ת"א 4487-03-13 סמן טוב נ' צעירי מגורים בע"מ ואח'

עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) מיום 2/2/17 אשר הוכתרה כ-"בקשה בדרך טען ביניים".

במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת מבית משפט זה, בין היתר, "לקבוע ולהצהיר" על אופן חלוקת "סכום הפשרה" בין התובע בתיק זה לבין שלושה אחרים (שכונו כמשיבים 2-4). כן, מבוקש לקבוע להצהיר כי המבקשת אינה חייבת סכום כלשהו מעבר לסכום הפשרה וכי המשיבים אינם רשאית לנקוט בהליך גבייה כלשהו נגד המבקשת אלא לאחר הכרעה שיפוטית חלוטה בגורל ההליכים המשפטיים הנוגעים אליה.

בתמצית ייאמר כי מקורו של סכום הפשרה נשוא הבקשה הינו בהסכם פשרה שהושג בין המבקשת לבין מר יוסף לוי ז"ל וחברת יוסף לוי פ"ת בע"מ במסגרת סכסוך כספי שהתנהל בין הצדדים, ובמסגרתו התחייבה המבקשת לשלם סך של 350,000 ₪ ב-5 תשלומים שווים לצורך סילוק מוחלט של כל טענות הצדדים האחד כלפי משנהו.

עוד יצוין במסגרת הרקע הצריך לבקשה זו כי ביום 14/12/16 ניתן פסק דין בתיק בע"ק (מחוזי-מרכז) 20481-02-13 במסגרתו אושרה תביעה לאישור עיקול שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (המשיב 2 בבקשה זו) בסך של 350,000 ₪ שהוטל על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16/1/13 על כספים וזכויות השייכים או מגיעים לחברת יוסף פ"ת בע"מ ו/או למר יוסף לוי ז"ל והמוחזקים בין היתר אצל המבקשת.

כן, עולה מהבקשה כי במסגרת עיקולים שהטילה המשיבה 3 על הנתבעת (חברת פ"ת) לפי שתי הודעות עיקול מיום 3/8/10 ומיום 13/3/12 בסך כולל של למעלה מ-4 מיליון ₪, אישרה המבקשת כי בידיה סך של 350,000 ₪ שאמורים להיות משולמים על פי הסכם הפשרה האמור.

לטענת המבקשת בבקשתה דנן, היא לא חולקת על חובתה כצד ניטרלי לשלם את סכום החוב אלא שהיא עותרת מבית משפט זה לקבלת סעד שיורה לה לאיזו כתובת אחת ויחידה עליה לשלם את סכום הפשרה ולחילופין לכל הנושים-המעקלים על פי סדרי הנשיה ו/או בחלוקה יחסית, ולקבלת הגנת בית המשפט מחשיפתה לפעולות גביה על ידי מי מהמשיבים (שהוגדרו בבקשה וביניהם התובע). בהקשר זה נטען כי המשיב 2 גילה כוונתו כי בדעתו לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובו חרף העובדה שקיימים נושים נוספים. במסגרת הודעתה של המבקשת מיום 8/3/17 אף נטען כי התקבל אצל המבקשת כתב אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.