ת"א 4500-04-14 אבו רייא נ' אבו גזאלה

בתביעה הנדונה עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך 142,712 ₪. הנתבע טען, כי התביעה התיישנה עוד בטרם הוגשה. השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא, אימתי נולדה עילת התביעה ואם אמנם התיישנה כטענת הנתבע.

א.עיקרי העובדות ותמצית ההליכים

2.בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 2.4.2014 אל בית משפט השלום בחיפה, טענה התובעת כי הנתבע מסר לדודו, מר עבדאללה קוואסמה (להלן גם – הדוד) מספר המחאות ובהן שלוש המחאות אשר נמסרו אל התובעת. סכומי ההמחאות צוינו בכתב התביעה, אך לא מועד פירעונן. מעיון בצילום ההמחאות (נספח א' של כתב התביעה) עולה, כי מדובר בהמחאה על סך 50,000 ₪ שמועד פירעונה היה ביום 12.1.2007, המחאה על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונה היה 19.1.2007 והמחאה על סך 8,600 ₪ שמועד פירעונה היה ביום 20.2.2007 (להלן – ההמחאות).

על-פי הנטען בכתב התביעה, משלא נפרעו ההמחאות, פנתה התובעת באמצעות בא-כוחה אל הנתבע וביקשה "שיסדיר את חובו", אך לטענתה, הנתבע לא שילם דבר. על-פי טענת התובעת (ועל-פי דפי חישוב שצורפו אל כתב התביעה – שם, נספח ב'), סכום שלוש ההמחאות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון של כל אחת מההמחאות, הוא בסך 142,712 ₪. סכום זה, על-פי הנטען, הוא סכום חובו של הנתבע לתובעת.

לנוכח חוב נטען זה טענה התובעת, כי על הנתבע לשלם לה את מלוא הסכום הנתבע מכוח פקודת השטרות וזאת בהיותה מחזיקה בהמחאות. כן טענה, כי חובו של הנתבע הוא גם מכוח חוק החוזים או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

3.חשוב להדגיש, כי בכתב התביעה לא נאמר מה מקור החוב ואף לא הובהר מכוח מה טוענת התובעת לחוב אשר מקורו בעילה חוזית או בעילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מכל מקום, עיון בהמחאות מעלה, כי שמו של הנתבע מופיע על ההמחאות וכי הוא לכאורה, מי שמשך את ההמחאות. כן נעיר, רק באחת ההמחאות נכתב שם של מוטב (אמין מסר), שאינו התובעת.

4.משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 16.7.2016 פסק-דין המחייב את הנתבע בתשלום מלוא סכום התביעה, בתוספת שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט.

ביום 23.12.2015 הגיש הנתבע בקשת ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בקשה לביטול פסק הדין וכתב הגנה.

5.בכתב ההגנה טען הנתבע כי בית משפט השלום בחיפה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה וכי יש להורות על העברתה אל בית משפט השלום בירושלים. כן טען, כי התביעה נעדרת ביסוס עובדתי או משפטי וכי בכל מקרה, יש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה ולחלופין, בשל שיהוי בהגשתה. עוד טען הנתבע להיעדר יריבות בינו לבין התובעת, שכן לטענתו, מעולם לא התקשר עם התובעת בעסקה כלשהי, ומעולם אף לא מסר לה המחאות כלשהן.