ת"א 44896-12-13 פאטמה נ' ח'אלד ואח'

1.לפני "הבהרה" שהוגשה מטעם התובעת, והתגובה לה.

בהתאם לאותה "הבהרה", במסגרת ישיבת ההוכחות שנערכה לפני ביום 11.7.2016, הועלתה לראשונה הטענה, כי מועד קרות התאונה מוכחש, ועל כן מצאה לנכון התובעת לצרף מסמכים של האמבולנס אשר פינה את התובעת מקופת החולים לחדר המיון של בית החולים, וכן מסמכים מחדר המיון המעידים לכאורה על כך שהתאונה אירעה ביום הנטען, וכי השכן הוא שליווה את התובעת לקבלת הטיפול הרפואי.

כאמור- הוספת מסמכים אלה נדרשת לאור העלאת הטענות לראשונה- לכאורה- במסגרת ישיבת ההוכחות.

2.בתגובתה משיבה הנתבעת 2, כי לאחר שהתובעת סיימה עדיה והכריזה "אלה עדיי", היא אינה יכולה לשוב ולצרף מסמכים נוספים שלא בא זכרם בכתבי הטענות קודם לכן, כאשר משמעות הדבר היא כי לצורך הסתמכות על מסמכים אלה, יש לזמן את עורכיהם, ולמעשה "לפתוח מחדש " את ישיבת ההוכחות.

בתגובתה מציינת המשיבה, כי בהתאם לפסיקה, אין ליתן יד למצב בו צד יחשוף את גרסתו קודם לדיון, והצד השני יפתיע בעדויות/ראיות שלא מצאו זכרם קודם לכן בכתבי הטענות בדרך בה לא ניתן היה להתכונן לדיון קודם לכן, וזאת כאשר התובעת עצמה הודתה במסגרת עדותה במהלך ישיבת ההוכחות כי מסרה את מלוא המסמכים הרלוונטיים לידי בא כוחה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין ה"הבהרה" להידחות, ויובהר:

3.1במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת מכל וכל את כל גרסת התובעת, כך שלא ניתן לומר כאילו ניתן היה ללמוד מכתב ההגנה כי הנתבעת מודה בדרך בה אירעה התאונה ו/או בדרך בה פונתה התובעת לקבלת טיפול, או אפילו זהות האדם שהביא את התובעת לקופת החולים לקבלת טיפול רפואי.

3.2פרשת התביעה הסתיימה בהכרזת התובעת ,אלה עדיי" וישיבת הוכחות נוספת, נקבעה לחקירת עדה אחת נוספת מטעם הנתבעת, וכן סיכומים הצדדים בעל פה.

משמעות מתן היתר להגשת המסמכים, הינה מתן היתר להעדת עורכי המסמכים, ולמעשה "פתיחת" שלב הבאת הראיות מחדש, באופן אשר יצריך מתן אפשרות לנתבעת לאסוף ולהגיש ראיות נוספות מטעמה.

מדובר בתיק שתחילתו בחודש 12/2013, קרי- מאז הגשת התביעה ועד היום חלפו כשנתיים וחצי, ומאז התאונה חלפו כשש וחצי שנים.

לאחר שחלף זמן רב כה ארוך במהלכו יכולה היתה התובעת לאסוף את כלל ראיותיה ולהגישן, לא מצאתי כי יש מקום לאשר הוספת ראיות שלא בא זכרן קודם לכן, כאשר מדובר בראיות שהיו בחזקת התובעת עוד ממועד התאונה הנטענת.

3.3הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך וזאת בניגוד להוראת תקנה)241א( בתקנות סד"א הקובעת כי:

"בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

כב' השופט זילבר קבע בע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ, (14.11.50):

"... נקוט כלל זה בידך: כל שבעל הדין – אם תובע ואם נתבע – חייב (כדי לזכות במשפט( להוכיח את דברי עצמו, מחוייב הוא, בדרך כלל,להגיש את ראיותיו בבת אחת, ואינו רשאי לחלקן ולהפסיקן על ידי שמיעת ראיותיו של הצד שכנגד; כל שהוא אינו חייב אלא לסתור את טענת יריבו, מותר לו לדחות את הבאת עדי הסתירה, כולם או מקצתם, עד לאחר סיום פרשת ראיות יריבו, אלא אם כן קיבל על עצמו  מלכתחילה להוכיח את שלילת טענתו של ההוא..."