ת"א 44895-09-16

ענייננו בתביעה המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

עפ"י הנטען בתביעה, התובעת היתה מעורבת בשתי תאונות דרכים. האחת ביום 20.9.13, עת נהגה ברכב מנועי שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1 והשנייה ביום 4.11.15 עת נסעה ברכב שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 2 ומבוטח אצל הנתבעת מס' 3.

בגין התאונה הראשונה ועוד בטרם הגשת התביעה לביהמ"ש, הוסכם בין התובעת לנתבעת 1 על על מינויו של ד"ר גורדון, מומחה בתחום האורטופדי, לבדיקת התובעת וקביעת דרגת נכותה. התובעת נבדקה ע"י המומחה ביום 20.1.16 וביום 19.2.16 ניתנה חוות דעת בגדרה העריך המומחה את דרגת נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועת ע"ש צווארי, תוך שהוא מייחס מחציתה של נכות זו לתאונה הראשונה ומחציתה לתאונה השנייה.

בתביעתה, ולמקרה שהנתבעת 3 תחלוק על קביעתו של המומחה, עתרה התובעת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי לבדיקתה בקשר עם התאונה השנייה. זוהי הבקשה התלויה ועומדת להכרעה במסגרת החלטה זו, כאשר מעבר לשאלת עצם המינוי, חלוקים הצדדים בדבר אפשרות המצאת חוות דעתו של ד"ר גורדון למומחה שימונה, ככל שימונה ובעוד שבאי כוח התובעת והנתבעת 1 מבקשים להמציא את חוה"ד למומחה, מתנגדת ב"כ הנתבעת 2 להמצאתה.

ובכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי חוות דעתו של ד"ר גורדון אינה יכולה לחייב את הנתבעת 3 ודומה כי אין צורך להרחיב בעניין. את הבקשה למינוי יש לבחון אפוא לפי הכללים הרגילים הנהוגים בעניין וייאמר מיד כי לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי שצורף שוכנעתי כי קיימת הצדקה למינוי מומחה בתחום האורטופדי כדי שיחווה את דעתו בדבר נכותה של התובעת עקב התאונה השנייה. אומנם וכפי שנטען ע"י ב"כ הנתבעת 3, התיעוד ביחס לתאונה זו הינו דל יחסית ואולם בנסיבותיו הייחודיות של המקרה אני סבורה כי יש בפגיעתה של התובעת ובתלונותיה על חבלה בגב ובצוואר כדי להקים ראשית ראייה המצדיקה את המינוי, הכל לאור משטר המינוי המקל בתביעות המוגשות מכוח חוק הפלת"ד ומאחר וזו הדרך היחידה בה תוכל התובעת להוכיח קיומה של נכות עקב אותה תאונה.

אשר לחוות דעתו של ד"ר גורדון, ולאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה כי אין להמציאה למומחה שימונה. אנמק בתמצית;