבות בסבירותן ובנחיצותן. הוצאות אלה כוללות דלק, חנייה ותשלום אגרות בכבישי אגרה. ניתן לפסוק פיצוי גם עבור שימוש ברכב משפחתי, אולם יש לנכות את השימוש השוטף שאינו קשור לטיפולים הרפואיים. במקרים שבהם אין הוכחה מדויקת, ייקבע הפיצוי על דרך האומדנה, ושיעורו יהיה תלוי בחומרת הפגיעה, בהיקף הטיפולים הנדרשים וביכולת ההתניידות של הנפגע [ראו: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 14602-04-20 פלונית נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (4.2.2025); ת"א (מחוזי חי') 6134-05-19 פלוני נ' אייל גבעולי (28.10.2023)].

     

94. הוצאות אלה נחשבות ל"נזק מיוחד" הטעון פירוט והוכחה בדבר הצורך בו, ובדבר עלותו. עם זאת, בתי המשפט הכירו בכך שלא תמיד נשמרות כל האסמכתאות, ובמקרים מתאימים ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנה [ראו: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 14602-04-20 פלונית נ' ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (4.2.2025); ת"א (שלום נצרת) 18090-10-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (28.3.2024), פסקה 41; ת"א (שלום תל אביב-יפו) 44179-03-14 פלוני (קטין) נ' י.ז (19.2.2017), פסקה 36; ת"א (שלום ראשל"צ) 5219-05 רחל גלמודי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.12.2009), פסקה 29)].

     

95. בתי המשפט נוהגים לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי המאגד את הוצאות הנסיעה לעבר ולעתיד, בפרט כאשר לא ניתן להביא ראיות לסכומים מדויקים. הסכומים שנפסקים נעים במנעד רחב שבין אלפי ₪ לעשרות אלפי ₪ ובמקרים חריגים אף מאות אלפי ש"ח [ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 15222-04-20 פלוני נ' המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (27.8.2023); ת"א (מחוזי מרכז) 47161-02-19 פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (3.8.2023); ת"א (מחוזי חי') 3228-05-12 אלעד ארם נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב (24.1.2016)].

     

96. אשר להוצאות הנסיעה, במקרה שלפנינו הוצגו קבלות חלקיות עבור חנייה, שימוש בכביש 6, הוכנה טבלה הכוללת הוצאות נסיעה תוך פירוט מועדים, אולם לא הוצגו קבלות עבור צריכת דלק. מעדות האב עולה שחלק מהנסיעות נעשו ברכב העבודה שלו, ועל כן לא הייתה הוצאה כספית ישירה מצדו.

     

97. לפיכך, בהתחשב בהיקף הנסיעות שהוכח, בכך שחלק מהן נעשו ברכב עבודה ללא הוצאה כספית ישירה, ובהיעדר קבלות מלאות לדלק, אני מעמיד את הפיצוי בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד על סך גלובלי של 5,000 ₪. סכום זה משקף הערכה סבירה של ההוצאות העודפות שנגרמו בפועל עקב הפגיעה.

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

98. הלכה היא כי פיצוי בראש נזק של עזרת הזולת נועד לשפות ניזוק על עזרה החורגת מהעזרה הרגילה והטבעית הניתנת לבן משפחה במסגרת המשפחתית, והוא נפסק גם מקום שבו ניתנה עזרה מצד בני משפחה ולא בשכר. התפיסה היא שרואים סיוע מצד בני משפחה כשווה כסף, ועל המזיק לשאת בהוצאה זו. עם זאת, כאשר בן משפחה מטפל בנפגע, יינתן הפיצוי רק עבור "מאמץ חריג ויוצא דופן" מעבר למקובל בין בני משפחה, גם אם אין הוא משלם עבורה. אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני משפחה יסייעו לנכה ללא תמורה [ראו: ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני-קטין (נבו 4.8.2005); ראו גם עמוס הרמן לעיל].

     

99. כידוע יינתן הפיצוי עבור הוצאות סבירות ושירותים נחוצים שניתנו או יינתנו כדי לתקן נזק גוף, למנוע החמרה או להקל על סבל [ראו: חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964 סעיפים 5,1].

     

100. היקף העזרה נקבע כפונקציה של סוג ומידת הפגיעה. על התובע להוכיח את הצורך בעזרה ואת עלותה [ראו: עמוס הרמן דיני נזיקין (2020) הוצאות טיפול והשגחה, הוצאות עבור אביזרים והתאמת סביבת המגורים (להלן: "עמוס הרמן") ; ע"א 2372/22 "הפול" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (29.1.2023)].

      

      

      

101. במקרים שבהם אין תשתית ראייתית מספקת להערכת ראש נזק זה, עשוי בית המשפט לפסוק על דרך האומדנה [ ראו: ע"א 4484/08 אשר סויסה נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נבו 5.7.2009) (להלן: " עניין אשר סויסה)"].

      

102. במקרה שלפנינו, הייתה התובעת בת 11 בעת האירוע. היא אושפזה למשך שלושה שבועות, ולאחר מכן שהתה בביתה לתקופת החלמה בת כחודש וחצי. במהלך תקופה זו נזקקה לעזרת הוריה בהחלפת תחבושות, ברחצה, בהכנת מזון ובהלבשה. עזרה זו חרגה באופן מובהק מהעזרה הרגילה הניתנת לילדה בריאה בגילה, ועל כן מצדיקה פיצוי. אשר להיעדרות התובעת מבית הספר למשך כחודשיים, זו נלקחה בחשבון במסגרת הפיצוי בגין עזרת הזולת ובגין כאב וסבל, ואינה מצדיקה פיצוי נפרד.

      

103. אשר לעזרה בעתיד, לא הוצגה חוות דעת רפואית או ראיה אחרת המלמדת על צורך בעזרה מתמשכת. מצבה של התובעת התייצב והיא מתפקדת באופן עצמאי. עם זאת, בהתחשב בכך שהתובעת צפויה לעבור טיפולי לייזר נוספים בעתיד, ובאפשרות של צורך בעזרה זמנית בתקופות טיפול או החמרה, מצאתי לכלול בפיצוי רכיב מתון לעתיד.

      

      

104. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת על סך כולל של 30,000 ₪, מתוכם כ-25,000 ₪ בגין העבר וכ-5,000 ₪ בגין העתיד.

      

     הפסדי השתכרות לעתיד

105. במקרים של נכות תפקודית נמוכה, עד 10%, קבעה הפסיקה כי אין היא משפיעה בהכרח על כושר ההשתכרות. במקרים כאלה נוהגים לעיתים לפסוק פיצוי גלובלי במקום חישוב אקטוארי.

      

106. שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות מותאם לכל ניזוק על פי מידותיו ונסיבותיו האישיות, תוך התחשבות בנתונים אישיים וחשבונאיים של הניזוק, הכשרתו המקצועית ועיסוקו. גיל הפרישה לצורך חישוב אובדן השתכרות נקבע על 67, אלא אם הוכח אחרת [ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 28987-12-13 קרן ארד נ' רועי טופז (16.9.2018); ת"א (שלום ת"א) 47183-08-19 פלונית נ' קניון אסף סנטר- ביה"ח אסף הרופא (13.2.2025); ת"א (שלום ת"א) 23417-06-20 פלונית נ' אטנטי אלקטרוניק מוניטורינג בע"מ (29.4.2023); ת"א (שלום ראשל"צ) 68935-05-18 פלונית נ' סוהא פדילה ( 30.11.2023) ;ת"א (שלום ת"א) 52821-06-16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (3.5.2020); ת"א (שלום ת"א) 45708-08-18 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (15.4.2025); ראו גם עמוס הרמן לעיל , פרק יט הערכת נזק].

      

107. כשעסקינן בניזוקים צעירים, ובפרט בקטינים שטרם נכנסו לשוק העבודה, נעשה חישוב אובדן כושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק. בהתאם להלכת פינץ (ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.04.2006)) שאמנם עוסקת במקרה מוות של קטין בתאונת דרכים אך יפה גם לענייננו), יש להתבסס על השכר הממוצע למשרת שכיר כפי שמפרסמת הלמ"ס, העומד נכון לשנת 2024 על 13,514 ₪. התובעת זכאית גם לפיצוי בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות. על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, חייב כל מעסיק להפריש עבור העובד סכום השווה ל-12.5% משכרו (6.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים).

      

108. במקרה זה, התובעת, נפגעה בגיל 11, סובלת מצלקות נרחבות שבהחלט יתכן שימשיכו להשפיע על תחושת הביטחון העצמי והערך העצמי שלה. עם זאת, לא הוצגה ראיה ישירה לכך שצלקות אלו פוגעות במישרין ביכולתה להשתלב בשוק העבודה, בפרט בהתחשב בכך שהיא מתפקדת באופן תקין, סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה ואף מתעתדת להתגייס לצבא ליחידה יוקרתית ומבוקשת.

      

109. חרף האמור, יש להביא בחשבון את הנכות התפקודית בשיעור 8%. אף שלא הוכחה פגיעה תעסוקתית קונקרטית, מדובר בצעירה שטרם נכנסה לשוק העבודה, ואשר הצלקות הנרחבות עלולות להשפיע על בחירותיה המקצועיות ועל יכולתה להשתלב בתחומים מסוימים, בפרט כאלה הדורשים ביטחון עצמי גבוה, ייצוגיות או אינטראקציה מוגברת עם אחרים.

      

110. המומחים לא התייחסו במפורש להשלכות הנכות על כושר ההשתכרות. בנסיבות אלה, כאשר עסקינן בקטינה שטרם גיבשה מסלול תעסוקתי, וכאשר השפעת הנכות על כושר ההשתכרות אינה ודאית אך גם אינה מופרכת, יש לחשב את הפיצוי על בסיס הנכות התפקודית שנקבעה, תוך התחשבות בשכר הממוצע במשק ובמקדם ההיוון הרלוונטי.

      

111. הפיצוי יחושב על בסיס השכר הממוצע למשרת שכיר כפי שמפרסמת הלמ"ס, העומד על 13,514 ₪, שהוא הבסיס המקובל לחישוב הפסדי השתכרות של קטינים שטרם החלו לעבוד.

      

112. בהתחשב בגילה של התובעת, בנכות התפקודית בשיעור 8%, ובמקדם ההיוון הרלוונטי לתקופה שמגיל 21 ועד גיל 67 (304.15), יחושב הפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי כדלקמן: 13,514 שקלים כפול 8% כפול 304.15 = 328,750 שקלים (מעוגל). לפיכך, יעמוד הפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי על סך של 328,750 שקלים.

      

      

113. נוסף על כך, יש לפסוק פיצוי עבור הפסד הפרשות סוציאליות. בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שיעור הפרשות המעסיק עומד על 12.5% מהשכר (6.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים). לפיכך, הפיצוי בגין הפרשות סוציאליות יעמוד על סך של 41,094 שקלים (328,750 כפול 12.5%).

      

114. בהתחשב בכל האמור, יעמוד הפיצוי הכולל בגין הפסדי השתכרות לעתיד והפרשות סוציאליות על סך של 369,844 שקלים.

      

     הוצאות נוספות

115. התובעים תבעו בראש נזק זה פיצוי עבור הוצאות כדלקמן: חופשה באמסטרדם; דחיית אירוע בת המצווה וקיום סעודת הודיה תחתיה; עלויות מיזוג אוויר מוגבר; וכן הוצאות משפטיות (אליהם אתייחס בסעיף נפרד).

      

116. ניתן לגלם עלויות אלה בראש הנזק של כאב וסבל. הפסד נסיעה לחו"ל או טיול יכול להיכלל ברכיב זה כחלק מ"אובדן הנאות החיים". פיצוי זה יינתן כאשר הפגיעה גרמה לנזק גופני או נפשי, והניזוק חש סבל ואובדן הנאות. [ראו: ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.10.2006) ;ע"א 4022/08 מרים אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (21.10.2010) ;עמוס הרמן דיני נזיקין (2020); כאב וסבל ואובדן הנאות החיים].

      

117. אשר לעלויות המיזוג, מחוות דעתו של פרופ' חייק עולה שההמלצה לשהות בסביבה ממוזגת הייתה רלוונטית לתקופת ההחלמה בלבד.

      

118. לפיכך, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נפרד בנוגע להוצאות אלה.

      

      

      

     החזר בגין ימי מחלה של האם

119. הפסיקה הכירה בזכאות לפיצוי בגין פדיון ימי מחלה, שכן תשלום שכר על חשבון ימי מחלה נחשב לשימוש במשאבים העצמיים של העובד. עם זאת, כאשר מדובר בימי מחלה שניצלו הורים לצורך טיפול בנפגע, קיימת הבחנה חשובה: פיצוי בגין ניכוי ימי מחלה מתלושי השכר של ההורים לא יינתן אם הוא נדרש במקביל לפיצוי בגין עזרת הזולת שניתנה על ידם שכן מדובר בכפל פיצוי. הזכאות לפיצוי בגין פדיון ימי מחלה צבורים קיימת כאשר מוכחת אחת משתי חלופות: האחת, מדובר במקום עבודה שבו ניתן לפדות ימי מחלה צבורים שלא נוצלו בעת היציאה לפנסיה, ועל התובע להוכיח את שיעור הפדיון. השנייה, ניצול ימי המחלה מנע מההורים לנצלם לאירועי בריאות אחרים. [ראו: ת"א (שלום רמ') 12351-12-18 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (6.2.2022); ת"א (שלום נצ') 68509-10-18 פלונית נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (1.12.2022) ; ע"א 450/05 אברהם לחמיש נ' מרים חזק (31.7.2007)].

      

120. במקרה זה, התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) המאפשר לעובדי מדינה פדיון ימי מחלה שלא נוצלו, אינו חל באופן אוטומטי על האם, עובדת ביד ושם. יד ושם הוא גוף מאוגד בעל מעמד עצמאי, ולא משרד ממשלתי או יחידת סמך של המדינה. תחולת התקשי"ר על עובדי יד ושם תלויה בהוראות ספציפיות בתקנון יד ושם, בהסכמים קיבוציים או בהסכמי עבודה אישיים, המחילים את הוראותיו באופן מפורש או משתמע.

      

      

121. התקשי"ר כשלעצמו אינו בעל מעמד של חוק או תקנה, אלא אוסף של הוראות וכללים החלים על עובדי המדינה. הוראות אלה יכולות לנבוע מחקיקה, מחקיקת משנה, מהסכמים קיבוציים או מהוראות מנהליות שפרסמה נציבות שירות המדינה כגוף המייצג את המעביד. כדי לקבוע את מעמדה ותוקפה של הוראה מסוימת בתקשי"ר, יש לבחון את מקורה הנורמטיבי. ככלל, הוראות התקשי"ר נחשבות לתנאים מכללא בחוזה העבודה האישי של עובד המדינה, והן חלות במישרין על עובדי מדינה במשרדי הממשלה, יחידות סמך, מערכת הבריאות הממשלתית ומערכת הביטחון האזרחית.

      

122. במקרה שלפנינו, אימה של התובעת נעדרה ממקום עבודתה כדי לטפל בתובעת בתקופה שלאחר התאונה, הן במהלך אשפוזה והן במהלך תקופת ההחלמה בבית. לשם כך נאלצה האם לנצל את ימי החופשה והמחלה שלה.

      

123. פדיון ימי מחלה מוענק על פי נהלים פנימיים של מקום העבודה, ואם ישנם מסמכים המוכיחים את זכאותה של האם לפדיון ימי מחלה, יש לפצות אותה בשל כך.

      

124. חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953, קובע כי יד ושם הוא גוף מאוגד, הזכאי להתקשר בחוזים ולפעול כצד להליכים משפטיים. החוק קובע כי דין יד ושם כדין המדינה לעניין תשלום מסים. עם זאת, החוק אינו קובע באופן מפורש שעובדי יד ושם הם עובדי מדינה או שהתקשי"ר חל עליהם באופן אוטומטי. תקנון יד ושם, התשכ"ט-1968, קובע שתפקידי ההנהלה כוללים: "לקבוע תקן העובדים, ותנאי העבודה והשכר הכלליים". מכאן, שהנהלת המוסד היא שקובעת את תנאי העסקת העובדים ואלה לא נקבעים בהכרח על פי התקשי"ר, אלא אם הוחלט לאמץ את הוראותיו [ראו: סעיפים 5,3 לחוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953 ; סעיף 15 (3) לתקנון יד ושם, התשכ"ט-1968]. לפיכך, אין תחולה אוטומטית של התקשי"ר על עובדי יד ושם.

      

125. בהתחשב בכל האמור, היה מקום לבדוק אם יד ושם אימץ את הוראות התקשי"ר, בין אם בהסכם קיבוצי, בין אם בהסכם אישי ובין אם בנוהל פנימי, וכן אם האם התקבלה לעבודה ביד ושם בהתאם להליכי המינוי של עובדי מדינה. משלא הוצגו לפניי נתונים המעידים על אימוץ התקשי"ר או על כך שהאם התקבלה לעבודה בהליכי מינוי פורמליים והיא נחשבת עובדת מדינה, אין בידי לפסוק פיצוי בגין דרישה זו על בסיס התקשי"ר.

      

126. לפיכך, בהעדר ראיות שמדובר במקום עבודה שבו ניתן לפדות ימי מחלה צבורים שלא נוצלו בעת היציאה לפנסיה, ובהעדר ראיות לכך שניצול ימי המחלה מנע מהאם לנצלם לאירועי בריאות אחרים, נדחית טענת התובעים בעניין זה.

      

     הוצאות משפט ושכר טרחת עו״ד

127. הוצאות משפטיות כוללות את עלותן של חוות דעת מומחים, אגרות משפטיות, ועלות איסוף חומרים רפואיים, הכול אם מדובר בהוצאות לצורך הגשת התביעה באופן ישיר ונצרך מבחינה עניינית. פסיקת הוצאות אלה היא בגדר החזר בגין עלויות שנועדו להתמודד עם הוכחת הנזק מבחינה משפטית.

      

128. בהתחשב בכל אלה, יש לפסוק לטובת התובעים החזר הוצאות משפט עבור חוות דעת רפואיות, איסוף חומרים ואגרות בית משפט בסכום של 18,432 ₪.

      

129. אשר לשכר הטרחה, שיעורו נקבע בהתחשב במכלול גורמים ובהם: תוצאות ההליך, אופן ניהולו, מורכבותו, היקף העבודה שהושקעה, שכר הטרחה ששולם בפועל או שהתחייבו התובעים לשלם, והתנהלות הצדדים [ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022) ; בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בי נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא משרד התעשייה והמסחר (30.6.2005); ת"א (מחוזי ת"א) 5270-04-24 מנורה מבטחים אנרגיה בע"מ נ' מיכאל רוימי (23.3.2025)].

      

130. הפסיקה קבעה כי בתביעות נזקי גוף בגין רשלנות, שיעור שכר הטרחה המקובל עומד על 20%–25% מסכום הפיצוי שייפסק, בתוספת מע"מ כחוק [ראו: ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (קטינה) (7.8.2025); ת"א (שלום י-ם) 48866-02-14 שגיב אביטן נ' עמוס גבעון עו"ד (27.12.2016); ת"א (שלום חי') 28664-06-22 המוסד לביטוח לאומי נ' א.ד.נ. נביל - מהנדסים בע"מ (11.12.2023); וכן פסקי דין שאליהם הפנו התובעים בסיכומיהם].

      

131. לצורך קביעת שיעור הפיצוי בסעיף זה, התייחסתי לסכום הפיצוי שנפסק; ליחס בינו ובין הסכום שנתבע; למורכבות ההליך והשקעת משאבים בו בהתחשב בכך שמדובר בתיק מורכב באופן יחסי, שנוהל במשך מספר שנים, שכלל מספר חוות דעת מומחים, ושהצריך שמיעת הוכחות. מנגד התחשבתי גם בכך שהנתבעות הודו בשאלת החבות, הודאה שחסכה מזמנם של כל המעורבים בהליך; בסכום שכר הטרחה שהתובעים התחייבו לשלם בפועל; ובכך שעל פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 שכר טרחת עורך דין לא יפחת מהתעריף המינימלי שנקבע שם.

      

132. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים ואיזנתי ביניהם, מצאתי שיש לפסוק שכר טרחה בגובה 20% מסכום הפיצוי הכולל שייפסק לתובעים, בתוספת מע"מ כחוק.

      

     סוף דבר

133. בהתחשב בכל האמור לעיל, אני פוסק לטובת התובעים פיצוי בראשי הנזק כדלקמן:

      

     כאב וסבל 150,000 ₪.

     אובדן השתכרות לעתיד 328,750 ₪.

     אובדן פנסיה והפרשות סוציאליות 41,094 ₪.

     הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 66,000 ₪.

     עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 30,000 ₪.

     נסיעות 5,000 שקלים

     ביטוח משלים (שב"ן) 7,000 ₪.

     סך הפיצוי הכולל יעמוד אפוא על סך 627,844 ₪.

     הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הפיצוי בגין נזקי העבר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, ומהיום ואילך כאמור.

     נוסף על כך, ישלמו הנתבעות לתובעים החזר הוצאות משפט בסך 18,432 ₪.

     הנתבעות יישאו בשכר טרחת עו"ד של התובעים בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ כחוק.

      

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

      

     ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ו, 02 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.