ת"א 44864-05-13 שריטונסקי ואח' נ' אטיאה

בענין בקשה לעיכוב הליכים בשל תנית בוררות – 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

כידוע, על בעל הדין המבקש לעכב הליכים בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, לעמוד במספר תנאים, כדלהלן:

1. קיים הסכם בוררות בין הצדדים.

2. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.

3. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב.

4. המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות.

5. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת.

6. המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה".

[ראה ה"פ 43623-11-10 (מחוזי מרכז) שרבט נ' שרבט (פורסם במאגרים משפטיים, [פורסם בנבו], 14.8.2011) בפסקה 3(ה) בפסק הדין].

עוד נקבע כי כדי שבית המשפט ישתכנע ויורה על עיכוב הליכים, על מבקש העיכוב להציג ראיות פוזיטיביות להוכחת טענתו. בתי המשפט פסקו לא אחת כי יש לבחון בעיקר את התנהלותו של המבקש בעבר, להבדיל מנכונותו בהווה לקיים הליך בוררות, לאחר שהוגשה התובענה לבית המשפט. היינו, על המבקש להוכיח שהיה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות וכי הוא עדיין מוכן לכך בשעת הגשת הבקשה [אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) 264].

זאת ועוד. על בית המשפט לבחון כי הטענה נטענה במסגרת ההזדמנות הראשונה, כדי למנוע טענת שיהוי או מניעות. היינו, על נתבע להגיש בקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם, בכתב ההגנה או בדרך אחרת אם מדובר בהליך בסדר דין מיוחד, ובכל מקרה לא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של עניין התובענה. המועד הקובע, דרך כלל, הוא שלב הגשת כתב ההגנה [רע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ].