פלוני נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח'

תביעה זו עניינה בנזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מתאונה ביום 23.07.2020 לטענת התובע בעת רכיבתו על קורקינט חשמלי גלגלי הקורקינט נתקלו במפגע, וכתוצאה מהמפגע התובע נפל ונחבל.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת בסוגיית החבות, ובסוגיית הנזק.

תמצית העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים:

1. התביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לטענת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות האירוע ביום 23.07.2020 (להלן: "האירוע" ו/או "התאונה"). על פי ס' 3-4 בתצהיר התובע: "ביום 23.07.2020 בשעה 16:40 לערך , רכבתי על קורקינט חשמלי (של חברת "ליים") בכביש ברח' שוקן 5 בתל אביב חזרה לביתי מחנות האוהדים של מכבי תל אביב שנמצאת ברח' בן צבי בתל אביב. לפתע נתקלו גלגלי הקורקינט בשקע גדול ועמוק באספלט ו/או כביש משובש שנוצר בשל עבודות תשתית ו/או התקנת תעלה תת קרקעית ו/או תיקוני אספלט רשלניים שבוצעו במקום בעבר, וכתוצאה מהמפגע נפלתי מהקורקינט נחבלתי ונגרמו לי נזקי גוף". ביחס לנזק נטען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקי גוף, לכתב התביעה צורפו מסמכים לרבות חוות דעת פרופ' יואל אנגל מומחה בתחום הכירורגיה אורתופדית של כף היד לפיה בגין מצב לאחר שני השברים במפרק ובשורש כף היד הנכות הצמיתה של התובע היא 15%.

2. הנתבעות מכחישות את החבות, וחולקות גם על הנזק הנטען. נתבעת 1 צירפה לכתב ההגנה חוות דעת ד"ר הראל סטצקביץ לפיה הנכות הצמיתה של התובע היא 5% בגין מצב לאחר שבר וניתוח שורש כף יד ימין עם השפעה על כושר הפעולה הכללי. נתבעות 2-3 הגישו חוות דעת ד"ר משיח אברהם לפיה הנכות האורטופדית הצמיתה לתובע בעבור הגבלה בתנועות שורש היד היא 10%. כפי שיפורט להלן, הנתבעות הגיעו להסכמות בדבר חלוקה פנימית ביניהם.

3. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, ולאור הפערים בין חוות הדעת, ביום 04.07.23 מונה מומחה מטעם בית המשפט ד"ר מוריס אגסי, מומחה בתחום האורתופדיה כירורגיה כף היד, לפיו הנכות של התובע עקב האירוע בגין השבר ברדיוס התחתון ביד הימנית נקבעת לפי ס' 35(1)(ב) וס' 41(10)ה והיא 10% נכות לצמיתות.

4. הצדדים הגישו ראיותיהם, כמפורט להלן: ראיות התובע כללו תצהיר עדות ראשית של התובע, תצהיר רעייתו גב' פלונית (להלן: "רעיית התובע"), תצהיר עד ראיה מר משה שלמה ורבר (להלן: "עד הראיה"), חוות דעת אינג' אריק יודלא, ומסמכים נוספים. ראיות הנתבעת 1 כללו תצהיר מר אייל חכים, תצהיר מר אופיר אנושי, חוות דעת זיו שוורץ, ומסמכים נוספים. ראיות הנתבעות 2-3 כללו תצהיר מר אלטר לוין, אשר בהתאם להחלטה מיום 27.03.2025 הוצא ואושרה הגשת תצהיר מר קובי ביטון.

5. ביום 9.10.2024 ניתן תוקף של החלטה להסכמה להגשת חוות הדעת הרפואיות ללא חקירת עורכי חוות הדעת הרפואיות.

6. בהליך זה התקיימו ארבעה דיוני הוכחות, כמפורט להלן: ביום 01.12.2024 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו: התובע, עד הראייה, רעיית התובע (להלן: "פ'1"); ביום 01.04.2025 התקיים דיון הוכחות נוסף בו נחקר המומחה מטעם התובע אינג' אריק יודלא (להלן: "פ'2"); ביום 12.05.2025 התקיים דיון הוכחות נוסף בו נחקרו עדי הנתבעת 1: המומחה מטעם הנתבעת 1 מר זיו שוורץ, מר חכים, ומר אנושי (להלן: "פ'3"); ביום 06.07.2025 התקיים דיון הוכחות נוסף בו נחקר עד הנתבעות 2-3: מר קובי ביטון (להלן: "פ'4").

7. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים נותר אפוא לדון ולהכריע בטענות הצדדים. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים. אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאות פסק הדין. על אף שלא מצאתי להתייחס בהכרח לכל ראיה שהוצגה ולכל טענה שהועלתה, נתתי דעתי לכלל הנטען.

8. אדון בדברים כסדרם: תחילה אפרט את המסגרת הנורמטיבית, לאחר מכן אסקור את העדויות והראיות על בסיסן תתקבל ההכרעה גם בסוגיית החבות, ובכלל זה האם הנתבעות התרשלו וגרמו לנזקי התובע; לאחר מכן אבחן האם יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם; לבסוף אדון בסוגיית הנזק שנגרם לתובע.

    

   דיון והכרעה:

   אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שבחנתי את כלל הראיות וטיעוני הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה באשר לחבות הנתבעות כלפי התובע. על הנתבעות לפצות את התובע כמבואר להלן.

    

   המסגרת הנורמטיבית 

9. חובת זהירות מושגית: על הנתבעת 1- העירייה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי תושבי העיר ומבקריה למנוע מכשול או מפגע ברחובות העיר המסכן את שלום הציבור (ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק [פורסם בנבו] (26.9.1989); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 757); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113)). עוד ראוי להפנות בהקשר זה לחובות אשר הוטלו על העירייה בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. מכוח החוק מוקנית לעירייה הסמכות והוטלה עליה האחריות לפעול לשמירה על תקינות רחובות העיר וכבישיה. על העירייה לעשות שימוש סביר בסמכותה זו, ולמלא אחר חובתה שבדין. החובה המוטלת על העירייה כוללת הן חובת פיקוח הן חובת שמירה ונקיטת אמצעי זהירות, והן חובת תיקון ותחזוקה. החובה המוטלת על העירייה היא גם כמחזיקת המקרקעין. על הנתבעת 2 – מבצעת העבודות מוטלת חובת זהירות מושגית. הנתבעת 2 אשר הופקדה על ביצוע עבודות במקום, חבה חובת זהירות מושגית כי בסיום העבודות על ידה, לא תותיר מפגע בפני העושה שימוש בכביש.

10. חובת זהירות קונקרטית: חובה זו נבחנית לגופה בכל מקרה על-פי נסיבותיו, ובכלל זה טיב המפגע ונסיבות התאונה. בחינת ההתרשלות הפרת החובה וקיומו של קשר סיבתי: על רקע זה יש לבחון האם הנתבעות הפרו את חובתן, והאם הפרה זו עולה כדי רשלנות המצדיקה הטלת חבות. מובן כי אין לחייב את הנתבעות למנוע נזקים בלתי צפויים, או לוודא כי אין בתחומי העיר מפגעים כלשהם בכל עת ובכל שעות היממה.במסגרת זו יש לבחון אם קיימים שיקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה, את היקף המשאבים הנדרשים למניעתו של נזק אפשרי למול תוחלת הנזק, כפי שהיא ניתנת לצפייה באופן סביר ועוד. מניעת מפגעים בכבישי העיר היא דוגמא לקיומה של חובת זהירות מושגית בין רשות לבין העוברים ושבים בשטחה, הרוכבים בכבישי העיר, כך גם ביחס לנתבעת 2 בהיותה מבצעת העבודות בכביש. יחד עם זאת, נפילה בעת רכיבה היא סיכון טבעי ורגיל ואף שכיח בחיי היום-יום, ועל כן לא כל נפילה תקים חבות של מחזיק המקרקעין או מבצע העבודות כלפי הנפגע בשטחו. יש לבחון האם במקרה דנן הוכיח התובע את קיומה של התנהגות עוולתית כלפיו, קרי, יצירת סיכון צפוי ובלתי סביר, כאשר במסגרת בחינה זו יש להידרש גם לשאלה האם היה ביכולתן של הנתבעות לצפות קיומו של מפגע ולמנוע אותו תוך הפעלת אמצעים סבירים.

11. לשם מתן הכרעה ודיון באחריותן של הנתבעות אקדים ואדון במחלוקות בין הצדדים לעניין נסיבות קרות התאונה, מקום התאונה, וקיומו של מפגע.

    סוגיית האחריות - נסיבות התרחשות האירוע:

12. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, ובכלל זה ששמעתי את הצדדים במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו לפניי, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות האירוע, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התרחשות האירוע כפי שהצהיר כמו גם את אחריות הנתבעות. גרסת התובע בדבר אופן התרחשות האירוע מהימנה עקבית ונתמכת בראיות מזמן אמת, בכלל זה הוכח קיומו של מפגע באופן שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעות. ואלה טעמיי:

13. אין מחלוקת על קרות האירוע, קרי שביום 23.7.2020 התובע נפל ברחוב שוקן ומשם פנה לבית חולים "איכילוב", כפי שאישרה הנתבעת 1 בס' 33 בסיכומיה: "...נדגיש שהנתבעת לא חולקת על זה שהתובע נפל ברחוב שוקן ושהוא פונה משם". כך גם בתיעוד הרפואי מזמן אמת מיום 23.7.2020 צוין: "...ביום קבלתו ביה (צ"ל – היה, הערה הוספה – ש' ק.א) מעורב בתאונת קורקינט חשמלי ..". אשר לטענת הנתבעת לפיה בתיעוד הרפואי לא צוינה המילה "מפגע", רישום רפואי חסר או בלתי מדויק או הכולל רק את העובדות הרלוונטיות למנגנון החבלה נדונה בפסיקה, נקבע כי "רישום רפואי אינו חזות הכל, וניתן לומר שקיימת ידיעה שיפוטית שלעיתים לא כל הנאמר בעת ביקור אצל רופא אכן נרשם במסמך הרפואי ולא תמיד בעלי דין מודעים לחשיבות הרישום באותו הרגע ואף לא חשים בנוח לבקש מהרופא לתקן את הרישום." (ת.א. (קריות) 51776-03-11בחר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (13.12.2014); ת.א. 70321-10-18פלונית נ' עיריית גבעתיים[פורסם בנבו] (16.12.2021). בנוסף, לתצהיר התובע צורפה אסמכתה בדבר הנסיעה באפליקציית "ליים".

    הוכח מקום נפילת התובע:

14. אשר לטענות הנתבעות לפיהן האירוע התרחש במקום אחר מצאתי להורות על דחייתן. כפי שיפורט להלן, התובע הוכיח את מקום הנפילה כנטען בכתב התביעה, וכפי שהצהיר בתצהירו והעיד בחקירתו, עדות זו קיבלה חיזוק בראיות שהוגשו לרבות בתצהיר ועדות עד הראייה, בחוות דעת ובעדות אינג' יודלא, בתצהיר ועדות רעייתו, ובתמונות שהוגשו.

15. התובע פירט בכתב התביעה את נסיבות קרות התאונה ומקום הנפילה, וחזר על גרסה זו בתצהירו ובחקירתו, לפיו: "ביום 23.07.2020 בשעה 16:40 לערך , רכבתי על קורקינט חשמלי (של חברת "ליים") בכביש ברח' שוקן 5 בתל אביב חזרה לביתי מחנות האוהדים של מכבי תל אביב שנמצאת ברח' בן צבי בתל אביב. לפתע נתקלו גלגלי הקורקינט בשקע גדול ועמוק באספלט ו/או כביש משובש שנוצר בשל עבודות תשתית ו/או התקנת תעלה תת קרקעית ו/או תיקוני אספלט רשלניים שבוצעו במקום בעבר, וכתוצאה מהמפגע נפלתי מהקורקינט נחבלתי ונגרמו לי נזקי גוף". כפי שאישרה הנתבעת 1 בס' 19-18 בסיכומיה: "בסעיף 7 לכתב התביעה, התובע מוסר את הגרסה הבאה:...זוהי הגרסה של התובע גם בתצהיר העדות הראשית שלו, עליה הוא גם נחקר בבית המשפט".

16. לתמיכה בעדות התובע ביחס למקום הנפילה, התובע צרף לכתב התביעה, ולתצהירו תמונות של מקום האירוע המפגע (נספח א'). בפתח הדברים בעניין זה, אפנה לכך שבמועד חקירת התובע התובע התבקש להציג ממכשיר הנייד שלו את התמונות שצורפו לתצהירו בהן נראה המפגע, התובע הציג לעיון בית המשפט את התמונות במכשיר הנייד, ונמצא כי אכן כפי שהעיד התמונות שצולמו לרבות התמונות שצורפו לתצהירו, צולמו ביום 23.7.2020 בשעה 16:41 (באופן המתיישב עם מועד קרות התאונה והיציאה למונית), וביום 25.7.2020 בשעה 16:03 (קרי בטווח שבין התאונה עד לניתוח ביום 29.7.2020 כפי שהעיד) (עמ' 104 ש' 33-39 פ'1). לא זו אף זאת, כעולה מהתיעוד הרפואי, ביום 23.7.2020 בשעה 17:30 נפתח כרטיס חולה -התובע התקבל באיכילוב, והתמונות הכוללות צילום המפגע במיקום הנפילה צולמו סמוך לפני הגעת התובע לבית החולים- ביום 23.7.2020 בשעה 16:41. הנה כי כן, לאחר הצגת התמונות במכשיר הנייד לבית המשפט, לא כל שכן בצירוף הראיות הנוספות כפי שיפורט להלן – הוכח מקום נפילת התובע כנטען בתצהירו וכעולה מהתמונות.

17. תובא להלן עדות התובע, הימנה עולה כי עדותו עולה בקנה אחד עם התמונות מהנייד של התובע, שהוצגו לבית המשפט בדיון. כפי שהתובע העיד: "...הגענו מספר ימים לאחר התאונה, הגענו לזירת התאונה וצילמנו אותה יחד, עם אשתי, הגענו לרחוב שוקן וצילמנו את התמונה הזאת" "עו"ד ניסים: כמה ימים אחרי התאונה? העד התובע: מספר ימים" במועד חקירתו התובע לא זכר מועד מדויק של הצילום: עו"ד ניסים: כמה ימים? מה זה מספר ימים? 3, 5, 7? העד התובע: לפני שקרה הניתוח. הניתוח היה שבוע אחרי ששברתי את היד, ידי גובסה, שוחררתי לביתי. מספר ימים אחרי שהשתחררתי ולפני הניתוח שהשבית אותי." (עמ' 10 ש' 19-27 פ'1). ולכשנשאל שוב בדבר מועד הצילום בעת הגעת התובע, אישתו, וש' (אחות של למקום האירוע, העיד: "קשה לי לתת יום מדויק, כ- 3. בין 2 ל-5 ימים לאחר התאונה. סדר גודל" (עמ' 12 ש' 10-11 פ'1). "סדר גודל. וציינתי, ואני אחזור שוב, שיכול להיות שגם ביום האירוע נלקחו תמונות, אני באמת לא זוכר", "יכול להיות, אני לא זוכר, יכול להיות שגם ביום האירוע צילמו תמונות" (עמ' 17 ש' 31-35 פ'1). לפיכך, כשהופנה לתצהיר תשובות לשאלות, העיד: "שוב, נתתי פה טווח", "אז אמרתי קודם טווח של בין 2 ל-5 ימים ויכול להיות שזה היה גם יום לאחר התאונה, לצורך בעניין, באמת נתתי את הטווח ואני לא זוכר" (עמ' 18 ש' 23-38 פ'1), "אני נתתי טווח של זמן בין התאונה לבין הניתוח שקרה שבוע לאחר מכן, שבו צילמתי אתה תמונות, זה היה בתקופת הזמן הזאת. בתצהיר אני רואה שכתוב יום אחרי, אז יכול להיות שזיכרוני באותה נקודה בזמן היה טוב יותר" (עמ' 19 ש' 1-4 פ'1). בדומה התובע העיד ביחס למועד הצילום, לאור האמור בחוות דעת אינ' יודלא: "אני אמרתי ואני אגיד שוב, דבר אחד אני בטוח. הגעתי, אמרתי קודם שלא זכרתי את הטווח, אחרי התאונה. יכול להיות שזה היום יום והצהרתי שזה יום, ..אני לא זוכר בדיוק." (עמ' 23 ש' 17-20 פ'1), "דבר אחד שאני זוכר בוודאות זה שצילמתי לאחר האירוע...לא התעסקתי יותר מדי באסטרטגיה מתי לצלם...יכול להיות שהייתי בדרך למונית אז לקחתי עוד תמונה של המקום, באמת שיכול להיות ובאמת שאני לא זוכר..." (עמ' 24 ש' 4-11).

18. זאת ועוד, בניגוד לטענת הנתבעת מצאתי כי עדות התובע לפיה ביציאתו מהחנות למונית ייתכן וצילם מתיישבת עם עדותו לפיה מהרגע שנכנס לחנות הוא לא יוצא מהחנות עד שיוצא למונית, התובע העיד שאינו זוכר ייתכן שכאשר יצא מהחנות בדרך למונית צילם. לא בכדי התובע העיד: "כשיצאתי מהחנות למונית, אני יוצא מהחנות למונית ועובר בזירת התאונה" (עמ' 39 ש' 8-9 פ'1). כך הם פני הדברים גם ביחס לאמור בחוות הדעת אינג' יודלא, בניגוד לטענת הנתבעת לא מצאתי סתירה, כפי שהעיד התובע: "בשבועיים האלה, למיטב הבנתי זה כולל גם את היום לאחר התאונה" (עמ' 24 ש' 23-24).

19. הדברים ברורים: התאונה התרחשה ביום 23.7.2020 והניתוח ביום 29.7.2020, בדיון ביום 1.12.2024 התובע העיד שלא זוכר מועד צילום התמונות יחד עם רעייתו, ובהתאם העיד על טווח של זמן של שבוע ימים בלבד על פי זכרונו - בין השחרור מבי"ח לבין הניתוח שהשבית אותו. התובע הציג לבית המשפט את המכשיר הנייד שלו עם התמונות ונמצא שעדותו מתיישבת עם המועדים שנמצאו במכשיר הנייד שלו. לפיכך בניגוד לטענת הנתבעות לא מצאתי סתירה בין התצהיר תשובות לשאלון לבין עדותו ו/או לבין האמור בחוות דעת אינ' יודלא. הנייד של התובע הוצג והוכח שהתמונות צולמו בימים אלה, ביום התאונה ובסמוך לתאונה ביום 25.7.2020 (כפי שהתובע העיד בטווח מיום 23.7.20 עד ליום הניתוח 28.7.20).

20. הנתבעות טענו באריכות ביחס למועד צילום התמונות, אולם בדיון ביום 1.12.2024 הנתבעות 2-3 ביקשו לעיין בטלפון הנייד של התובע לוודא המועד שבו צולמו התמונות, התובע בעת חקירתו בדק במכשיר הנייד והעיד בדבר שני המועדים שבו צולמו התמונות (עמ' 101 ש' 37, עמ' 102 ש' פ'1, והחלטה מיום 1.12.24 עמ' 7 ש' 16-23). לא זו אף זאת לאחר שהתובע בדק במכשיר הנייד שלו וציין את תאריך צילום התמונות, הנתבעות לא הסתפקו בכך, וביקשו שבית המשפט יוודא שאכן אלה התמונות ואלה מועדי הצילום, ואכן מכשיר הנייד הוצג לבית המשפט ונמצא כי התמונות צולמו כפי שהעיד התובע ביום 23.7.2020 בשעה 16:41 (באופן המתיישב עם מועד קרות התאונה והיציאה למונית), וביום 25.7.2020 בשעה 16:03 (קרי בטווח שבין התאונה עד לניתוח ביום 29.7.2020 כפי שהעיד), ונמצא כי אלה גם מהתמונות שצורפו לתצהיר התובע (עמ' 103 ש' 16-31). בתוך כך נמצא כי עדות התובע בחקירתו ביחס למועד צילום התמונות, עולה בקנה אחד עם מועד הצילום כפי שעלה בבדיקת מכשיר הנייד בדיון. לא זו אף זאת, נמצא כי כל התמונות שצולמו לרבות הסרטון הועברו בגילוי מסמכים ספציפי לנתבעת שביקשה בגילוי מסמכים ביום 7.4.2022 (עמ' 101 ש' 15, 19 פ'1, החלטה מיום 1.12.24 עמ' 8 ש' 4-8, עמ' 21, עמ' 105 ש'16-17, עמ' 106 פ'1). הנתבעת לא חלקה על כך (עמ' 14 ש' 25-26 פ'1).

21. אשר לטענות הנתבעות לפיהן לא הוכח מקום הנפילה – מצאתי להורות על דחייתן, התובע הוכיח מקום הנפילה כפי שנטען באופן עקבי בכתב התביעה, בתצהיר, ובחקירתו. התובע צירף לתצהירו את התמונות בדבר מקום הנפילה והמפגע, הוכח שהתמונות צולמו גם ביום התאונה ביציאתו למונית סמוך לפני הגעתו לבית החולים. בעמוד 29 בחוות דעת אינג' יודלא – שתי התמונות מציגות שמקום הנפילה עולה בקנה אחד עם עדות עד הראיה ועדות התובע, התמונה התחתונה בעמ' 29 היא כפי שצוין מבט מצפון לדרום, ניתן להיווכח שמקום הנפילה זהה בתמונה העליונה שצולמה מזווית שונה מבט- מדרום לצפון. גם בתמונה התחתונה סימון מקום התאונה הוא מול החנות, לאור הזווית של הצילום החנות לא נראית בתמונה התחתונה, וכך גם בתמונה העליונה בעמוד 29. הנה כי כן, התמונות בעמ' 29-30 מציגות את אותו המיקום של התאונה, מזוויות שונות (ר' הצורה הגיאומטרית סומנה באדום).

22. מצאתי לדחות את הניסיון להיתלות במילה "מדרכה" אשר צוינה בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת 1, ר' עדות התובע עמ' 43, וכן עמ' 44 ש' 1: "אז לא אני כתבתי את זה ואני לא יודע, אני בוודאות לא נפלתי ממדרכה.." עדות זו מתיישבת, בין היתר, עם תצהיר התובע, תצהיר עד הראייה, והתמונות שצולמו סמוך לתאונה.

23. ביחס לטענות הנתבעות בדבר אי סימון השקע על גבי התמונות- מצאתי להורות על דחייתן. התובע הגיש תמונות של מקום הנפילה והמפגע כאשר המפגע ומיקום הנפילה מוצג בתמונות שהוגשו, לרבות תמונה שכל כולה הוא המפגע במקום הנפילה. כך גם ביחס לטענה לפיה לא סומן בתמונות היכן התובע רכב, התובע העיד מסלול רכיבתו, והציג תמונות של מקום הרכיבה והנפילה: "למיטב זכרוני אני עברתי בתוך, נסעתי אפשר גם ממש לראות את הכביש. בסוף יש כביש ויש בור במרכזו ונסעתי בצורה ישרה.", "שקע, כן. אז נסעתי מה שנקרא דוכ, על השקע.." (עמ' 42 ש' 34-38 פ'1), "..שאתה בשאלתך נטען כאילו אני ידעתי בדיוק מה קרה בתוך השקע הזה. אני עברתי דרך השקע והתרסקתי זאת המציאות. זה דבר שקורה במאית השנייה ואני לא יודע להגיד ב REAL TIME ליודלה מומחה הבטיחות, איזה מ"מ או ס"מ בתוך השקע הזה גרם לנפילתי..." (עמ' 42 ש' 13-19 פ'1)

24. באשר למסלול הנסיעה, לצד תצהיר התובע, ועדותו, התובע צירף אסמכתה מאפליקציית ליים (נספח 1 לתצהירו). התובע נחקר ביחס לנספח 1 והצביע על מיקום לקיחת הקורקינט ע"ג האסמכתה מאפליקציית ליים (עמ' 77 ש' 9 פ'1).התובע העיד שיצא "משהו כמו 16:00, 16:30..." (עמ' 77 ש' 25 פ'1), באופן זהה למצוין בנספח 1 (3:58, 23.7.2020), ובאופן המתיישב עם מועד צילום התמונות ביום 23.7.2020 בשעה 16:41 לאחר הנפילה ביציאתו למונית. כפי שהעיד התובע עבר מסלול עד אשר עבר דרך השקע/המפגע והתרסק: "...נסעתי מרחוב קריית ספר בתל אביב עד חנות האוהדים בקריית שלום וחזרתי לשוקן..." (עמ' 93 ש' 7-8).

25. באשר לניסיון הנתבעות 2-3 לטעון שהתובע לא נסע ברחוב שוקן – מצאתי לדחותו. לצד מסלול הנסיעה כפי שהוצג באסמכתה מאפליקציית ליים, ההפניה של הנתבעות 2-3 למסלול הנסיעה כיום אינה רלבנטית פני השטח שונו- הרחובות/המסלולים, וכפי שהעיד התובע: "זה שביל אופניים AS OF TODAY ואת זה אני לא מוכן לקבל" "...שביל אופניים של היום, בתור תושב של תל אביב שחוה את השיפוצים זה ממש לא מה שהיה ב-2020. בסוף 2020." (עמ' 80 ש' 22-26 פ'1). בדבר הטעם לנסיעתו ברחוב שוקן התובע העיד: "בחזור...למיטב זכרוני יש שביל אופניים יחסית בנוי וארוך שמסתיים בפארק, כשחוצים את הפארק מגיעים בדיוק לרחוב שוקן. זו היתה המוטיבציה שלי לנסוע דרך אותו הפארק וזו היתה הגישה שלי מאותו הפארק לכיוון של הבית שלי." (עמ' 80 ש' 17-21 פ'1). זאת ועוד, חיזוק לעדות התובע מצאתי בעדות עד הראיה, כפי שיפורט להלן.

26. באשר למקום הנפילה, קיומו של מפגע, וקרות אירוע הנפילה בעקבות המפגע - חיזוק לעדות התובע, התמונות שהוגשו, האסמכתא מאפליקציית ליים, חוות דעת אינג' יודלא, מצאתי גם ב- עדות עד הראייה, כמפורט להלן:

    • הוכח שעד הראייה הוא עד אובייקטיבי, שהתובע לא הכיר עובר לתאונה. כפי שהעיד התובע: "..אני אין לי שום היכרות איתו, בטח לא טרום האירוע" (עמ' 54 ש' 9-10 פ'1). התובע העיד בהגינות: "אני מניח שבשביל ליצור איתו קשר לאחר התאונה, אז יכול להיות שהדרך שלי לגשת אליו היתה ליצור איתו חברות בפייסבוק. לצורך השאלה שלך, אין לי שום קשר איתו ושום אינטראקציה שהיא מעבר למתן עדות תמימה והוגנת מצידו." (עמ' 54 ש' 12-15 פ'1). עקבי בגרסתו התובע העיד: "זוגתי פלונית, אני ידעתי שקוראים לו משה והיא הלכה, היא ניסתה לגלות מי אותו בן אדם שעזר לי בשם משה שעבד באותה החנות וכך יצרנו איתו קשר דרך הפייסבוק" (עמ' 54 ש' 31-33 פ'1). מצאתי לדחות את הניסיון להיתלות בקיומו של חבר משותף בפייסבוק, וממילא אין בו כדי להוכיח קיומו של קשר קודם בין התובע לבין עד הראיה, כפי שהעיד עד הראיה: "..בחור בשם עומרי אם אני לא טועה, שאני הכרתי בלי קשר לד' וד' הבין שאני עובד בחנות, הבין דרכו שהוא מכיר את אחד העובדים" (עמ' 113 ש' 1-3 פ'1). עד הראיה העיד שבבדיקה שלו במעמד הדיון, התובע אינו חבר שלו בפייסבוק (עמ' 117 ש' 1-13 פ'1). בדומה העידה רעיית התובע (עמ' 125 ש' 30-36 פ'1). וכפי שהעידה רעיית התובע: "אנחנו יודעים שהיה עד כי תמיד הייתי greatful למשה שהיה שם ושעזר לו, בתור חובשת לחובש, זה מאוד מוערך שמישהו עוזר. אז אני זוכרת שהיה עד" (עמ' 142 ש' 36-38 פ'1). הגעתי למסקנה שמדובר בעד ראייה אובייקטיבי ללא היכרות מוקדמת עם התובע, שתצהירו הוכח.

    • ביחס למילוי הטופס במל"ל, כפי שהעיד התובע שסימן בטעות שאין עדים: "..כשמילאתי את אותו הביטוח הלאומי אני לא זוכר שהתייעצתי עם עוה"ד מילאתי בגלל שיצרתי איתו התקשרות..." (עמ' 58 ש' 21-24 פ'1). בדומה העידה רעייתו: "האם ראיתי את זה? לא. פעם ראשונה שאני רואה את זה מודפס כך. הוא מילא את זה בעצמו ושלח" (עמ' 142 ש' 17-18 פ'1). כמפורט להלן, בשים לב לעדויות התובע, רעייתו, ועד הראייה והתמונות שהוגשו הוכח שמר משה ורבר היה עד ראייה לאירוע.

    • כפי שהצהיר התובע בס' 8: "מיד לאחר נפילתי, הגיע למקום עד ראיה – משה, עזר לי לקום והכניס אותי לחנות לצורך טיפול ראשוני, שם חבש אותי ונתן לי כוס מים, והמליץ לי לנסוע לקבל טיפול רפואי, הודיתי לו על העזרה, ונסעתי במונית לבית החולים "איכילוב" בתל אביב,...". בדומה, עד הראיה הצהיר ביום 23.7.20 בזמן עבודתו בחנות אופנועים הנמצאת ברח' שוקן ראה את התובע נוסע עם קורקינט חשמלי על הכביש, נתקל במפגע שהיה על הכביש "כביש משובש ועקום" וכתוצאה מכך נפל ונחבל. ויובהר, העובדה שבמקום הנפילה קיים מפגע "כביש משובש ועקום" היתה ידועה לעד הראייה שהצהיר ועדותו לא נסתרה: "ברצוני לציין כי ראיתי מספר אנשים נופלים ונחבלים מאותו מפגע בזמנים שונים לפני ואחרי התאונה של פלוני.", והוכח שסמוך לאחר הנפילה ניגש לתובע ועזר לו לקום קרי במקום הנפילה המפגע.

    • העובדה שעד הראיה ראה את התובע נופל אך לא את גלגלי הקורקינט והכביש כולל המפגע בעת הנפילה, אינה סותרת את עדותו שהוכחה, שהעד ראה את התובע נופל, מיד ניגש אליו ובתוך כך ראה את מקום הנפילה והמפגע ממנו נופלים ונחבלים מספר אנשים, כפי שהצהיר בס' 4 בתצהירו ועדותו זו לא נסתרה: "מיד לאחר שראיתי אותו נופל, הגעתי אליו, והצעתי לו להכנס לחנות כדי לקבל עזרה ראשונה". יתרה מזאת, לכשנשאל אם לא ראית את הגלגלים של הקורקינט זאת אומרת שאתה לא יכול להגיד באופן מדויק איפה התובע נפל, עד הראייה העיד בעקביות: "אני יודע כי אני ראיתי, ראיתי אפה הבן אדם נפל, ראיתי אפה הלכתי להרים אותו" (עמ' 120 ש' 4-5 פ'1). כפי שהעיד התובע בעודו שרוע על הכביש, עד הראייה ניגש לתובע השרוע על הכביש במקום הנפילה במקום המפגע: "עו"ד ניסים: ואז איפה שאתה נמצא אתה אומר שאתה על הכביש נכון? העד התובע: אמת. עו"ד ניסים: אמת. והמשה הזה הוא עוזר לך לקום ומכניס אותך לחנות נכון? העד התובע: נכון. חנות האופנועים שנמצאת ברחוב שוקן. " (עמ' 8 שו '11-17 פ'1).

    • כפי שהצהיר עד הראיה בתצהירו ועדותו זו לא נסתרה, ונתמכה בעדות התובע: "לאחר מכן נכנסו לחנות חבשתי את ידו ונתתי לו כוס מים, והמלצתי לו להגיע לבית החולים לקבל טיפול רפואי". בהתאם עד הראייה בחקירתו הנגדית, לכשנשאל כשאתה רואה בן אדם נופל אתה חובש קרבי אתה רץ מייד לסייע העיד: "אמת, אמת" (עמ' 120 ש' 14 פ'1), "...אני זוכר שראיתי אותו נופל הצידה לכיוון צד ימין..." (עמ' 120 ש' 26-27 פ'1). לכשנשאל ביחס למרחק הקורקינט מהתובע שהתרסק על הכביש, עד הראייה העיד: "אני חושב שהוא היה ממש, לא יודע אם להגיד לך צמוד אלינו ממש, אבל אני חושב שהוא כן,..." (עמ' 121 ש' 1-2 פ'1).

27. בהתייחס לטענות הנתבעות בדבר "תצהיר נוסף" של עד הראיה, מצאתי לדחותן. עד הראייה העיד בהגינותו כי יש "תצהיר" בכתב ידו- דברים שרשם בכתב ידו ביום 3.8.2020 והציג מהטלפון הנייד במעמד הדיון (עמ' 111 ש' 31-36). הוכח כי הן "תצהיר" בכתב יד והן התצהיר המודפס שהוגש נמצאו בטלפון הנייד של עד הראייה (עמ' 114 ש' 29 פ'1), הוכח שמדובר באותו דבר זה לא עוד גרסה, שני מסמכים האחד בכתב יד והשני מודפס, כפי שהעיד עד הראיה: "זה לא עוד גרסה, זה אותו דבר", ובמעמד הדיון הסכים להציג מהנייד שלו (עמ' 114 ש' 31-32 פ'1). זאת ועוד, הוכח כי לא מדובר בתצהיר אלא במסמך בכתב יד שבו עד הראיה רשם את הגרסה, והתובע הסכים לצרף את המסמך בכתב יד שהוצג מהנייד של עד הראיה בדיון (עמ' 125 ש' 19-25 פ'1). בדומה העידה רעיית התובע שעד הראייה כתב בכתב יד (עמ' 135 ש' 37-38 פ'1), וכי מדובר בדברים כמה משפטים שעד הראייה רשם, לא תצהיר "התצהיר, לא זוכרת שהיה שם איזה משהו תצהירי כמו שאנחנו פה כתבנו. זוכרת שזה היה איזה דף וכמה משפטים, לא לקחתי" (עמ' 136 ש' 28-29 פ'1). על נסיבות חתימת התצהיר, כפי שהתובע העיד כך גם העיד עד הראייה, שניהם הגיעו בנפרד למשרד ב"כ התובע (עמ' 114 ש' 36-39, עמ' 115 ש' 1-3 פ'1).

28. בהתייחס לטענות הנתבעות לפיהן עד הראיה לא יכול היה להבחין בנפילת התובע- מצאתי להורות על דחייתן וזאת מהטעמים הבאים:

    • כפי שהעיד התובע השקע/המפגע מול החנות: "כשיצאתי מהחנות למונית, אני יוצא מהחנות למונית ועובר בזירת התאונה" "השקע נמצא מול החנות, אני נפלתי, נכנסתי, סייעו לי להיכנס לתוך החנות, הגישו לי כוס מים, הרגיעו אותי, סיפרו לי גם שיש שם שקע שאפשר ליפול ממנו, הסתכלתי על השקע גם כשנכנסתי למונית עברתי דרך אפה שישבתי. מן הסתם, כל אחד שמתרסק מהאדמה לא אומר התרסקתי וכעת אני נוסע לבית חולים. יש אירוע תודעתי, שבתוך האירוע הזה אתה מנסה להבין מה גרם לזה שנפלת. אך טבעי" (עמ' 39 ש' 8-24 פ'1, וכן עמ' 40 ש' 16-23 פ'1).

    • זאת ועוד, עיון בתמונות שהוגשו מעלה כי החזית של חנות האופנועים גדולה ומתפרסת על פני שטח רחב, בתוך כך כעולה מעיון בתמונות נמצא כי מקום הנפילה הוא אכן מול החנות. כפי שהעיד עד הראיה: "חלון וטרינה גדול" (עמ' 118 ש' 14 פ'1).

    • עד הראייה שעובד משך שנים בחנות האופנועים, העיד בבהירות בדבר המרחק מהחנות לכביש "שני מטר פלוס מינוס" (עמ' 119 ש' 4-20 פ'1).לכשנשאל כיצד ראה את התובע נופל, העיד: "..ראיתי בן אדם נוסע, אני כל הזמן מחפש, יש לי, מאז שעשיתי את זה קורס החובשים שלי..." (עמ' 119 ש' 24-26 פ'1). "ראיתי את זה בזוית העין, ראיתי בזוית העין שלי בן אדם נוסע ופשוט נופל עם הקורקינט שלו" (עמ' 119 ש' 30-31 פ'1). התובע אשר העיד בפניי אדם גבוה. עד הראייה העיד בהגינותו שלא ראה את גלגלי הקורקינט (עמ' 119 ש' 37 פ'1), וחזר בחקירתו על כך שהוא שיצא לתובע (עמ' 127 ש' 32 פ'1).

    • התובע העיד שנסע לכיוון צפון (עמ' 81 ש' 30-31 פ'1), שהחנות בה עבד עד הראיה היא מימינו (עמ' 82 ש' 2 פ'1). עד הראייה העיד שהוא עם הפנים לכיוון צפון ואז הוא מסיט את הראש שמאלה ואלכסון, התובע היה בזווית ועד הראיה לא היה צריך להסיט את הראש ממש אחורה "לא, לא ממש אחורה. הוא היה בזוית, ראיתי אותו בזווית, לא הייתי צריך..." "לא הייתי צריך לסובב את הראש כדי לראות" "את התובע, את הנפילה, היא היתה בזוית העין, ראיתי אותו" (עמ' 124 ש' 1-31 פ'1). לפיכך מצאתי שהוכח שעד הראיה יכול היה לראות את התובע נופל, וממילא הוכח שעד הראיה ראה את התובע נופל.

    • זאת ועוד, הנתבעת 1 בחרה לצרף לסיכומיה את נספח 1 "תמונה של רח' שוקן מהאתר גוגל מאפ". כעולה מהתמונה, חנות האופנועים היא ברחוב שוקן מס' 5 כפי שהצהיר והעיד התובע: "ביום 23.07.2020 בשעה 16:40 לערך, רכבתי על קורקינט חשמלי (של חברת "ליים") בכביש ברח' שוקן 5 בתל אביב...". עוד כעולה מנספח 1 לסיכומי הנתבעת 1, החזית של חנות האופנועים משתרעת על פני שטח גדול באופן שעדויות התובע ועד הראיה לפיהן השקע/המפגע נמצא מול החנות, מתיישבת גם עם תמונה זו.

      הוכח קיומו של מפגע - הוכחה נפילת התובע שרכב על קורקינט חשמלי כתוצאה מהמפגע: 

29. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, ושמעתי את עדויות העדים אשר העידו לפניי והתרשמתי מעדויותיהם, מצאתי כי התובע הוכיח קיומו של המפגע לקורקינט, ושבעת רכיבתו על הקורקינט החשמלי נפל כתוצאה מהמפגע. ואלה טעמיי:

30. כפי שהעיד התובע: "אני נכנס לתוך שקע ונופל" (עמ' 7 ש' 12 פ'1), "אני נפלתי בגלל אותו שקע שהפריע לי במהלך הנסיעה" (עמ' 50 ש' 12 פ'1). "אני יודע שהתרסקתי באותו שנייה שעברתי עמל הבור הזה" (עמ' 88 ש' 22 פ'1). "באותו רגע, התרסקתי מיד על הרצפה", "אני התרסקתי מהקורקינט באותו רגע, ..." (עמ' 7 ש' 35-39 פ'1, עמ' 8 ש' 1-2 פ'1). בנוסף, התובע צירף לתצהירו תמונות בהן נראה המפגע, כולל תמונות שהוכח כי צולמו ביום התאונה סמוך לפני הגעת התובע לבית החולים. על קיומו של המפגע העידה גם רעיית התובע שהוכח שהגיעה עם התובע ואחותה לצילום במקום הנפילה, צילמו את המפגע, וכך העידה: "אבל ביררנו את המפגע, גם ראינו את המפגע" (עמ' 138 ש' 39 פ'1).

31. חוות דעת אינג' יודלא מטעם התובע: לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, עדויות העדים שהעידו לפניי מצאתי לקבל את ממצאי חוות דעת אינג' יודלא, מצאתי את עדותו מהימנה מקצועית ומבוססת היטב. חוות דעת אינג' יודלא מהווה חיזוק נוסף לעדות התובע בדבר נפילתו כתוצאה מהמפגע במקום קרות התאונה. וזאת מהטעמים הבאים:

    • הוכח שהמומחה אינג' יודלא הגיע למקום הנפילה ביום 7.8.2020 בסמוך לקרות התאונה, במקום היו התובע ורעייתו כפי שצוין בס' 5.2 בחוות הדעת וכפי שהתובע, רעייתו, ואינג' יודלא העידו (עמ' 77 פ'2). הוכח שאינג' יודלא בדק את מקום הנפילה- ראה את המפגע, לצד התמונות שנמסרו לו כולל התמונות שצולמו במועד קרות התאונה. כפי שהעיד המומחה אינג' יודלא: "...אני התייחסתי למקום שהתובע הפנה אותי אליו, הדברים, יש בהם קוהרנטיות, התובע דיבר על נפילה במקום מסוים, הוא הראה לי את האזור, במקום הזה יש מפגע שבהחלט עלול לגרום לנפילה כזאת" (עמ' 54 ש' 7-10, עמ' 72 ש' 28-33 פ'2).

    • הוכח שהמומחה אינג' יודלא במועד הביקור במקום הנפילה ביום 7.8.2020 צילם את התמונות שצורפו לחוות דעתו "נספח תצלומים" בהן נראה המפגע, ר' התאריך 07.08.2020 שצוין ע"ג התמונות, וצוינה השעה 17:11, 17:10, 18:02 (עמ' 1-6 בחוות דעת). כפי שאינג' יודלא העיד ומצאתי לקבל את עדותו: "אלה תצלומים שאני צילמתי" (עמ' 28 ש' 17 פ' 2), "מי שיש לו הגיון בריא וגם אולי קצת מכיר אותי יכול לדעת שהתמונות האלה צולמו ע"י (על ידי – הערה הוספה – ש' ק.א) כחלק מחוות הדעת, תרשה לי לסיים. ואם הייתי מביא תמונות שלא צולמו ע"י (על ידי – הערה הוספה – ש' ק.א) זה היה רשום..." (עמ' 29 ש' 14-16 פ'2). על כך חזר בחקירתו ע"י הנתבעות 2-3 (עמ' 74 ש' 11-15, עמ' 78 פ'2).

    • הוכח כפי שצוין בחוות דעת אינג' יודלא וכפי שהעיד התובע, שבמקום הנפילה לא קיים נתיב ייעודי לרוכב על קורקינט, לפיכך התובע נאלץ לרכב על הכביש.

    • הוכח כפי שצוין בחוות דעת אינג' יודלא כי התאונה התרחשה סמוך לבניין מס' 5 רחוב שוקן, סמוך לחנות האופנועים הממוקמת ברחוב שוקן מס' 5. כפי שהעיד המומחה אינג' יודלא: "... אני התייחסתי למקום שהתובע הפנה אותי אליו,... התובע דיבר על נפילה במקום מסוים, הוא הראה לי את האזור, במקום הזה יש מפגע שבהחלט עלול לגרום לנפילה כזאת" (עמ' 54 ש' 7-9 פ'2).

    • הוכח מקום התאונה וקיומו של מפגע– שקע אליפטי גדול שנצפה בתמונות שהוגשו. כפי שסומן בחוות הדעת אינג' יודלא, שעומקו כ- 6 ס"מ ודפנותיו, בנסיעה מדרום לצפון (כיוון הרכיבה שהוכח של התובע) משופעות באופן ניכר. הוכח מיסעת הרחוב משופעת בשיפוע כ- 5%-5.7% היורד מדרום לצפון, באזור המיסעת קיימת רצועת אספלט בולטת ביחס לשטח המיסעה. הוכח התובע רכב מדרום לצפון והוכח מנגנון הנפילה כפי שצוין בחוות דעת אינג' יודלא: "התובע רכב לתומו על הקורקינט כאשר הגיע במפתיע אל השקע שעומקו כ-6 ס"מ ודפנותיו, במגמת הנסיעה מדרום לצפון, משופעות באופן ניכר".

      יתרה מזאת, המומחה מטעם הנתבעת 1, מר זיו שוורץ, בחוות דעתו ציין "ואני לא חולק על כך שבמקום היה שקע" (עמ' 6 בחוו"ד מר שוורץ), "אין עוררין על כך שבמקום בעת הנפילה היה מעין שקע" (עמ' 9 בחוו"ד מר שוורץ).

    • בהתייחס לטענות הנתבעות בדבר מיקום השקע האליפטי עיון בתמונות מעלה כי הסימון של האליפסה הוא במיקום זהה, וכפי שהעיד המומחה אינג' יודלא: "...הגודל שלהם קודם כל הוא דווקא כן שווה, מבחינת הגודל של האליפסה עצמה, אלא שהתצלום עצמו הוא לכשעצמו יש לו גודל שונה, התצלום העליון צולם מרחוק ולכן כאשר שמים את אותו גודל של צורה גאומטרית," (עמ' 34 ש' 24-27, עמ' 35 ש' 9-10 פ'2). צילום מזוויות שונות של אותו מיקום, אין בו כדי לאיין את מקום הנפילה אשר הוכח.

    • לצד סימון מיקום השקע באליפסה, הוכח לרבות באמצעות חוות דעת אינג' יודלא, ועדותו בדבר ממצאי בדיקותיו והביקור במקום הנפילה בנוכחות התובע ורעייתו כי: "הוא (התובע – הערה הוספה – ש' ק.א.) עבר במקום שיש את השקע" (עמ' 37 ש' 15 פ'2). הוכח התובע נפל בשקע, והאליפסה מציגה את השקע בו נפל התובע. אשר לניסיון להצביע על הנקודה הספציפית בתוך השקע באליפסה בו נפל התובע, לאחר שהוכח שנפל בתוך השקע, והתובע הצביע למומחה על השקע כפי שהעיד אינג' יודלא: "...אפה בתוך השקע הזה הוא נפל.. אפה בתוך האליפסה שמציגה את השקע הוא נפל", "אם אתה שואל אותי, נשמע לי סביר מאוד שהתובע לא יכול להצביע נקודתית במרחב של השקע על הנקודה המדויקת היכן הוא נפל" (עמ' 38 ש' 29-30 פ'1), כפי שהעיד אינג' יודלא כאשר קורית תאונה טראומטית, המעורבים בתאונה יכולים לזכור את המקום, הם זוכרים את האירוע, להבדיל מהיכולת להצביע בצורה מדויקת כפי שנשאל על הנקודה המדויקת בתוך השקע (עמ' 38 ש' 32-33, עמ' 39 ש' 1-4 פ'2). יוזכר הנפילה מתרחשת תוך כדי תזוזה/רכיבה. ר' גם עדות המומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ עמ' 11 שו 37-39, עמ' 14 12-14 פ' 3.

    • הוכח המפגע, בין היתר, משהוכח כי במקטע המלבני של רצועת האספלט קיים שקע אליפטי גדול שעומקו המירבי מגיע לכ- 6 ס"מ, בנוסף בשוליים הצפוניים של השקע (בחיבור עם המשך המיסעה) קיימת בליטה. אינג' העיד יודלא לכשנשאל איזה מקטע קשור לתאונה: המקטע שמדובר עליו המקטע בסעיף 8.4.2.2. שהוא מקטע בצורת מלבן ברוחב כ- 1.2 מטר" (עמ' 30 ש' 28-29 פ'2). "..השקע שבו אירעה התאונה לפי הנמסר, יש לו צורה אליפטית, השקע הזה כשלעצמו נמצא בתוך רצועה מלבנית, זה המיקום שלו... המדידות שאני ערכתי בשקע האליפטי..." (עמ' 45 ש' 21-26, עמ' 45 8-11 פ'2). ר' עמ' 5 בחוו"ד אינג' יודלא הערה בטבלה, לפיה: "הובלטו המידות בתחום שבו עיקר העומק".

    • הוכח שהמפגע גרם לנפילת התובע- כעולה מהתמונות שהוגשו, מעדויות התובע ועד הראייה ומחוות דעת אינג' יודלא, הוכח שבמהלך הרכיבה גלגלי הקורקינט פגשו בהפרשי גבהים שנוצרו כתוצאה מקיומו של השקע, והתובע שלא ציפה ולא הבחין בכך איבד את שיווי המשקל ונפל. הוכח מנגנון התאונה כפי שתואר בס' 15 בחוות הדעת אינג' יודלא.

32. ביחס לטיבו ומהותו של המפגע מצאתי כי הוכח שכפי שצוין בחוות דעת אינג' מדובר במפגע שנוצר לאחר עבודות התקנת מערכת ניקוז כולל שוחות, הוסרו חלקים ממיסעת האספלט, נעשו חפירות, הותקנו שוחות, עבודות ההתקנה ו/או המילוי לא נעשו כהלכה והתהוותה שקיעה של המיסעה בשטח רצועת האספלט באופן שיצר את השקע שעומקו מגיע לכ-6 ס"מ, דפנותיו תלולות ובשוליו לצפון אף קיימת בליטה. ליקויים אלה יצרו את המפגע –סיכון בטיחותי לרוכב קורקינט חשמלי. גם המומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ אישר בחוות דעתו "שבמקום קיים מעבר/ביוב תחתון שעובר עבודות תחזוקה וניתוב וכן נצפים בו תלאי אספלט משתנים בתצלומים" ובחקירתו (עמ' 28 ש' 1-2 פ'3). בדומה עד הנתבעות 2-3 מר קובי ביטון אישר ב-"תצהירו" כי: "באזור בו נפגע התובע ובכל המועדים הרלוונטיים לתאונה התנהל פרויקט אשר יזמה עיריית תל אביב לצורך החלפת תשתיות קווי ביוב, מים וניקוז", וכי:"...עבודות הקרצוף והסדרה מחדש של הדרכים והכבישים אשר מחלקת דרכים בעיריית תל אביב היתה מחויבת להשלים בתום הפרויקט". עד הנתבעות 2-3 מאשר קיומה של רשלנות של הנתבעת 1 ואחריותה: "לאור העובדה שעיריית תל אביב לא דאגה לקרצוף והסדרת הכבישים והדרכים בתום הפרויקט, שהרי תקינות הדרכים והכבישים בתחומה המוניציפלי באחריותה הבלעדית – מלוא האחריות נופלת לפתחה." עד הנתבעת 1 מר אייל חכים אישר בתצהירו כי הנתבעת 2: "היתה צריכה להשאיר את הכביש בתום העבודות כשהוא ישר וחלק (בלי שקעים ובלי מהמורות)...העירייה ביצעה את עבודות הקרצוף והריבוד במהלך שנת 2023, אז האם חברת מי אביבים באמת סבורה שהיא יכולה להשאיר כביש עם "מפגעים"..". העד מר חכים חזר על כך בעדותו לכשנשאל האם חושב שכביש עם שקעים ומהמורות זה בעיה: ברור שיש עם זה בעיה מה זאת אומרת?", "..למה להשאיר את המהמורות ...", "כביש צריך להיות ישר וראוי לנסיעה ללא מהמורות וללא בורות ואין פה בכלל אין פה שאלה" (עמ' 46 פ'3). לכשנשאל מדוע נדרש שיהיה ישר העיד: "..ברור שזה בטיחות כן בטיחותית ברור" (עמ' 47 ש' 11 פ'3). יוער כי ביחס לתמונות שצורפו לתצהיר התובע, העד מר חכים העיד עדויות שונות ולא קוהרנטיות (מחד העיד: "לא היה תקין אז הם היו צריכים לסדר את זה" עמ' 47 ש' 18, מאידך העיד שאין מפגע עבור כלי תחבורה ולא היה אומר ליישר (עמ' 48 ש' 15-19)).

33. בהתייחס לטענות הנתבעות בדבר העדר מומחיות אינג' יודלא בתחום הקורקינט החשמלי, כפי שהעיד המומחה: "...אני נתתי התייחסות בחוות הדעת לבעיה הבטיחותית שקיימת במתווה הנסיעה..." (עמ' 49 ש' 9-10 פ'2)."...כלי רכב גלגלים קטנים, קורקינטיים,... הם רגישים הרבה יותר מכלי רכב בעל 4 גלגלים לבעיות בגיאומטריה של המסעה שעליה הם נוסעים... הוא מוצא את ביטויו מאוד פרסומים שאת חלקם צירפתי... והוא ידוע לי מניסיוני האישי...הרגישות של הכלים האלה למפגעי תשתית שכלי רכב אחרים..." (עמ' 52 ש' 11-25 פ'2). יתרה מזאת, המומחה אינג' יודלא התייחס בחוות דעתו לנתוני הקורקינט: "בבחינת קורקינט של חב' Lime מצאתי שהוא מצויד בגלגלים במידות של כ- 22X5 ס"מ בסיס הגלגלים עשוי באורך של כ- 89 ס"מ", וחזר על כך בחקירתו (עמ' 50 ש' 1-8 פ'1). אשר על כן, הגעתי למסקנה שהוכח שמדובר במפגע ביחס לקורקינט חשמלי.

34. הוכח קיומו של המפגע כתוצאה ממנו התובע נפל מהקורקינט, באופן שלאור טיבו ומהותו של המפגע שהוכח, מהירות הרכיבה רלבנטית לצורת הנפילה/לעוצמת הפגיעה (ולא לעצם קרות אירוע הנפילה לאור המפגע), כפי שהעיד המומחה אינג' יודלא: "..מדובר ברחוב שמותר לנסוע בו ...התובע ציין בפני את המקום שבו הוא נפל, ..במקום הזה קיים משהו שאני מגדיר אותו כמפגע בטיחותי ואני ניסיתי להסביר בחוות הדעת למה המקום הזה מהווה מפגע בטיחותי לכלי רכב גלגלים מהסוג הזה ... אם התובע נסע במהירות ..אולי הוא היה נופל בצורה קצת יותר מרוככת, ..אני לא מומחה רפואי..ואם הוא רכב במהירות המקסימלית המותרת, ...הוא גם בוודאי שהיה עלול ליפול במקום הזה..." (עמ' 53 ש' 6-20 פ'2).

35. יתרה מזאת, ביחס לטענות הנתבעות בדבר מהירות הנסיעה, לצד המפגע שהוכח, הרי שבנוסף לעדות התובע בעניין זה כמפורט להלן, שמצאתי אותה מהימנה, המומחה אינג' יודלא העיד ומצאתי לקבל את עדותו גם בעניין זה: "...הקורקינטים החשמליים הללו יש להם מגבלת מהירות מובנית, שהיא למיטב זכרוני 25 קמ"ש..." (עמ' 49 ש' 17-18 פ'2), ר' גם בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת מר זיו שוורץ צוין בדבר הגבלת מהירות 25 קמ"ש. מהירות הנסיעה יכולה לשנות את עוצמת הפגיעה/עוצמת הנפילה, אך לא הממצאים של המסעה אליה התייחס המומחה אינג' יודלא (עמ' 49 ש' 25-26, פ'2). "אומר שיש מועדות לתאונה בכלי הרכב מהסוג הזה כשיש מפגעים בטיחותיים בנתיב הנסיעה, לדוגמא זה מפגע בטיחותי שהוא עלול לגרום לנפילה, אכן בכלי רכב גלגלים קטנים..." (עמ' 59 ש' 27-29 פ'2). לכשנשאל המומחה אינג' יודלא בדבר המשמעות שעשויה להיות למהירות הרכיבה, חזר והעיד: "אני אומר, יש משמעות, יכולה להיות משמעות לעוצמת הפגיעה" (עמ' 60 ש' 9 פ'2), עוד העיד המומחה אינג' יודלא ומצאתי לקבל את עדותו, כי לאור נתוני המפגע/מידותיו אשר הוא עצמו בדק וכמפורט בחוות הדעת: "...המפגע הזה עלול לגרום לנפילה גם כשנוסעים במהירויות שונות..." (עמ' 60 ש' 22-23 פ'2). "..שזה מפגע שעלול לגרום לנפילה, לאובדן שיווי משקל גם במהירויות שהן יחסית נמוכות" (עמ' 62 ש' 11-12 פ'2). לפיכך מצאתי שהוכח קיומו של מפגע לרוכב קורקינט ואין במהירות הרכיבה כדי לאיין זאת. כך הם פני הדברים ביחס לניסיון להיתלות בכך שלקורקינט יש בולם זעזועים, ו/או בבחינת גודל הגלגל, כפי שהעיד אינג' יודלא בשים לב לטיבו ומהותו של המפגע הספציפי: "...המפגע יכול להתרחש גם למישהו שרוכב עם קורקינט שיש לו בולמי זעזועים" (עמ' 62 ש' 21-22 פ'2). "...אגב, כל גלגל בקורקינט נכנס לתוך השקע הזה בסופו של דבר" (עמ' 55 ש' 23-24 פ'2), לא כל שכן בצירוף גורם ההפתעה, כפי שיפורט בהמשך.

36. טענות הנתבעות לפיהן נדרש היה להגיע עם קורקינט למקום ו/או לעשות שחזור, מצאתי לדחותן. כפי שהעיד המומחה אינג' יודלא ומצאתי לקבל את עדותו: "לעשות שחזור, בוודאי לא לסכן את התובע ושיתחיל לרכב לי הקורקינטים, ...הבעיה היא מאוד ברורה לי כשראיתי את המקום ואליה נתתי את ההתייחסות" (עמ' 55 ש' 18-20 פ'2).

37. על האבחנה בין המפגע בעטיו נפל התובע מהקורקינט לבין באמפרים, העיד אינג' יודלא ומצאתי לקבל את עדותו: "לפסי האטה יש מבנה מוגדר, המבנה הגיאומטרי של פסי, יש פסי האטה מסוגים שונים, יש פסי האטה, שני פסי האטה המקובלים, אחד זה בחתך טרפזי ואחד זה בחתך אליפטי, מעוגל, לפי הנחיות מקצועיות של משרד התחבורה יש להם מידות, שיפועים, גובה, ומיקומים מוגדרים" (עמ' 84 ש' 26-29 פ'2). "... יתרה מזאת פסי האטה על פי ההנחיות של משרד התחבורה גם מסומנים,...ולכן יש הבדל גדול מאוד בין מכשול למשל כפיש אנחנו מדברים עליו לבין פסי האטה...." (עמ' 85 ש' 4-8 פ'2). על מומחיות אינג' יודלא בכל הקשור לכלי רכב או תחבורה, כבישים, לצד המפורט בחוות דעתו, ר' עדותו עמ' 86 ש' 8 פ'2.

38. חוות דעת מר זיו שוורץ מטעם הנתבעת 1: לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, העדויות שנשמעו לפניי מצאתי כי חוות דעת מר זיו שוורץ אינה רלבנטית למיקום בו ארעה התאונה נושא הליך זה, אינה רלבנטית למפגע הספציפי בהליך זה, וההנחות עליהן התבססה נסתרו, באופן שלא ניתן לאמצה. ואלה טעמיי:

    • מר שוורץ לא בדק את מקום הנפילה, כפי שצוין בחוות הדעת וכפי שהעיד מר שוורץ בחקירתו הוא לא בדק את מקום הנפילה: "..עובדה זאת לא מאפשרת בדיקה במקום הנפילה המדויק. בימים אלו רחוב שוקן בנתיבו הימני חסום לתנועה ומגודר".

    • מר שוורץ ערך את חוות דעת זמן רב לאחר קרות התאונה – בחודש אוגוסט 2024 (עמ' 3 ש' 37-39 פ'3), בחלוף כ- 4 שנים ממועד קרות התאונה. רחוב שוקן במועד עריכת חוות הדעת שונה באופן מהותי מרחוב שוקן במועד קרות התאונה, ר' תמונה מס' 6 בחוות דעת מר שוורץ, בצירוף עדות התובע כמצוטט לעיל, וכעולה מחוו"ד מר שוורץ המפרטת השינויים/העבודות ברחוב שוקן. כך העיד מר שוורץ: "כל הרחוב שונה לחלוטין ויש בו עבודות תשתית של הרכבת הקלה ולכן חלק מהרחוב אכן סלול בצורה אחרת .." (עמ' 4 ש' 4-5, ש' 17 פ'3). לא בכדי העיד כי תמונות נוספות מגוגל לאחר תאריך הנפילה לא צורפו "כי לא רלוונטי... התבצעו שם עבודות.. תמונות של גוגל סטרייט וויו בזמן עבודות הרכבת הקלה הם לא רלוונטיות למקרה" (עמ' 26 ש' 26-31, עמ' 27 ש' 13-17 פ'3).

    • מר שוורץ לא בדק את המפגע, כפי שהעיד: "אני לא הייתי בתקופה בעניין ולא יכולתי למדוד בדיוק" (עמ' 7 ש' 24 פ' 3). מר שוורץ ניתח את הנתונים שהובאו בחוות דעת אינג' יודלא, ללא שבדק בשטח את המפגע, מקום הנפילה, ותוואי רכיבת התובע.

    • מר שוורץ התייחס לשקע כמו באמפר (עמ' 7 ש' 19-24 פ'3), כמפורט לעיל ההתקלות בשקע שונה מהותית ממעבר בבאמפר.

    • מר שוורץ מבסס את חוות דעתו לפיה לא המפגע גרם לנפילה ו/או שהמפגע אינו מסוכן "כזה הגורם לנפילה בעת מעבר עליו עם קורקינט חשמלי" בין היתר על כך שהמומחה לא נפל, וכי אם היה מדובר במפגע אז היו קורים עוד מקרים כאלה שם: "בסבירות גבוהה בסופו של דבר שאם מדובר היה במפגע שהוא מפגע באמת רציני כנראה שאם לא באותו יום או באותה שעה לפחות באותו שבוע היו קורים שם עוד מקרים זה הכל" (עמ' 19 ש' 38-39, עמ' 20 ש' 1-2 פ'3). אולם, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, הוכח שקרו עוד מקרים של נפילת רוכבים במיקום זה.

39. הסרטונים: מצאתי לדחות את טענות הנתבעות לפיהן העובדה שהמומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ ורוכב נוסף רכבו ולא נפלו שוללת את הטענה בדבר קיומו של מפגע לקורקינט חשמלי, מהטעמים הבאים:

    • אין חולק כי הרכיבה המצולמת בשלושת הסרטונים שהגישה הנתבעת 1 היא לא במקום האירוע מקום המפגע, אלא במיקום אחר/שונה, ולא בתוואי רכיבת התובע, וזמן רב לאחר התאונה. כפי שצוין בחוו"ד מר שוורץ: "בימים אילו ונכון לתאריך עריכת חוות הדעת, מתקיים ברחוב שיפוץ לצורך הקמת נתיב תחבורה ציבורי ונתיב לשימוש אופניים וקורקינטים. עובדה זאת לא מאפשרת בדיקה במקום הנפילה המדויק. בימים אלו רחוב שוקן בנתיבו הימני חסום לתנועה ומגודר" (עמ' 5 בחוו"ד), "לא היתה לי אפשרות לרכוב במסלול המדויק בו רכב התובע בגלל העבודות בכביש" (עמ' 10 בחוו"ד). וכפי שהעיד התובע:"...ב-3 השנים האחרונות תל אביב שינתה, ..היא השתנתה משמעותית, הנתיבים השתנו משמעותית, איפה שאתה יכול לנסוע או לא יכול לנסוע השתנה משמעותית." (עמ' 9 ש' 18-21 פ'1).

    • בנוסף, אין חולק כי הסרטון השני הוא גם לא לכיוון נסיעת התובע, אלא לכיוון דרום בעוד הוכח שהתובע רכב לכיוון צפון (עמ' 10 בחוו"ד מר שוורץ), וכפי שהעיד מר שוורץ הסרטון השלישי צולם ברחוב אחר– ברחוב הרצל, שם יש שביל סלול ומופרד לאופניים וקורקינטים (עמ' 5 ש' 5-8 פ'3). כפי שהעיד התובע: "...שגם המומחה וגם הבחור השני זה, לא היה באותו מתווה, הוא צילם מהצד השני בעליה. זה לא אותו שקע, זה לא אותו מאפיינים של שקע, יכול להיות ששוב, אני אלא מומחה, יכול להיות שדווקא השקע הזה במאפייניו הספציפיים היה מתעתע וכזה שגרם לי ליפול..זה לא בר השוואה" (עמ' 52 ש' 30-37 פ'1). "שהכבישים היו הרבה יותר שבורים ועד היום יש חלקים ואזורים בתל אביב שהם שבורים ואי אפשר לעבור בהם. שבילי אופניים זה דבר מאוד חדש בתל אביב, בכל האזור הזה של לב תל אביב." (עמ' 80 ש' 7-9 פ'1).

    • זאת ועוד, אין בסרטונים שהוגשו כדי לאיין העובדות שהוכחו לפיהן התובע נפל בעת הרכיבה בעקבות המפגע, ר' האבחנה בין התובע לבין המומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ שהוא גורם מקצועי שמודע מראש לקיומו של המפגע. היטיב לתאר זאת התובע לכשנחקר ביחס לסרטון הראשון בו נראה רוכב המומחה מר שוורץ: "הצגת לי מומחה לרכיבת קורקינט, מומחה בתחומו, לשיטתו עשרות שנים, שהציג ביצועים של רכיבה ברמת מיומנות מאוד גבוהה. אני לא חושב שיש הסמכה ספציפית כשאתה עולה על קורקינט או איזשהו ידע שאתה צריך לצבור שלפני שאתה עולה על קורקינט. בעיניי, להראות לי את אותו המומחה רוכב על הקורקינט ולא נופל, שקול הדבר לתת לבן אדם שמאוד ממוקצע בפעולה מסוימת, שהוא מבצע אותה כמו שצריך. אני לא מתיימר להיות ברמת המומחיות של אותו מומחה לרכיבת קורקינט, אני לא חושב שהסרטון הזה באופן אישי מייצג את אפילו את פוטנציאל רכיבת הקורקינט שלי, לא משנה כמה זמן אני ארכב ולא משנה איזה מסוגלות, איזה יכולות רכיבה אני אסגל לעצמי. ואני חושב שזה מדבר בעד עצמו, זה שאני רכבתי גם בעברי על קורקינט וגם ספציפית על אותו קורקינט באותה הנסיעה והתרסקתי מאותה נקודה ספציפית" (עמ' 48 ש' 36-39, עמ' 49 ש' 1-10). כך גם העיד מר שוורץ: "...הקורקינט היה אמור לחצות אותו בתנאי שרוכב הקורקינט אוחז בידיים שתי כידון ערני ומוכן ורואה מה מגיע לפניו..." (עמ' 6 ש' 33-34 ש' 4-5 פ' 3).

    • על השלכות גורם ההפתעה הטמון בהיתקלות התובע במפגע בעת רכיבתו ונפילתו כתוצאה מכך, להבדיל מהסרטונים שהוגשו בדבר רכיבת גורם מקצועי במקום בו הוא מודע מראש לקיומו של מפגע, ראוי להפנות לחוות דעת אינג' יודלא לפיו: "התובע רכב לתומו על הקורקינט כאשר הגיע במפתיע אל השקע שעומקו כ-6 ס"מ ודפנותיו, במגמת הנסיעה מדרום לצפון, משופעות באופן ניכר", "כך או כך ברור שהמצב המתואר אינו תקין ומהווה מפגע בטיחותי... בפרט כשהרוכב אינו מצפה לכך, עלולה כמעט תמיד לגרם לאבדן היציבות עד כדי נפילה". לכשנחקר על כך העיד: "יש לנו שקע במתווה נסיעה שהוא מישורי ומשופע במידה מסוימת, אין, השקע הזה הוא לא מסומן בדרך כלשהי שיכולה להבליט את קיומו, אדם רוכב, כמו שאומר, לתומו ברחוב, ואז אם היה לו ידיעה מוקדמת על השקע, מן הסתם הוא היה עוקף אותו. נזהר מה שלא יהיה, ..ואז הוא מגיע למקום שיש פתאום שקע.." (עמ' 56 ש' 7-12 פ'2).

    • זאת ועוד, לכשנשאל המומחה אינג' יודלא ביחס לסרטון מס' 1 מדוע נראה רוכב ברחוב שוקן במהירות 25 קמ"ש ולא נופל, המומחה ציין טעמים אשר מצאתי לקבלם, הוכח שאין בסרטונים שהוגשו כדי לסתור את העובדות שהוכחו בדבר נפילת התובע עקב המפגע: אחד- מדובר ברוכב מנוסה שמוכן להדגמה, שניים-לא ברור האם היה שקע, שלוש- זה סרטון רכיבה שלא במקום התאונה: "...יש לו רזומה מרשים והוא רוכב מאוד מנוסה והוא כמובן עושה הדגמה והוא מוכן להדגמה, אחד. שתיים, הוא מתאר באופן קולי מהמורות שהוא עובר, זה לא אומר שום דבר, היה שקע, לא היה שקע... כמה היתה הבליטה...ו-3 זה בכלל לא מקום התאונה, אין שום התייחסות למקום שבו התרחשה התאונה, שאני מתייחס אליו בצורה מאוד מפורטת, אז אני חושב שההצטברות לפחות שלושת הדברים האלה, כמובן בדגש על הניסיון הרב שהמומחה מעיד על עצמו, היא מסבירה איך הוא הצליח לנסוע ולא ליפול..." (עמ' 64 ש' 21-31 פ'2). כפי שהעיד אינג' יודלא, טעמים אלה יפים גם ביחס לסרטון השני בו נראה גם רוכב נוסף (עמ' 65 ש' 22 פ'2), כפי שהעיד: "...ראשית אני לא יודע מי זה האדם שצולם ואם הוא אקראי או לא אקראי...אדם רוכב במגמת ידיעה וצילום הוא יכול לעשות הרבה דברים יותר מסוכנים מתוך ידיעה שזה הולך וקרב ולהיות זהיר ולהראות..." (עמ' 65 ש' 24-28 פ'2). המומחה אינג' יודלא ציין את אותם הטעמים לכך שהסרטונים אינם ברי השוואה לאירוע נושא התביעה, גם ביחס לסרטון השלישי: "...אני הבעתי את התייחסותי לשני הסרטונים הראשונים, ההתייחסות שלי לגמרי זהה, יש פה הדגמה כמובן מגמתית וזה בסדר, של מישהו שעושה את זה במכוון מתוך התכונות, מתוך הניסיון המאוד מאוד עשיר שיש לו ברכיבה, דיברנו על זה קודם, אני ממש לא חושב שזה אותו דבר, שזה דומה אפילו לאדם שרוכב, אני אצטט את עצמי (ר' ס' 15.1. בחוות דעת אינג' יודלא – הערה הוספה –ש' ק.א), לתומו ברחוב ונתקל במפגע שלא היה אמור להיות בו" (עמ' 69 ש' 28-33 פ'2).

    • המומחה אינג' יודלא אבחן בין התובע , חרף ניסיונו ברכיבת קורקינט ניסיון שאינג' ידולא היה מודע לו ר' עמ' 66 פ'2, לבין מר שוורץ מומחה הנתבעת: "...מר שוורץ, שהוא מדריך רכיבה באופנועים, הוא מנהל, בעלים של חנות אופניים, הוא מדריך רכיבה על אופני הרים, ועוד... אתה יכול להשוות את הרזומה המאוד מרשים...למישהו שרוכב על קורקינט, ...מדי פעם.. באופן אקראי , קורקינט שכור בעיר?" (עמ' 67 ש' 20-27 פ'2).

    • עוד כפי שהעיד התובע: "נשמע שהוא בעל ניסיון רב שנים. יותר מזה... גם מומחה יכול לנסוע 15 פעמים ובפעם ה- 16 ליפול, אין הדבר אומר שהוא לא נפל עקב מפגע בכביש. בור או שקע לצורך בעניין, מפגע כזה או אחר ..." (עמ' 50 ש' 5-9 פ'1). לפיכך מצאתי לדחות את ניסיון הנתבעת 1 להיתלות בסרטון השני, כפי שהעיד התובע: "יכול להיות שגם היה עוד 10 שנוסעים וה-11 היה נופל, האם זה אומר שזה אשמתו?" (עמ' 51 ש' 3-4 פ'1). בצירוף העובדה ששלושת הסרטונים אינם מדגימים רכיבה במקום האירוע/התאונה ובמפגע נושא הליך זה. כמו כן, לא ידועה זהות הרוכב האחר הנצפה בסרטון השני, ייתכן שאף הוא רוכב מומחה בדומה למר שוורץ. בנוסף, ביחס לסרטון השלישי כפי שהעיד התובע: "...אין דין השקע כדין עליית או ירידת מדרכה על ידי מומחה...לא בר השוואה..." (עמ' 51 ש' 26-30 פ'1).

40. עיננו הרואות כי הלכה למעשה הנתבעות לא הגישו חוות דעת בדבר ממצאי בדיקת מקום התאונה והמפגע. לא הוצג בפניי כל רישום מטעם הנתבעות בנוגע לביקור של מי מטעמן לכל הפחות סמוך להגשת התביעה בשנת 2021 לבחינת המפגע.

41. עוד על גורם ההפתעה, להבדיל מהסרטונים בהם נראה המומחה מטעם הנתבעת, התובע העיד: "...אני נסעתי על אספלט באור יום כאשר אפשר לראות בבירור בתמונה שהשקע הזה הוא חלק מהאספלט, זה לא משהו שראיתי וצפיתי מראש. אם הייתי צופה את זה מראש, הייתי נערך בהתאם. מאידך השקע הזה הוא מצד אחד מספיק רחב, מצד שני מתעתע וזה בדיוק מה שגרם לי ליפול. לא היה משהו שאני יכולתי לראות בתוך האספלט ולהיזהר בהתאם, וברגע אחד התרסקתי מנקודה ספציפית בתוך השקע הזה. וזה מה שבעצם גרם לי ליפול ולא איפשר לי להיערך לתוך הדבר הזה..שאני ..רוכב על קורקינטים זמן מה לפני ובפרט בקורקינטים מהסוג הזה .." (עמ' 27 ש' 14-23 פ'1). "התרסקתי מאותה הנקודה בשקע", "איבדתי את שיווי משקלי תוך כדי נסיעה בעקבות השקע" (עמ' 31 ש' 11-8 פ'1). לפתע התרסקתי מהקורקינט, זה מה שקרה לפתע" (עמ' 27 ש' 7-8 פ'1)."..נסעתי ומיד התרסקתי. לפתע התרסקתי" (עמ' 37 ש'25-26פ'1) "נתקלתי בשקע והתרסקתי זה קרה באותו מאית השנייה" (עמ'38ש' 2-3 פ'1).

42. הוכח התובע מזה כשנתיים נוסע על קורקינטים ועובר לאירוע נושא התביעה, לא היתה לתובע תאונה עם קורקינט, כפי שהצהיר בתצהירו, ועדותו לא נסתרה: "אני לקוח קבוע של חברת "ליים", ושוכר ונוסע על קורקינטים באופן קבוע בשנתיים שקדמו לתאונה, תמיד רכבתי עם קסדה, ובצורה מבוקרת ואחראית, ולעולם לא היתה לי תאונת עם קורקינט....". (על כך שהתובע רכב עם קסדה ר' גם עמ' 78 ש' 17 פ'1). רעיית התובע, לכשנשאלה על קיומו של המפגע: "יש לי הסבר כי ד' לא נופל, לא נפל עם קורקינט עד עכשיו" (עמ' 137 ש' 32 פ'1). מבלי לגרוע מכך שלעמדת המומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ השאלה אם התובע רכב עם קסדה רלוונטית רק לדבר אחד אם רכב כחוק (לא רלוונטי למנגנון הנפילה) (עמ' 32 ש' 12-25 פ'3).

43. מיומנות התובע- הוכח האירוע לא התרחש בשל העדר מיומנות התובע לרכב על קורקינט חשמלי, הוכח שהתובע מזה כשנתיים רוכב על קורקינט מספר פעמים בשבוע, הקורקינט היה כלי התחבורה המרכזי שלו (עמ' 5 פ' 1) ר' קביעה עובדתית ראשונה בסיכומי הנתבעת 1. הוכח כפי שהעיד התובע ועדותו לא נסתרה שלא היתה לתובע תאונה בקורקניט עובר לאירוע. התובע העיד שרכב בקו ישר (עמ' 7 ש' 5-8 פ' 1). ר' "קביעה עובדתית רביעית" בסיכומי הנתבעת 1.

44. מהירות נסיעה- לכשנשאל התובע ביחס למהירות נסיעתו, התובע השיב בהגינות שלא ניתן למדוד את המהירות בעת הנסיעה בקורקינט: "היא לא explicitly מתייחסת למהירות אבל הסוגיה היא שרכבתי על קורקינט מספר רב של דקות לפני התאונה ..להעיד שלא נסעתי במהירות שונה למשך כל זמן נסיעה, באותה נסיעה ספציפית, שגם מתועדת.." (עמ' 6 ש' 34-39 פ'1). התובע העיד שלא טוען כי הכביש היה חסום, וכי ברכיבתו בקורקינט "אין לי את האפשרות לעמוד מהירות בזמן נסיעה" (עמ' 6 ש' 15-16 פ'1). הוכח שהאירוע לא התרחש בעקבות מהירות נסיעת התובע, ר' בעניין זה גם עדות המומחה אינג' יודלא כמפורט לעיל. הוכח שהתובע רוכב זהיר- התובע העיד שרכב ישר לא "בסלאלומים" (עמ' 7 ש' 5-8 פ'1), עם שתי ידיים על הכידון. לכשנשאל האם רכב עם יד אחת העיד: "התשובה היא לא . חד משמעית... אני מודע לסכנות שברכיבה על קורקינט, אני אדם בוגר, אני לא משתולל ורוכב על הכביש, אני בסוף רוכב עם קסדה, רוכב לפי הכללים...שאני דואג לביטחוני...אני לא רוכב על הכבישים כשיש אפשרות לא לרכוב על כבישים. באותה נקודה בזמן היתה מדרכה, אסור לרכוב על מדרכה, יש פקחי עיריית תל אביב, הייתי צריך לרכוב על הכביש ושם רכבתי." (עמ' 52 ש' 9-17 פ'1). התובע לא רכב עם אוזניות (ר' עמ' 94 ש' 3-4). כך גם העידה רעייתו לכשנשאלה אולי התובע דיבר בטלפון או רכב עם יד אחת: "לא, מה פתאום" (עמ' 137 ש' 37 פ'1), ואישרה כפי שהצהירה כי בשיחת הטלפון של התובע אליה לאחר התאונה הוא ציין שנפל כתוצאה ממפגע "לא, זה בדיוק מה שהוא אמר לי, הוא נפל ממפגע" (עמ' 138 ש' 14). הוכח שהאירוע התרחש בתקופת קורונה, בעקבות המפגע, ולא בעקבות מכונית חולפת או אופנוע או כל טעם אחר, ר' עדות התובע עמ' 78 ש' 7-13, עמ' 88, ועדות רעייתו לפיה האירוע נושא התביעה התרחש בתקופת קורונה היה שקט (עמ' 151 ש' 10-17, עמ' 144 ש' 17-18 פ'1). עוד ר' עדות המומחה אינג' יודלא, לכשנשאל האם היה משהו שהפריע לתובע בשדה הראייה ו/או אם הכביש היה חסום, המומחה העיד אם היתה הפרעה לנסיעה של התובע אז היה מתייחס לכך בחוות הדעת (עמ' 48 ש' 17-24, עמ' 49 ש' 3 פ'2), והעיד: "אני התייחסתי למפגע הבטיחותי בצורה מאוד מדוקדקת שיש בנתיב הנסיעה הזה, חוות הדעת שלי מדברת על המפגע הזה..." (עמ' 48 ש' 22-23 פ'2). ר' גם קביעה עובדתית שנייה בסיכומי הנתבעת 1 ששדה הראייה היה פתוח.

45. עוד אין חולק כי התובע נאלץ לרכב עם הקורקינט החשמלי על הכביש מאחר והנתבעות במיקום האירוע לא הקצו שביל ייעודי לרכיבה, כפי שהצהיר בס' 6 בתצהירו, ועדותו לא נסתרה: "ביום התאונה נסעתי על הכביש, מאחר, ולא היה במקום שבילים ייעודים לדו גלגלי, ולא היתה לי ברירה אלא לנסוע על הכביש,.." וכן בס' 7 בתצהירו: "ברצוני להדגיש כי עיריית ת"א אוסרת על נסיעה של אופניים/קורקינטים על המדרכות, ואוכפת ומחלקת קנסות בגין כך. אך מקומות בהן אין מסלול ייעודי לכלי תחבורה אלה, עליה לדאוג כי הכבישים יתאימו לרוכבים ויהיו נקיים ממפגעים, ואם היו פועלים כך התאונה והפגיעה שלי היתה נמנעת."

    ר' גם עדות המומחה אינג' יודלא עמ' 72 ש' 15-20 פ'2. עוד כפי שהתובע הצהיר בס' 6 בתצהירו, ועדותו לא נסתרה לפיה למיטב זכרונו זו הפעם הראשונה שנסע במקום בו התרחש האירוע: "..ולא היתה לי ברירה אלא לנסוע על הכביש, דרך אותה לא הכרתי, בה לא נהגתי לעבור, ולמיטב זכרוני זו הפעם הראשונה שנסעתי במקום".

    הנה כי כן, הנתבעות יודעות או היה עליהן לדעת כי הכביש במקום קרות האירוע, אמור להיות בטיחותי ומותאם גם לרכיבת קורקינט חשמלי, שעה שבמקום הנפילה לא היה נתיב ייעודי לרכיבת קורקינט. מציאות זו מחייבת התאמה של תנאי השטח למשתמשים בדרך, כאשר במקום בו לא מוסדר שביל ייעודי לרכיבת קורקינט על הנתבעות לוודא כי תנאי הכביש מתאימים גם לנסיעת קורקינט (ראוע"א 2606/06שפורן נ' תורג'מן[פורסם בנבו];ת.א. (ת"א) 2914-12-14ניסו חן נ' עיריית תל-אביב[פורסם בנבו]; ת"א 23601-10-19פלוני נ' עיריית רמת-גן[פורסם בנבו].

46. זאת ועוד, הוכח שמהמפגע האמור נפלו כבר אנשים בעבר: עד הראיה הצהיר: "ברצוני לציין כי ראיתי מספר אנשים נופלים ונחבלים מאותו מפגע בזמנים שונים לפני ואחרי התאונה של פלוני.". עד הראיה נחקר על כך והעיד לכשנשאל "שראית עוד מספר אנשים נופלים ונחבלים בזמנים שונים", עד הראיה העיד: "נכון" (עמ' 126 ש' 12 פ'1). "...אני זוכר שהיתה נקודה שהיא מאוד בעייתית" (עמ' 126 ש' 27 פ'1). גם התובע העיד: "שאחד הדברים שאני זוכר שקרו אחרי התאונה, זה נאמר לי שמהבור הזה נפלו עוד אנשים" (עמ' 11 ש' 18-19 פ'1) "הפנו את תשומת ליבי לכך שהיו נפילות באזור הזה בעבר" (עמ' 38 ש' 32 פ'1), לא זו אף זאת, עד הראיה העיד שהבוס שלו אמר שהתלונן על המפגע בעירייה, שעה שמדובר במפגע בו נפלו מספר אנשים: "אני ממה שאני זוכר כן תעלה שעלתה, אני מול הבוס שלי, מול בעל הבית שלי, אני לא עובד מול העירייה, אני זוכר שהבוס שלי כן אמר שהוא התלונן על הדבר הזה לא פעם ולא פעמיים, שהכביש שם נראה כך" (עמ' 127 ש' 11-14 פ'1). הדבר הוכח גם כעולה מתצהיר תשובות לשאלות שהוגש ביום 19.3.2023 נמצא שאכן לא רק התובע נפל מהמפגע האמור. בחודש אוגוסט 2020, ביום 30.8.2020 בהתאם לדיווח למוקד הנתבעת 1 "שוקן 5 שקע בכביש גרם לנפילתם של כמה רוכבי אופנוע במקום מסכן את משתמשי הדרך" (ר' עמ' 23 פ'3). בעניין זה ראוי לציין התנהלות הנתבעת 1 אשר ביום 3.9.24 בחרה להגיש תצהיר מר אופיר אנושי במסגרתו הצהיר ביחס לבירור שערך במערכת הממוחשבת של המוקד בטווח זמן עד לתאריך 15.8.2020, וכל זאת באופן שנמנע מלהידרש לאירוע אשר דווח כאמור ביום 30.8.2020 במקום התאונה ברחוב שוקן 5, ובכך לא הוצגה מלוא היריעה.

47. התובע נחקר זמן רב באריכות על ידי הנתבעת 1 ולאחר מכן על ידי הנתבעות 2-3, מצאתי את עדויות התובע ורעייתו מהימנות ואמינות. התרשמתי כי התובע ורעייתו ביקשו לדייק בדבריהם ככל הניתן, נמנעו ככלל מהפרזות ולא היססו להשיב במענה לשאלות מסוימות כי לא זוכרים (וזאת באופן המתיישב עם זהירות ואמינות). באשר לאותות האמת אשר מתווספות לראיות הנוספות שהגיש התובע ראוי להפנות לדוגמא בבחינת מקצת מיני רבים לפרטים הבאים:

    • התובע ורעייתו העידו שבמועד שבאו לצלם את התמונות אחות של אשתו של התובע, ש' היתה עימם, אך מי שצילם את התמונות התובע או אישתו (עמ' 10 פ'1, עמ' 139). רעיית התובע העידה בדבר הטעם לכך שש' נכחה: "ש' זו אחותי, היא גרה בתל אביב ואנחנו עושות שבתות ביחד, עם האחיות" (עמ' 139 עמ' 19-20 פ'1). ואכן, כעולה מעיון בנייד התובע התמונות צולמו בנייד התובע, ביום 25.7.2020 שהוא יום שבת.

    • רעיית התובע העידה שהיא לא זו שצילמה בשבת במקום הנפילה, ובדבר מועד הגעתם למקום: "ביום חמישי בערב היתה התאונה ביום שבת נסענו לראות את המקום" (עמ' 139 ש' 8-9, עמ' 150ש' 15-33 פ'1), ואכן מעיון בטלפון הנייד של התובע בדיון, נמצאו התמונות אשר צולמו ביום 25.7.2020 ואכן 25.7.2020 הוא יום שבת (עמ' 139 ש' 31 פ'1).

    • נספח 1 בתצהיר התובע- אסמכתה מאפליקציית ליים, לפיה זמן השירות/הנסיעה ביום 23.7.20 מהשעה 3:58 עד 4:41, מועדים אלה מתיישבים עם עדות התובע בדבר מועד ומיקום הנפילה, עדות עד הראייה בדבר מועד ומיקום הנפילה, מועד צילום התמונות ביציאה למונית לאיכילוב ביום 23.7.20 בשעה 16:41 כפי שעלה מעיון במכשיר הנייד של התובע שהוצג בדיון. ממצא זה מתיישב עם עדות התובע לפיה לא מיד אחרי הנפילה כיבה את הנסיעה באפליקציית ליים (עמ' 91 ש' 26-27 פ'1), אכן סיום הנסיעה הוא בשעה 4:41 קרי בעת יציאת התובע למונית, ולא בסמוך לנפילתו. כפי שהעיד התובע בדבר מועד כיבוי האפליקציה: "זה קרה לפני שעליתי על המונית..." (עמ' 9 ש' 12 פ'1) .

    • הוכח כפי שהתובע העיד "אני הזמנתי מונית לאיכילוב" (עמ' 8 ש' 34 פ'1), בדומה עד הראייה העיד שהוא לא הזמין את המונית "לא אני" (עמ' 122 ש' 19 פ'1).

48. אשר לעבודה מהבית לא מצאתי סתירות בעדויות התובע ורעייתו: התובע העיד: "3 ימים בשבוע בהגדרה אני חייב לעבוד במשרד ויומיים בשבוע יש המלצה שמי שרוצה, יכול להישאר בבית" "בפועל אני לפחות 4 ימים בשבוע במשרד ויש שבועות שגם 5 ימים בשבוע...היה בתקופת הקורונה.." עמ' 68 ש' 30-35 פ'1. בדומה העידה רעיית התובע: "עכשיו? הוא עובד יומיים מהבית אבל אז היה קורונה אז הוא עבד תמיד מהבית" (עמ' 144 ש' 17-18 פ'1). כך גם לגבי גובה השתכרות רעיית התובע, לא מצאתי סתירות בעדויות התובע ורעייתו: התובע העיד: "לא זוכר בדיוק, סדר גודל של 5,000, 6,000 אלפים שקלים" (עמ' 71 ש' 38 פ'1). מצאתי לדחות הניסיון ליצר סתירה בעניין זה בין עדות התובע לרעייתו, כפי שהעידה רעיית התובע: "זה תלוי טיפולים" (עמ' 144 ש' 35 פ'1). לכשנשאלה האם הכנסתה מגיעה ל 8,000 -9,000 ₪ העידה: "זה מאוד תלוי, כן מה קורה בחודש", "לא מגיעה ל-9, 8" (עמ' 145 ש' 11, 13 פ'1).

    אחריות הנתבעות - מבלי לקבוע מסמרות ביחס לחלוקת האחריות בין הנתבעות:

49. משהוכח קיומו של מפגע אשר כתוצאה ממנו התובע בעת רכיבתו בקורקינט נפל, יש לבחון האם הנתבעת 1 כרשות מוניציפלית והנתבעת 2 כמבצעת העבודות פעלו כנדרש, והאם יש הצדקה נורמטיבית להטיל עליהן אחריות ולקבוע כי מדובר בהתנהגות עוולתית. לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו, עדויות העדים שהעידו לפניי והתרשמתי מעדותם מצאתי כי מדובר במפגע אשר בגינו נגרמה תאונה, כי אין מדובר בסיכון רגיל וטבעי, וכי רמת זהירות סבירה מחייבת מניעה של המפגע, ובהיעדרה – יש להצדיק הטלת אחריות.

    אחריות הנתבעת 1:

50. העירייה, רשות המוניציפלית היא גורם בעל ידע באשר לאופן הטיפול בכבישים שבתחומיה. משהוכח קיומו של מפגע בתחומיה של הנתבעת- בכביש, לא כל שכן משדווח על קיומו, היה על הנתבעת לפעול באופן סביר למניעת מפגע ולהסרתו תוך זמן סביר. כפי שעד הנתבעות 2-3 מר קובי ביטון אישר ב-"תצהירו" והוכח: "באזור בו נפגע התובע ובכל המועדים הרלוונטיים לתאונה התנהל פרויקט אשר יזמה עיריית תל אביב לצורך החלפת תשתיות קווי ביוב, מים וניקוז", "...עבודות הקרצוף והסדרה מחדש של הדרכים והכבישים אשר מחלקת דרכים בעיריית תל אביב היתה מחויבת להשלים בתום הפרויקט", "לאור העובדה שעיריית תל אביב לא דאגה לקרצוף והסדרת הכבישים והדרכים בתום הפרויקט, שהרי תקינות הדרכים והכבישים בתחומה המוניציפלי באחריותה הבלעדית – מלוא האחריות נופלת לפתחה."

51. הנתבעת 1 בחרה להעיד עד שלא רלוונטי ולא מכיר את העובדות – מר חכים אישר שהוא לא ראה את הכביש בזמן סיום העבודות שבוצעו בו (עמ' 37, עמ' 40 פ' 3), ושלא ידע לאשר בדבר גורם בנתבעת 1 אשר בדק שהנתבעת 2 בתום ביצוע העבודות החזירה את הכביש לקדמותו במצב תקין (עמ' 37-38 פ'3). הלכה למעשה העד שבחרה הנתבעת 1 להעיד לא נתן את הרישיון לביצוע העבודות לנתבעת 2 או מי מטעמה, לא היה מפקח על ביצוע העבודות, לא שילם על העבודות, לא אישר סיום העבודות (עמ' 39 פ'3). הנתבעת 1 נמנעה מלהגיש אסמכתה (דו"ח/פרוטוקול) בדבר ממצאי בדיקתה את סיום העבודות (עמ' 49 פ'3), בעניין זה מר חכים העיד גרסאות שונות מחד העיד כי הנתבעת 2 חייבת להודיע לנתבעת 1 על סיום העבודות (עמ' 49 ש' 14) מאידך הצהיר בס' 6 בתצהירו כי הנתבעת 2 "לא מדווחת על סיום העבודות" ובחקירתו התנער מכך (עמ' 49 ש' 37-39 פ'3). על השלכות הימנעות מהבאת ראייה ו/או אי העדת עד רלוונטי, מצאתי להפנות לאסמכתאות אשר נסקרו בהרחבה בס' 69 בסיכומי התובע.

52. על טיבו ומהותו של המפגע שהוכח ר' הממצאים המפורטים לעיל. כאמור הוכח שמדובר במפגע שנוצר לאחר עבודות והתהוותה שקיעה של המיסעה בשטח רצועת האספלט באופן שיצר את השקע שעמקו מגיע לכ-6 ס"מ, דפנותיו תלולות ובשוליו לצפון אף קיימת בליטה. ליקויים אלה יצרו את המפגע –סיכון בטיחותי לרוכב קורקינט חשמלי. המומחה מטעם הנתבעת מר שוורץ אישר בחוות דעתו "שבמקום קיים מעבר/ביוב תחתון שעובר עבודות תחזוקה וניתוב וכן נצפים בו תלאי אספלט משתנים בתצלומים" ובחקירתו (עמ' 28 ש' 1-2 פ'3).

    אחריות הנתבעות 2-3:

53. משעה שהוכח שמדובר במפגע שנוצר בעקבות עבודות שבוצעו על-ידי הנתבעות או מטעמן, אשר היה קיים במקום פרק זמן, היה עליהן לפעול על-מנת למונעו ולהסירו. הנתבעת 2 מבצעת העבודות היה עליה לדאוג להשבת הכביש תקין ללא המפגע שהוכח. כפי שעד הנתבעת 1 מר חכים אישר בתצהירו כי הנתבעת 2: "היתה צריכה להשאיר את הכביש בתום העבודות כשהוא ישר וחלק (בלי שקעים ובלי מהמורות)...העירייה ביצעה את עבודות הקרצוף והריבוד במהלך שנת 2023, אז האם חברת מי אביבים באמת סבורה שהיא יכולה להשאיר כביש עם "מפגעים"..". העד מר חכים חזר על כך בעדותו לכשנשאל האם חושב שכביש עם שקעים ומהמורות זה בעיה: "ברור שיש עם זה בעיה מה זאת אומרת?", "..למה להשאיר את המהמורות ...", "כביש צריך להיות ישר וראוי לנסיעה ללא מהמורות וללא בורות ואין פה בכלל אין פה שאלה" (עמ' 46 פ'3). לכשנשאל מדוע נדרש שיהיה ישר העיד: "..ברור שזה בטיחות כן בטיחותית ברור" (עמ' 47 ש' 11 פ'3). כפי שהעיד מר חכים, בתום ביצוע העבודות על ידי הנתבעת 2, הנתבעת 2 התחייבה להשיב את המצב לקדמותו להחזיר למצב תקין (עמ' 37 פ'3), המפגע נוצר בשל עבודות הנתבעת 2 (עמ' 41 ש' 16-20 פ' 3), "..שמה שאני רושם שזה העבודות שלהם האחריות שלהם" (עמ' 42 ש' 32-33 פ'3).

54. הוכח שבמקום התאונה בוצעו עבודות על ידי הנתבעת 2 (עמ' 39 ש' 6-9, עמ' 42 ש' 18-33 פ'3). הוכח כפי שצוין בחוות דעת אינג' יודלא בדבר המכסים של השוחות שתועדו בשטח רצועת האספלט, ליקוי בביצוע העבודות ו/או בתחזוקתן. הוכח שכפי שצוין בחוות דעת אינג' מדובר במפגע שנוצר לאחר עבודות התקנת מערכת ניקוז כולל שוחות, הוסרו חלקים ממיסעת האספלט, נעשו חפירות, הותקנו שוחות, עבודות ההתקנה ו/או המילוי לא נעשו כהלכה והתהוותה שקיעה של המיסעה בשטח רצועת האספלט, כמפורט לעיל.

55. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה לפיה הנתבעת 1 לא עמדה בנטל להראות כי פעלה במסגרת סמכויות הפיקוח לאיתור מפגעים ולמניעתם. הנתבעת 2 לא עמדה בנטל להוכיח שפעלה למסירת הכביש בתום ביצוע העבודות שביצעה ללא מפגע. לא הובאה כל ראיה או עדות לפעולה כלשהי של הנתבעות למניעת המפגע בכביש; לא הובא תיעוד של בדיקה שנעשתה במקום התאונה, לרבות סמוך לאחר הגשת התביעה; וכן לא הובא תיעוד בנוגע לתיקון שבוצע בכביש, לרבות הרקע לכך והמועד בו בוצע. מדובר במחדל ראייתי הפועל לחובת הנתבעות (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595) (1990)). מר אנושי, עד הנתבעת 1 העיד באופן כללי על אודות פעולות שונות שמבצעת הנתבעת, ללא פירוט של היקף הפעולות ותדירותן, ללא אסמכתאות לכך וללא כל התייחסות קונקרטית למקרה דנן. בהיעדר ראיה מצד הנתבעת להראות כי פעלה לאיתור מפגעים בכביש ולמניעתם, אזי על-פי הפסיקה יש בכך כדי להעיד כי לא פעלה כרשות מוניציפלית סבירה (ראו ע"א 68623-03-19 עיריית פתח תקווה נ' שלמה רכב בע"מ [פורסם בנבו] (21.5.2019); ת.א. (מח-חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (22.7.2004); ע"א (מח-חיפה) 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור [פורסם בנבו] (30.1.2013)). כך גם הנתבעת 2 לא הוכיחה כי לאחר סיום ביצוע העבודות הותירה את הכביש ללא מפגע כאמור. ההימנעות מהצגת המידע והראיות הנדרשות מקימה חזקה כי לו היו מוצגות היו פועלות לחובת הנתבעות. הנתבעות לא הראו דבר, ובפרט, לא הראו כי הפעילו שיקול דעת בנוגע לתקינות הכביש גם בהתייחס לבטיחות הנסיעה של קורקינט. ומכאן ניתן ללמוד על התרשלותן כלפי ציבור הנוהגים בכלי רכב מסוג זה.

56. אין מקום לקבוע כי קיימים שיקולי מדיניות המצדיקים את היעדר הפיקוח והטיפול במניעת מפגעים ואת היעדר ההתייחסות לנוכחותם של כלי רכב דו-גלגליים כמשתמשים בכביש על-פי הוראות הדין. לפיכך גם אין לקבוע את שלילת אחריותן של הנתבעות. אמנם לא ניתן לצפות כי כבישי העיר יהיו מישור מפולס וחלק, וניתן לקבל כי יהיו בהם שיבושים והפרשי גבהים הנוצרים כתוצאה מבלאי סביר. אולם חובה על הנתבעת כרשות מוניציפלית להראות כי היא פועלת באופן סביר לפיקוח ולמניעת מפגעים ולתחזוקה נאותה של הכבישים. כל זאת, בפרט כאשר עסקינן בשיבוש ובמפגע אשר נוצר כתוצאה מעבודות. הנתבעת לא עמדה בחובתה להראות כי פעלה באופן סביר אך לא הצליחה למנוע את קיומו של מפגע, הוכחו התרשלותה ואחריותה כלפי התובע והנזקים שנגרמו לו. בנסיבות אלה, על-פי מכלול הראיות שהוצגו, והעדרן של ראיות שלא הוצגו מטעם הנתבעות, אני סבורה כי על-פי מאזן ההסתברויות, המסקנה המתקבלת היא כי העירייה והנתבעת 2 הפרו את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובע, ומכאן קמה אחריותן ברשלנות. בהיעדר הפעלת אמצעי פיקוח ותחזוקה, ו/או בהעדר בחינה בתום ביצוע העבודות שלא קיים מפגע, ניתן היה לצפות את קיומם של מפגעים היוצרים סיכון בלתי סביר, ולפיכך ניתן לקבוע כי מדובר בהתנהגות עוולתית, המקימה חבות כלפי התובע.

57. לא נדרשת הכרעה בחלוקת האחריות בין הנתבעות: כפי שצוין בס' 4 בסיכומי הנתבעת: "הנתבעות הגיעו להסכמה על חלוקה פנימית ביניהם, ובנסיבות אלו בית המשפט נדרש להכריע בשאלת החבות מול התובע בלבד", וכן ר' בפתח סיכומי הנתבעות 2-3.

    אשם תורם

58. האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. לצורך קביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון האם התובע נהג כאדם אחראי בנסיבות העניין, והאם נקט זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית. יש להציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, על-מנת להעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהצדדים .ע"א 14/80עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות[פורסם בנבו] (2.12.2019); ע"א 7130/01סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי,פ"ד נח(1) 1 (2003)).

59. בבחינת נסיבות הליך זה מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 2%. ואלה בתמצית טעמיי: הוכח שהתובע נהג כאדם אחראי ונקט זהירות סבירה, הוכח שהתובע רכב עם קסדה, ללא אוזניות, התרשמתי מהתובע שהעיד בפניי ונחקר ארוכות ושוכנעתי שהתובע רכב באופן זהיר ואחראי. בנוסף, עובר לאירוע נושא התביעה לא הייתה לתובע תאונת קורקינט. במועד האירוע הוכח שהתובע רכב ישר (לא "סלאלומים"), אחז בשתי ידיו בכידון. עוד הוכח שהכביש לא היה מוכר לתובע, לא כל שכן המפגע, הוכח שלתובע לא הייתה היכרות מוקדמת עם הדרך או עם המפגע. בנוסף, הוכח שהתובע רוכב זהיר אחראי, נאלץ לרכוב בכביש בהעדר שביל ייעודי. בבחינת טיבו ומהותו של המפגע הוכח שמדובר במפגע שלא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד, השקע הוא חלק מהאספלט (להבדיל לדוגמא מרמפה שהיא מסומנת וממילא צורתה באופן שאינו מהווה מפגע כאמור). הוכח שהתובע רכב כברת דרך עד אשר נתקל במפגע וכתוצאה ממנו נפל, באופן שרכיבת התובע הייתה מותאמת לתנאי הדרך. ביחס לרכיבה עם מכנס ספורט בכיסו, התובע אשר העיד בפניי אדם גבוה, הוכיח שרכב עם מכנסי ספורט ובכיסו מכנסי ספורט שרכש, הודח שהתובע רכב כברת דרך ללא שהדבר השפיע על רכיבתו. בנסיבות אלה, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 5%, בשים לכך שלמהירות רכיבתו עשויה להיות השלכה על עוצמת הפגימה, מבלי לגרוע מכך ששוכנעתי שהוכח שהתובע לא יכול היה לאמוד בקורקינט את המהירות הספציפית בה רכב בזמן נסיעה, והנפילה התרחשה לאחר שרכב כברת דרך באותה מהירות, אך לא הוכחה מהירות נסיעתו, בצירוף הרכיבה עם מכנס הספורט בכיסו.

    סוגיית הנזק:

    הפגיעה והנכות הרפואית:

60. לכתב התביעה צורף תיעוד רפואי, לרבות: תיעוד רפואי ממועד האירוע מיום 23.7.2020, לפיו התובע אובחן כסובל מחבלות במרפק ובשורש כף יד ימין, התובע טופל בחדר מיון ידו גובסה והושמה במתלה; בסיכום ביקור מיום 27.7.2020 מאת ד"ר יונה יניב, מומחית בכירורגיה של היד, צוין בצילומים במרפק ימין שבר ראש הרדיוס, בשורש כף היד שבר, והמלצה ביחס לשבר בשורש כף היד לניתוח לשחזור פתוח וקבוע עם פלטה וברגים; ביום 29.7.2020 התובע אושפז בבי"ח "איכילוב" עבר תחת הרדמה כללית ניתוח, במכתב שחרור מיום 29.7.2020 צוין לאחר ניתוח שחזור וקיבוע שבר רדיוס של שורש כף היד עם המלצות הכוללות סד גבס למשך חודש יד מורמת; לאחר השחרור, התובע הגיע לביקורות, ר' ביקורת ביום 11.8.2020 במסגרתה הוצאו התפרים, וצוינו המלצות לטיפול המשך פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, וביקורת ביום 29.9.2020 עם המלצות לטיפול המשך פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק; במסמך מיום 25.4.2021 מאת הפיזיותרפיסט פורט בדבר הטיפול הפיזיותרפי שהתובע עבר.

61. לכתב התביעה צורפה חוות דעת פרופ' יואל אנגל, כירורג אורתופד כירורגיה של היד, במסגרתה צוין בין היתר כדלקמן: "...ביום 23.7.2020 נפל התובע מקורקינט חשמלי. הופנה לבי"ח איכילוב שם בוצעו צילומי רנטגן שלימדו על שבר תוך מפרקי של עצם הרדיוס הדיסטלית ושבר של ראש הרדיוס מימין. קובע בגבס זמני עד לניתוח שבוצע ב- 29.7.2020 בו קובע השבר בחלק המרוחק של הרדיוס עם לוחית מתכת.", "מדובר בשני שברים תוך מפרקיים במפרק ובשורש כף היד. השבר במפרק אינו גורם להגבלה בטווחי התנועה של המרפק אך כאוב לעיתים. בשורש כף היד מדובר במגבלה, הן בתנועות הכיפוף, הן בתנועות היישור והן בהטייה האולנרית." פרופ' אנגל ציין כי ממצאים אלה שפורטו בחוות דעתו מזכים בנכות בשיעור 15% על פי תקנה 35(1) ב'-ג' מותאם. נתבעת 1 צירפה לכתב ההגנה חוות דעת ד"ר הראל סטצקביץ לפיה הנכות הצמיתה של התובע היא 5% בגין מצב לאחר שבר וניתוח שורש כף יד ימין עם השפעה על כושר הפעולה הכללי. נתבעות 2-3 הגישו חוות דעת ד"ר משיח אברהם לפיה הנכות האורטופדית הצמיתה לתובע בעבור הגבלה בתנועות שורש היד היא 10%.

62. ביום 04.07.2023 מונה מטעם בית המשפט ד"ר מוריס אגסי, מומחה בתחום האורתופדיה וכירורגיה כף היד. בחוות דעת ד"ר אגסי צוין בין היתר כי: התובע נבדק במיון איכילוב, בצילומי הרנטגן אובחנו שבר רדיוס דיסטאלי עם מעורבות תוך מפרקית, שבר של ראש הרדיוס, היד הושמה בגבס; ביום 29.7.20 נותח ועצמות הדבר ברדיוס התחתון קובעו על יד פלטה וברגים, היד הושמה בסד גבס חדש, עם הסרת הגבס טופל בפזיותרפיה ובריפוי בעיסוק; עצמות השבר ברדיוס התחתון התאחו עם אי סדירות קלה מאוד של המשטח המפרקי, עצמות השבר בראש הרדיוס הימני התאחו בצורה אנטומית; נשארו: תלונות על כאבים בשורש כף היד הימנית, הגבלת תנועות שורש כף היד הימנית, וצלקת בלתי רגישה באמה הימנית; הנכות הצמיתה עקב התאונה מיום 23.7.20 לפי ס' 35(1)ב, וס' 41(10)ה 10% בגין הדבר ברדיוס התחתון ביד הימנית, ו- 0% בגין הצלקת לפי ס' 75(1)א; נכויות זמניות: מיום 23.7.20 עד 1.11.20 -100%, מיום 1.11.20 עד 1.1.21 – 80%, מיום 1.1.21 עד 1.3.21 -50%, מיום 1.3.21 עד 1.5.21- 30%, מיום 1.5.21 עד 1.7.21 – 20%, מיום 1.7.21 נכות צמיתה בשיעור 10%.

63. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לרבות התיעוד הרפואי, חוות דעת המומחה שמונה וחוות הדעת שהגישו הצדדים, לאחר ששמעתי את עדות התובע ורעייתו, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, שוכנעתי שיש לאמץ את מסקנות המומחה ד"ר אגסי. מצאתי לקבוע כי הנכות הרפואית של התובע הן הזמניות והן הצמיתה, היא בגובה הנכות הרפואית שנקבעה על ידי ד"ר אגסי, המומחה הרפואי שמונה. אלה בתמצית הם טעמיי:

64. כפי שנפסק ב- ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.07 ): "בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, ..".

65. אכן כפי שנפסק ב- רע"א 7301/12 שמעון בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 9.4.2013): "חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון. ברם, הכלל אשר נקבע בדין הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות". בהתאם הודגש ב- ע"א 9598/05 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (מיום 28.03.2007): "הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין".

66. שיעור הנכות הצמיתה על פי ד"ר אגסי, המומחה אשר מונה זהה לשיעור הנכות הצמיתה על פי ד"ר משיח המומחה מטעם הנתבעות 2-3 אשר אף הוא העריך גובה הנכות הצמיתה בשיעור 10%. לא מצאתי כטענת התובע להעמיד את הנכות הרפואית בשיעור 12.5% (המהווה מיצוע בין חוות דעת שהוגשו). טענה זו לשיעור נכות רפואית בשונה מהנכות הרפואית שהעריך מומחה בית המשפט הועלתה באופן לאקוני ללא טיעון כלשהו לביסוס הסטייה מחוות דעת המומחה אשר מונה. הלכה למעשה הנכות הרפואית כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה לא נסתרה, שעה שהצדדים ויתרו על חקירת המומחה, וממילא מצאתי כי הנכות הרפואית, הן הצמיתה והן הנכויות הזמניות, מתיישבת עם התיעוד הרפואי שהוגש, והראיות שהוגשו.

    הנכות התפקודית:

67. לטענת התובע: מאז התאונה סובל התובע מכאבים ומהגבלות בתנועות מרפק ימין ושורש כף יד ימין, מירידה בכוח יד ימין, וכן מצלקות מכאיבות ומכערות. הוא מתקשה בהפעלת ידו הימנית (שהיא ידו הדומיננטית), באחיזת חפצים, בשימוש במחשב, בנשיאת משאות, בכתיבה, בשינה סדירה, בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי, בביצוע עבודות משק הבית, ולא מצליח לתפקד כפי שתפקד לפני התאונה; התובע מוגבל בעבודות משק הבית, הפסיק פעילויות ספורט עקב הפגיעה - חדר כושר וטניס שולחן, בשל העובדה כי בזמן פעולות אלה, יש צורך תמידי להפעיל את ידו הפגועה עליה מופעל לחץ רב; נכות רפואית אורטופדית בשיעור % 12.5 הינה גבוהה מאוד, קל וחומר באיבר חיוני, נחוץ ומשמעותי בפעולות היומיום בבית, בעבודה; כמעט בכל פעולה של היד, קל וחומר הדומיננטית, יש צורך להפעיל את המרפק וכף היד או להפעיל עליהם לחץ; כתוצאה מהתאונה והמגבלות המשמעותיות שנותרו לו ממנה, הוא יוכל למצוא עצמו ללא מקור הכנסה ו/או הכנסה נמוכה; הנכות שנותרה לתובע בעלת אופי תפקודי מלא ואף למעלה מכך, ומהווה פגיעה משמעותית בבביצוע פעולות היומיום, לרבות בכושר ההשתכרות שלו, לפיכך יש לקבוע נכות תפקודית ופגיעה בכושר השתכרות בשיעור שלא יפחת מ- 20% לאור אופי נכותו, גילו, וניסיונו המקצועי.

68. הנתבעת 1 טענה שלתובע לא נותרה נכות תפקודית, וגם אם כן היא נמוכה מזו הרפואית: הנכות הרפואית של התובע נמוכה ואינה גבוהה;למעלה מ-4.5 שנים אין תיעוד רפואי על היד;עיון בדו"ח רציפות הביטוח העדכני מעלה שהתובע עבד ברצף לפני ואחרי האירוע, אין לתובע הפסדים התובע משביח את השכר שלו;בניגוד לטענות התובע על בעיות ו/או מגבלות בעבודה, התובע לא מביא גורם מטעם מקומות העבודה שלו שיתייחס לטענות הללו, ואין מסמך שמעיד על מגבלות ו/או הפסקות;התובע משחק כדורגל ועושה אימוני כוח פחות משנה אחרי האירוע הנטען;התובע לא העסיק עזרה בשכר. הנתבעות 2-3 הוסיפו וטענו כי נכויות נמוכות עד 10% אינן תפקודיות וחסרות משמעות.

69. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות שהוגשו, לאחר ששמעתי את עדות התובע ורעייתו, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, בחנתי את חוות דעת המומחה, מצאתי כי שיעור הנכות התפקודית של התובע זהה לשיעור הנכות הרפואית 10%, נכותו הרפואית משקפת את נכותו התפקודית, מהנימוקים שיפורטו להלן:

70. הלכה היא כי הנכות התפקודית נקבעה בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעת הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה תפקודית בפועל, ר' ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי , פ"ד נב(3) 792, ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (מיום 21.12.92), וכן ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 23.08.2010).

71. כאמור, הכלל הוא כי הנכות הרפואית עשויה ללמד על הנכות התפקודית (ר' ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (מיום 28.06.2012) הפסיקה נוטה, בהעדר ראיות אחרות, לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ר' ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (מיום 31.01.2008) בית המשפט יבחן את טיב עיסוקה של התובעת וטיב פגיעתה (ר' ע"א 646/77 יהודה הלוי נ' אברהם עמיאל ושני ואח' לב (3) 589). בנסיבות רגילות, במיוחד בנכות אורטופדית, מקובל לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ר' ע"א 9297/10 קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 21.06.2011).

72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חומר הראיות, גילו של התובע (כיום 36+, במועד התאונה גילו הצעיר 30+), השכלתו כישוריו- לאחר שהחל דרכו המקצועית כמדען נתונים, ותפקודו לאחר התאונה, שיעור הנכות הרפואית 10%, בגין שבר ברדיוס ביד הדומיננטית, נכות אורטופדית, ההשפעה על תפקודה (הוכח שהתובע סובל מכאבים והגבלה בתנועות עד עתה, המגבילים את כושרו התפקודי בביצוע עבודות ובלימודי תואר שני במקביל לעבודה), ואת מכלול נסיבות העניין, לרבות בבחינת טיבה ומהותה של עבודת התובע, אני סבורה כי נכותו התפקודית, כמו גם הגריעה מיכולתו להשתכר בשוק העבודה, אינה עומדת על 20% לפחות כטענת התובע, ולא בשיעור 0% כטענת הנתבעות או נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה על –ידי המומחה, אלא מצאתי כי הנכות התפקודית היא בשיעור 10%, זהה לנכות הרפואית שקבע ד"ר אגסי, המומחה בתחום האורטופדיה שמונה, וזאת החל מיום 1.7.21. ואלה טעמיי:

73. כעולה מתלושי השכר שהוגשו, מדו"ח הרציפות שהגישה הנתבעת 1, מחוות דעת המומחה ד"ר אגסי (לפיו: "מר פלוני אשר ידו הימנית הינה הדומיננטית והוא סטטיסטיקאי.."), מתצהירי התובע ורעייתו ומעדויותיהם שלא נסתרו, במועד קרות התאונה התובע עבד בחברת האוזז, ולאחר שעובר לכך נרשם ללימודי תואר שני החל לימודיו בשנת הלימודים בחודש 10/2020, ועד למועד עדותו טרם סיים את לימודי התואר השני. לאחר התאונה ביום 15.10.2020 הפסקת עבודה בחברת האוזז (ר' תלוש 10/2020), ביום 18.10.20 התובע עבר לעבוד בחברת וויקס עד ליום 23.6.2021 (התפטרות התובע) (ר' תלוש 6/2021), ביום 12.7.21 התובע עבר לעבוד בחברת ריסקיפייד בה עובד גם במועד עדותו. על השלכות התאונה התובע העיד: "לא, זה לא שמישהו אמר עברת תאונה ולכן אתה צריך לצאת מפה. אני ירדתי בתפוקה שלי שבאה לידי ביטוי שעבדתי פחות, הייתי פחות זמין, לא עבדתי בערבים ועניתי למיילים מתי שהייתי צריך לענות, יצאתי לטיפולי פיזיותרפיה, הביצועים שלי ירדו, הביטחון שלי ירד, ובאופן כללי הייתי עובד פחות טוב." (עמ' 66 ש' 30-34 פ'1).

74. בבחינת מהימנות עדות התובע עדותו הייתה קוהרנטית ועקבית, הותירה עליי רושם מהימן, וכללה גם הודאה בעובדות שאינן משרתות את עניינו, כגון העובדה שהמשיך לעבוד. כך גם לא התרשמתי כי התובע מנסה להאדיר את נזקיו, כאשר הוא הודה כי המשיך בעיסוקו, ויש בכך כדי להעיד על אמינותו. התובע אשר הותיר רושם אמין העיד: "ושוב אני לא טוען, חשוב לי לציין, אני לא טוען שאני לא יכול לעבוד ואני לא יכול יותר לבצע שום דבר. זה ממש לא הטענה שלי, זה גם לא מה שכתבתי בתצהיר. הטענה שלי זה איפה הפוטנציאל שלי ואיפה אני יכול להיות ..." (עמ' 67 ש' 5-10 פ'1).

75. על השלכות הנכות ביחס לעתידו התעסוקתי כפי שהעיד התובע ועדותו שמצאתי לקבלה, על כך שטרם סיים את התואר השני בסטטיסטיקה ובמתמטיקה שהתחיל כבר בשנת 2020 בעיקר לאור הקשיים בכתיבה ביד ימין הקושי לאור נכותו ומגבלותיו לשלב עבודה מול מחשב והלימודים הכוללים כתיבה, להבדיל מהצלחתו עובר לתאונה לשלב לימודי תואר ראשון ועבודה: "...התחיל ב-2020 בסמסטר א' זה בעצם פחות משנה. אני עד היום וזה מאוד חשוב גם בהקשרים הקודמים, אנחנו בשנת 2024, לא סיימתי את התואר השני שלי, היכולת שלי בוודאי ובוודאי אני מה שנקרא OLD SCHOOL אני כותב בניגוד כשאני בשיעורי מתמטיקה צריך לכתוב הוכחות מתמטיות מורכבות היה לי מאוד מאוד קשה בזמן הפנוי שלי לשלב את מה שיכולתי לעשות לפני וגם בתואר הראשון עבדתי במקביל ללימודים. בתואר השני ולאחר התאונה לא יכולתי לשלב את זה, אז אני עד היום גורר את התואר, אני לא סיימתי אתה תואר, אני גם לא כל כך קרוב לסיים אותו וזה דבר שבאופן גורף גם משפיע על היכולת שלי להיות כשדיברנו על פוטנציאל דיברו על איפה בן אדם כשאני שם את עצמי במקום שהייתי רוצה להיות איפה בן אדם כמוני יכול להיות נקודת בזמן הזאת עם תואר שני בסטטיסטיקה ומתמטיקה, באופן מובהק יש פעולות שמפריעות לי לעבוד וללמוד אתה תואר." (עמ' 73 ש' 20-34 פ'1). "..כן זה משהו שלפני זה יכולתי לחזור מיום עבודה מאוד מאוד תובעני ובמקביל לתת עוד כמה שעות של למידה במהלך היום או במהלך כל הסופ"ש והיום זה משהו שהרבה יותר קשה לי..." (עמ' 74 ש' 15-18 פ'1). על השלכות התאונה- הפגיעה ביד, התובע העיד: "...התאונה בפני עצמה גרמה להרבה דברים בצורה ישירה, התאונה הורידה אתה יכולת שלי הן מקצועית ובן בעולם האקדמי לתת יותר תפוקה מאשר הייתי יכול לתת..." (עמ' 74 ש' 27-30 פ'1). ביחס לטענות הנתבעות בדבר העדר סימוכין לכך, להשלכות התאונה על פוטנציאל השתכרותו- התובע העיד שמבחינתו מדובר בדברים מובנים מאליהם (אורך הזמן של התואר, בשים לב לעובדה שלפני התאונה שילב עבודה במשרה מלאה וסיים תואר ראשון בעוד שלאחר התאונה לא הצליח לשלב עבודה ולימודי תואר שני, השלכות הפגיעה ביד על היכולת לכתוב החישובים, עבודה ממושכת מול מחשב), ר' עמ' 75 ש' 8-13 פ'1.

76. על כך שהתובע לא הגיש תיעוד רפואי לאחר 5.5.2021, לאחר שעבר ניתוח וטיפולי פיזיותרפיה ממושכים (ר' לדוגמא מסמך מיום 25.4.2021 מאת הפיזיותרפיסט הכולל פירוט הטיפול הפיזיותרפי שהתובע עבר, והתיעוד הרפואי שהוגש), כפי שהעיד התובע ובנסיבות הספציפיות מצאתי לקבל את עדותו זו: "אני חושב שיש נקודה בזמן של טיפול בפציעה כזאת ובפרט פזיותרפיה, שזה הטיפולים שעשיתי, שאתה מצליח לשקם מה שאתה מצליח לשקם וכאבים שילוו אותי גם עד סוף החיים, זה לא משנה כמה טיפולים אני אעשה לדבר הזה...", "אקמול זה מספיק טוב לכאבים שאני חש. זה לא משהו שאני צריך עבורו מרשם" (עמ' 59 ש' 13-19 פ'1). אין חולק שמשך כשנה מאז התאונה התובע נדרש לטיפול רפואי ביצע טיפולי פיזיותרפיה, כפי שהעיד: "...עשיתי כמעט עד שנה אחרי פזיותרפיה, טיפולים ספציפית ליד והגעתי לנקודה שטיפולים בתוך הפזיותרפיה זה לא משהו שייתן לי עוד ערך. שוב טיפולי פזיותרפיה זה דבר מאוד יקר ואני הגעתי לנקודה בזמן בה יש לי תרגילים לבית ואני עד היום מתרגל אותם על בסיס יומי. בסוף פיזיותרפיה בתוך הפיזיותרפיה יש גבול לכמה שאתה יכול לקבל ערך ממטפל שעושה לך עיסויים ביד זה מאוד רלוונטי לחצי שנה שנה בתום הפגיעה" (עמ' 70 ש' 35-39, עמ' 71 ש' 1-3 פ'1).

77. כמפורט בחוות דעת המומחה, ד"ר אגסי בסיכום ובמסקנות: "נשארו: תלונות על כאבים בשורש כף היד הימנית, הגבלת תנועות שורש כף היד הימנית, צלקת בלתי רגישה באמה הימנית". בבחינת טיבה ומהותה של המגבלה, עסקינן בנכות אורטופדית, כולה באיבר אחד- בגין שבר ברדיוס התחתון ביד הימנית – היד הדומיננטית, שעה שהתובע במועד התאונה בגיל 30+, וכיום בגיל 36+ בחור צעיר לאחר שהחל את דרכו המקצועית. לאחר בחינת הראיות ולאחר שהתרשמתי מעדויות התובע ורעייתו לפני, מצאתי כי בנסיבות הספציפיות, המגבלות האורטופדיות של התובע משליכות על תפקוד התובע לרבות בעבודתו –עבודה מול מחשב, קושי לבצע פעולות הדורשות הישענות על כף היד, בקידום השלמת לימודי התואר השני בסטטיסטיקה ובמתמטיקה (לימודים הכרוכים בכתיבת הוכחות מתמטיות מורכבות בכתב יד), ועשויות להשליך על תפקודו כאמור.

78. טענות התובע לפגיעה התפקודית שנגרמה בעקבות התאונה הוכחו ונמצאו סבירות. הגעתי למסקנה שהממצאים שאותרו על ידי המומחה, וכעולה מהמסמכים הרפואיים שפורטו בחוות דעת המומחה, המגבלות שנמצאו מפריעות לתובע בעבודתו, בקידומו המקצועי, ובשגרת חייו. כפי שהצהיר התובע, ותצהירו לא נסתר: "מאז התאונה ובגללה אני סובל מכאבים ומהגבלות בתנועות מרפק ימין ושורש כף יד ימין, מירידה בכוח יד ימין. אני מתקשה בהפעלת ידי הימנית הדומיננטית, ..מגבלותיי גורמות לי פגיעה ממשית באיכות חיי, ובעיקר בתפקוד היום יומי בבית ובעיקר בעבודתי בה ידי הדומיננטית עובדת ומתאמצת משך כל שעות העבודה, וכן אני נאלץ לבצע הרבה הפסקות יזומות, לשחרר את היד לעסות אותה ולנטול משככי כאבים".

79. העובדה שהתובע המשיך לעבוד לאחר התאונה, ולהתאמן במתכונת שונה, אינה מאיינת את המגבלות בעקבות הנכות האורטופדית שנגרמה לתובע עקב התאונה, וזאת במסגרת ניסיונות התובע שהוכחו להקטנת נזקיו, כפי שהתובע הצהיר ותצהירו לא נסתר: "לאחר מכן, חרף כאביי והגבלותיי, שבתי לעבודתי.." וכפי שהתובע העיד: "לא כתבתי שאני לא מבצע פעולות ספורט כתבתי שאני לא מתפקד כפי שתפקד לפני התאונה. יותר מזה, בסוף לכל דבר יש מחיר בסוף אני יכול גם בכאבי תופת להחליט שאני עושה אימון כי זה טוב לי פסיכולוגית מה שגם את זה צמצמתי בצורה משמעותית אחד. מאידך אני אשלם על זה מחיר והמחיר הזה יבוא לידי ביטוי בכאבים, שהכאבים ניסיתי להסביר קודם מה המשמעות שלהם במקום העבודה שלי והן גם מבחינת הכאבים ושאר תופעות הלוואי שאני חש אותן...שזה בהכרח הוריד לי משמעותית את היכולת שלי ואת הסבולת שלי לבצע ספורט, ובטח ספורט שקשור ליד כמו משחק טניס שהייתי משחק באופן רציף לפני, טניס שולחן." (עמ' 70 ש'19-31 פ'1)

    ראשי הנזק :

80. להלן נתונים הרלוונטיים החדשים :

    התובע יליד :X.X.1990

    מועד התאונה :23.7.2020

    גיל התובע בעת התאונה :30+

    גיל התובע כיום :36+

    שיעור הנכות הרפואית :10%

    שיעור הנכות התפקודית:10%

    פיצוי בגין הפסד שכר לעבר:

81. לטענת התובע: ערב התאונה שכרו הממוצע 28,000 ₪, בשערוך סך 33,821 ₪. לאחר התאונה רותק התובע לביתו, בהתאם להמלצת רופאיו לאחר הניתוח, למשך חודש וחצי, בגין תקופה זו קוזז לתובע ימי מחלה וחופשה, ר' ת/5. הפסד שווי ימי מחלה/חופש בסך 42,000 ₪, בשערוך 54,418 ₪, יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר בסכום זה. לאחר מכן שב לעבודתו ונאלץ להעדר מעת לעת לצורך קבלת טיפולים רפואיים ומנוחה.

82. לטענת הנתבעת 1: הנתבעת 1 חולקת על טענות התובע בעניין בסיס השכר שלו, וזאת לאור תלוש השכר האחרון המלא, בחודש שקדם לאירוע התאונה (יוני 2020) לפיו השכר של התובע היה 26,134 ₪, ולא 28,000 ₪ המשוערך לסך של כ-32,000 ₪. לטענת הנתבעת 1 גם לפי המל"ל (שכר רבע שנתי המדווח במל"ל) השכר הממוצע של התובע היה כ-26,418 ₪ ולא 28,000 ₪. אין לפצות את התובע בכלל לעבר, לפי דו"ח רציפות הביטוח העדכני, התובע עבד ברציפות, לפני, בזמן האירוע ולאחר האירוע.לאחר האירוע התובע היה בתקופת אי-כושר עד ליום 06.09.20 בה קיבל שכר מלא. לאחר תקופה זו העיד התובע כי חזר לעבודה מלאה, ואישר כי נעדר חודש וחצי בערך (עמ' 59 פ'1 ש' 32-36). בחודש וחצי הנ"ל, לא בטוח שהתובע לא עבד, כי לפי התלושים התובע קיבל שכר מלא ממקום עבודתו, הטענה לגבי "ניצול ימי מחלה" לא הוכחה. לטענות התובע שנאלץ להיעדר מעת לעת מהעבודה, לאחר החודש וחצי, אין אסמכתא, התובע אישר בעדותו כי אין לו פגיעה בשכר בתקופה הזאת (עמ' 61-62 פ'1). היעדר תיעוד להפסקות עבודה, שיחות הבהרה, פיטורין. לטענת הנתבעות אין הפסד שכר.

83. בהפסדי עבר מדובר ב- "נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט (1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים, ועל התובעת חלה החובה להביא נתונים אלה.

84. כמפורט בחוות הדעת, ד"ר אגסי קבע נכויות זמניות בשיעורים שונים למשך שנה: מיום 23.7.20 עד 1.11.20 -100%, מיום 1.11.20 עד 1.1.21 – 80%, מיום 1.1.21 עד 1.3.21 -50%, מיום 1.3.21 עד 1.5.21- 30%, מיום 1.5.21 עד 1.7.21 – 20%, מיום 1.7.21 נכות צמיתה בשיעור 10%.

85. לכתב התביעה צורפו תלושי שכר לחודשים 2/2020- 12/2020, 1/2021- 10/2021. לתצהיר התובע נוספו תלושי שכר לחודשים 11/2021- 12/2021, 1/2022-12/2022, 1/2023-4/2023. הנתבעת 1 הגישה עם ראיותיה דו"ח רציפות לפיו השכר העדכני של התובע בחודש 6/2024 הוא 55,501 ₪ (333,005 ₪:6= 55,501 ₪).

86. הוכח שהתובע נעדר מעבודתו חודש וחצי, מיום התאונה 23.7.20 עד ליום 6.9.2020 ר' גם עמ' 59-60 פ'1. כעולה מתלושי שכר 7/2020-8/2020 הוכח שהתובע ניצל ימי מחלה וחופשה בעקבות התאונה. הוכח שבחודש 8/2020 התובע לא היה במילואים, אלא שולם עבור מילואים ששירת עובר לכך, ר' עמ' 61 פ'1. הוכח ששכר התובע עובר לתאונה עמד על סך של 26,418 ₪, לפי רבע שנתי שכרו 26,418 ₪ (בסיס השכר כשכיר 79,253: 3- 26,418 ₪), בניגוד לטענת הנתבעת לפי תלוש שכר חודש יוני 2020 לפי נתונים מצטברים שכרו 27,081 ₪ (162,485 :6= 27,081 ₪).

87. טענות התובע לפיה לאחר תקופת היעדרות בגין אי כושר מלא, בעקבות התאונה נאלץ להעדר מעבודתו ונגרע שכרו, לא נתמכה בראיות לרבות לכימות הפסד השכר הנטען, לפיכך מצאתי לדחותן. בהתייחס לתקופת אי הכושר המלא, לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת מצבו של התובע לאחר התאונה, ובכלל זה לאחר הניתוח, הגעתי למסקנה שהתובע הוכיח שניצל ימי מחלה וימי חופשה משך חודש וחצי (ר' תלושי שכר 7/2020-8/2020 ועדות התובע עמ' 59 שו' 32-36 פ'1), קרי בשיעור נמוך מתקופת אי הכושר המלא שהעריך ד"ר אגסי. התובע זכאי לפדיון ימי חופשה כדין, אך לא הוכיח זכאות לפדיון ימי מחלה (לא הוכח אובדן פדיון עתידי) או נזק ממשי עתידי נוכח ניצול ימי המחלה (אובדן כיסוי שכר במחלה עתידית). אשר על כן, נחה דעתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין התקופה של חודש וחצי ימים בלבד בהם הוכח שהתובע ניצל ימי מחלה וימי חופשה, ובשים לב לזכאות התובע לפדיון ימי חופשה כדין, על דרך האומדנא בשיעור מחצית הסכום, בסך 27,162 ₪, לפי החישוב: 26,418 ₪ X 1.5 חודשים X 50% בצירוף הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

    פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד:

88. לטענת התובע: בחודש 11/2020 נאלץ לעבור למקום עבודה אחר וויקס שם השתכר 28,000 ₪, הסיבה למעבר כי התקשה להתמודד עם מגבלותיו בעבודתו הכאבים בידו הדומיננטית לא אפשרו עבודה ממושכת נאלץ להעדר, הממונה לא קיבל הסברים לירידה בתפוקה התובע חיפש מקום עבודה אחר בו יהיה נוח לעבוד נוכח הכאבים וההגבלות ביד דומיננטית שהינה קריטית לעובדה מול מחשב כל יום כל היום. מחודש יולי 2021 ועד היום התובע עובד בחברת ריסקיפייד, נכון לאפריל 2023 השתכר בממוצע 49,000 ₪, בשערוך 56,485 ₪. אם התאונה לא היתה מתרחשת היה משתכר שכר גבוה יותר יש לראות בסיס שכרו הפוטנציאלי אלמלא התאונה בסך ברוטו 60,000 ₪. חישוב אובדן השתכרות לעתיד: 60,000 ₪ X 20% X מקדם ההיוון לפי חישוב אקטוארי של 75%, תוצאה דומה לפי נכות 15% וחישוב אקטוארי מלא, סך הכל 2,219,933 ₪.

89. לטענת הנתבעת 1: פוטנציאל ההשתכרות של התובע לא נפגע. הנתבעת 1 הפנתה לפסק הדין ב- ע"א 286-89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – הפול. התובע ערב אירוע התאונה היה כבן 30.5 וכיום הוא כבן 36, התובע כתב כבר את סיפור חייו, להבדיל מקטין. אין מקום לפצות את התובע בכלל, אך "אין לדעת מה הפרעה תיגרם לתובע בעתיד בגין נכות זו אפילו נראה הדבר רחוק בשלב זה של חייו. הדרך הנאותה לפצותו היא בקביעת סכום גלובאלי" בגבולות של 50,000 ₪. לטענת הנתבעות 2-3 הנכות אינה תפקודית, לפנים משורת הדין הועמד ראש נזק זה בסכום גלובאלי בסך 30,000 ₪.

90. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה. בענייננו כפי שקבעתי לעיל לאחר שהתרשמתי מעדות התובע ורעייתו, ובשים לב לממצאי בחינת הראיות שהוגשו, הראיות מלמדות על נכות בעלת פן תפקודי (הגבלות בגין השבר ביד הימנית הדומיננטית) ועל כך שבעקבות התאונה, עשוי להיגרע כושר עבודתו של התובע, פוטנציאל התקדמותו, לא כל שכן בשים לב לטיבה ומהותה של עבודתו. מתצהיר התובע שלא נסתר, כמו גם מהנתונים שהוצגו, כפי שנסקר לעיל, התובע בגיל צעיר כאשר מגבלותיו ביד הימנית הדומיננטית עשויות להשליך עוד על תפקודו בעתיד, כפי שהצהיר ותצהירו לא נסתר. בשים לב לאופי פגיעתו של התובע (כעולה מהתיעוד הרפואי ומחוות הדעת), תכולת עבודתו כיום, והתרשמותי מכושר תפקודו, הדרך הנכונה לפצות את התובע היא להיצמד לנתונים הקיימים ולפצות בהתאם לשיעור פגיעתו התפקודית, מתוך הנחה שזה גם הנזק שיגרם לו לעתיד. נוכח עבודת התובע הכוללת עבודה ממושכת במחשב קרי עם יד ימין, אופי הפגיעה האורתופדית והשלכותיה על התובע כמפורט לעיל, ולאחר איזון כלל השיקולים, מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות, בשיעור 50% אקטוארי מתוך 10% נכות תפקודית, לפי שכרו העדכני לאחר התאונה בסך 55,501 ₪ ₪, עד גיל 67, בסך הכל 666,714 ₪, לפי החישוב הבא: 55,501 X 10%= 5,550 ₪ הפסד חודשי X 240.26 מקדם היוון= אקטוארי מלא 1,333,428 ₪ X50% אקטוארי = 666,714 ₪.

91. בהתייחס לטענת התובעת לפיה נכון לשכר אפריל 2023 יש לחשב לפי שכר בשיעור 60,000 ₪, על כך ששכרו של התובע צפוי היה לעלות, ואינו משקף את פוטנציאל השתכרותו, התובע העיד ומצאתי את עדותו מהימנה. עם זאת, התובע אשר עליו הנטל להוכיח שיעור השכר לעתיד, טען לשכר בשיעור 60,000 ₪ טענה אשר לא נתמכה בראיה כלשהי, אלא נטענה באופן לאקוני וכוללני בדבר הערכה ששכרו יגדל בשיעור כאמור משכרו הנוכחי. לפיכך לא מצאתי לערוך חישוב בשיעור העולה על השכר העדכני, שכרו כיום כפי שהוכח.

92. בהתייחס לטענת הנתבעות לפיהן אין מקום לפסוק פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות שעה ששכר התובע לא נפגע ואף השביח לאחר התאונה, וכי מדובר בנכות בשיעור נמוך שאינה עלולה להשפיע על כושר התפקוד, הגעתי למסקנה, על פי ההלכה הפסוקה העובדה שהתובע חזר לעבודתו ואף שכרו השביח, אינה שוללת באופן אוטומטי את זכאותו לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. הרציונל לכך טמון בחשש הממשי כי מומו של הנפגע-התובע עלול להפריע לקידומו המקצועי, כפי שאף העיד התובע, או עלול להקשות עליו למצוא עבודה חלופית ברמת השתכרות דומה אם יפלט בעתיד ממקום עבודתו הנוכחי לשוק החופשי, ר' ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט (2)257.

93. אשר לטענת הנתבעות לפיהן לאור שיעור הנכות הנמוך יש לפסוק סכום גלובאלי. אכן כאשר מדובר בנכויות בשיעור נמוך, בתי המשפט נוטים לקבוע סכום גלובלי, שייקח בחשבון את מומו של הנפגע, גילו ושנות העבודה שנותרו לו. בנדון, מדובר בנכות אורטופדית בשיעור 10% באיבר אחד בגין שבר ברדיוס התחתון בידו הימנית הדומיננטית, בתובע צעיר, ושנות עבודה רבות צפויות לו. מהטעמים שפורטו לעיל, השתכנעתי שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, בשים לב לטיבה ומהותה של הנכות, השכלת התובע, ותכולת עבודתו, השתכנעתי שבעתיד יכולה נכותו לבוא לידי ביטוי ולהשליך על תפקודו בעבודתו, על השתלבותו בשוק העבודה אם חלילה יפלט ממקום עבודתו הנוכחי. עבודת התובע כרוכה בעבודה ממושכת מול המחשב, והגבלתו ביד ימין הדומיננטית יכולה לבוא לידי ביטוי אף אם לא ידוע כעת אם הדבר יתרחש ומתי יתרחש. בהתייחס לטענת הנתבעת בעניין ע"א 286-89 הנ"ל יצוין כי לא ברור טיבה ומהותה של הנכות שנקבעה בהליך הנ"ל, להבדיל משיעורה, וממילא כפי שאף נפסק שם הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות "השאלה אם כך הוא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו" בעניינו בבחינת השיקולים האמורים מצאתי לקבוע כי יש לפצות את התובע בהתאם לשיעור פגיעתו התפקודית.

    פיצוי בגין אובדן הפרשות המעביד – הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות:

94. לטענת התובע יש לחשב ראש נזק זה לפי 12.5% מסך הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד בסך הכל 284,293 ₪. לטענת הנתבעת 1 יש לדחות את טענות התובע בעניין זה. הפיצוי הניתן לתובע בגין הפסדי שכר לעתיד "מקפל" בתוכו את ההפרשות שהתובע היה מפריש, ואם בכלל, לטובת קרן הפנסיה .היה ובית המשפט הנכבד להציע פיצוי כלשהו בגין הפסדי פנסיה, כי אז ולפי הפסיקה יש להפחית 5% משכרו של התובע על חשבון הפרשות שהתובע היה מפריש משכרו (כנקבע בת.א 470/99 יצחק כהן ואח' נ' מרים וייס ואח'). בדומה טענו בעניין זה הנתבעות 2-3.

95. לאחר בחינת טענות הנתבעות מצאתי להורות על דחייתן. ואלה טעמיי: אשר לפסק הדין בת"א 470/99 הנ"ל אליו הפנו הנתבעות, הוגש ערעור ע"א 8807/08 אורה יגיל ויעקב יגיל נ' מריס ויס ומנורה חברה לביטוח בע"מ (מיום 20.7.2011). בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור מיום 20.7.2011 אל הסכום שנפסק לטובת המערערים/התובעים יתווסף סכום של 150,000 ₪. בענייננו על פי תלושי השכר שהציג התובע עובר לתאונה, בוצעה לתובע הפרשה לפנסיה. בבחינת המסלול לחישוב הפסדי פנסיה, בענייננו התובע טען למסלול של פיצוי על אבדן הפרשות המעביד לקרן הפנסיה וטען כי יש לחשב את ההפסד בשיעור 12.5% מהפסדי השכר, קרי זה המסלול שבחר לחישוב הפסדי הפנסיה, להבדיל מפיצוי על הפסד תגמולי פנסיה שיקבל הניזוק/התובע בהגיעו לגיל פרישה. חובת הפרשות לקרנות הפנסיה היא של העובד ושל המעביד, אך הפרשת העובד אינה תלויה בזו של המעביד ואינה נגרעת מבסיס השכר לגביו חייב המעביד להפריש, לפיכך אין לנכות מהסכומים שנדרש המעביד להפריש ואף אין לנכות מבסיס השכר של העובד. אשר לגובה ההפרשה של המעביד יצוין כי הנתבעות לא טענו ביחס לגובה ההפרשה בה מחויב המעביד, כפי שנתבע בשיעור 12.5%. זאת ועוד, הנתבעות לא טענו בדבר בסיס השכר לחישוב ההפרשה, וממילא על פניו חישוב ההפסד בשיעור 12.5% מהפסדי השכר עולה בקנה אחד עם ההפרשות אשר בוצעו לתובע עובר לתאונה כמצוין בתלושי השכר שהגיש. ר' ת"א (שלום ת"א) 44800-07-11 בוריס ספודרנקו נ' אריה רוזנבאום(מיום 15.1.2015). אשר על כן, נקבע בזאת כי לסכום הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר ובגין הגריעה מכושר השתכרות לעתיד יתווספו הפרשות לפנסיה בשיעור 12.5%, בסך 86,734 ₪ (עתיד 83,339 ₪ + עבר 3,395 ₪).

    נזק לא ממוני – כאב וסבל:

96. לטענת התובע: בית המשפט הנכבד מופנה לתיק ת.א. 727/01 (שלום אשדוד) אלחדד דודני בן ישי (נבו), שם נפסק פיצוי בסך 250,000 ₪ בראש נזק זה לתובע אשר נפגע בתאונה ונקבעו לו % 22 נכות בשל פגיעה בשורש כף יד שמאל, ידו הלא דומיננטית. לאור אופי הפגיעה בידו החזקה, הטיפולים שעבר התובע, הניתוח, תקופה ממושכת של אי הכושר המלא, ונוכח העובדה כי עד היום ממשיך התובע לסבול מכאבים ומהגבלות, התבקש פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 180,000 ₪. לטענת הנתבעות בהתאם לנתונים הועמד ראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.

97. לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה 10%, לאחר התאונה ביום 23.7.20 ידו הושמה בגבס. בחלוף כשבוע ימים בהם נדרש לטיפול וסבל מכאבים ולאחר המלצה לביצוע ניתוח ביום 29.7.20 נותח בהרדמה כללית ועצמות השבר ברדיוס קובעו על ידי פלטה וברגים, וידו שוב הושמה בסד גבס. ביום 11.8.2020 הוצאו התפרים, או אז עם הסרת הגבס התובע טופל בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק משך כ-שנה. לא בכדי המומחה שמונה ד"ר אגסי קבע נכויות זמניות ממושכות בשיעורים גבוהים משך שנה. על הכאבים בעקבות ההגבלות בתנועות בשורש כף היד הדומיננטית, ההתמודדות עם הכאבים וההגבלות בעטיין נאלץ לבצע הפסקות יזומות לשחרר את היד ולעסות אותה, התובע הצהיר והעיד ומצאתי לקבל את עדותו. עוד כפי שהצהיר התובע ובחקירתו חזר על כך התובע נאלץ להימנע מפעילויות ספורט שאוהב כגון טניס שולחן. אשר על כן, בהתאם לנתונים הנ"ל, שיעור הנכות הרפואית, מועד התאונה, גיל התובע, גובה הנכויות הזמניות משך שנה, היקפו וטיבו של הטיפול הרפואי לרבות כעולה מעדות התובע ורעייתו, והתיעוד הרפואי, הכולל טיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים ועוד, נפסק פיצוי של: 72,000 ₪.

    הוצאות נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד :

98. לטענת התובע: בעקבות התאונה, נגרמו לתובע הוצאות עבור דמי השתתפות בטיפולים, ביקורות, התייעצויות ובדיקות רפואיות תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, נסיעות, חניות והוצאות נלוות אחרות. ביחס לעתיד- נוכח נכותו המשמעותית והתפקודית של התובע בידו הדומיננטית, ומצבו הרפואי של התובע נכון להיום, אין זה מן הנמנע כי גם בעתיד יזדקק הוא לשימוש בתרופות, משככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה וכן לטיפולים משקמים ומשמרים. כמו כן עלול להיגרם לתובע הוצאות נסיעות לטיפולים והפסד שעות עבודה, בייחוד שנותרה לו מגבלה משמעותית. סה"כ ראש נזק זה, לעבר ולעתיד: 80,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין.

99. לטענת הנתבעות :לעבר - מדובר בנזק מיוחד ובהיעדר ראיות אין לפצות; עתיד - המצב קבוע ולא יצריך טיפול חריג, ואף התובע השיב בשלילה לשאלת בית המשפט מיום 04.07.23 אם יזדקק לטיפולים עתידיים, וכן התאונה היא תאונת עבודה והוא זכאי לטיפול חינם בקופת החולים, ור' חוו"ד המומחה.

100. כפי שהעיד התובע ביחס לטיפולי הפיזיותרפיה שנדרש לבצע משך כ-שנה מאז התאונה: "בטיפולים פרטיים 300, 350. רגע דרך קופת חולים מכבי אם יש מרשם דרך מכבי אז אפשר לקבל בעלות סמלית לאיזושהי תקופת זמן או השתתפות עצמית.." (עמ' 71 ש' 29-31 פ'1). אכן חלק מהוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות, והתובע לא הגיש קבלות. על אף האמור לעיל, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן על ידי קופת החולים, ובנוסף התובע הגיע לטיפולים, כפי שצוין בחוות דעת המומחה שלא נסתרה, התובע היה במעקב אורטופדי, וטופל בפיזיותרפיה וסביר שנגרמו לו וייגרמו לו הוצאות נסיעה מתונות. לאחר שעיינתי בראיות שהונחו לפניי ובחנתי את טענות הצדדים אני פוסקת לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך 15,000 ₪.

     עזרת הזולת לעבר ועתיד :

101. לטענת התובע משך התקופה בה היה מרותק לביתו, מוגבל באופן קשה הוא נזקק לעזרה וסיעוד מוגברים מצד בני המשפחה בעיקר של רעייתו כעולה מתצהיר התובע ורעייתו שלא נסתר. גם לאחר שחזר לעבודות המשיך לסבול לכן נאלץ להמשיך ולהיעזר בבני הבית כפי שעושה עד היום. במשך תקופת אי כושר מלא חודש וחצי יש לפצות בסך של 4,500 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, מתום התקופה מוצע להעמיד על סך 1,360 ₪ לחודש המבטא עזרה של 4 שעות שבועיות שכר שעתי 80 ₪, סה"כ לעבר מתום תקופת אי הכושר 81,600 ₪, לעתיד עד תום תוחלת החיים 101,609 ₪, סה"כ ראש נזק זה לעתיד 432,844 ₪.

102. לטענת הנתבעות לגבי העבר מדובר בנזק מיוחד בהעדר ראיות אין לפצות. התובע לא הציג עדות בדבר עזרה שניתנה לו, ככל וניתנה על ידי בן משפחה, לא הוכח שחורגת מהמקובל ועל כן אינה ברת פיצוי. לגבי העתיד בהעדר קבלה על עזרה לזולת משך כ- 5.5. שנים ניתן לקבוע שלא יזקק לעזרה עתידית כלשהי, ר' גם עדות רעיית התובע עמ' 148 פ'1.

103. הלכה היא שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על ידי קרוב משפחה , אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ר' דוד קציר , פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, עמ' 424 , ו- 93/73 שושני נ' קראוז ואח' , פ"ד כח (1) 277). השאלה אם התובע היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב . התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעור הפיצוי.

104. כפי שהעיד התובע: "באופן גורף אני בקושי משתתף בעבודות הבית בהן הייתי משתתף לפני, זה בעיקר בא לידי ביטוי בבישולים, זה בעיקר בא לידי ביטוי בקניות ובניקיונות ובעזרה בניהול השוטף של הבית בגלל כאבים ביד. זה לא אומר שאני לא יכול לעשות כלום, אני יכול לעשות דברים, לכל דבר שאני אעשה יש לו מחיר..."אין לי את היכולת לעזור לה כמו שהייתי עוזר לה לפני (עמ' 72 ש' 34-39, עמ' 73 ש' 1-2 פ'1). על הסיוע בקרובים ורכישת השירותים בתשלום, ר' כפי שהצהירה רעיית התובע, וחזרה על כך בחקירתה הנגדית (ר' עמ' 145 ש' 28-39, עמ' 146 ש' 1-18 פ'1)

105. התובע הצהיר ותצהירו לא נסתר, לפיו לאחר התאונה רותק לביתו בהתאם להמלצת רופאיו לאחר הניתוח למשך חודש וחצי, רעייתו סעדה וסייעה לו. כפי שהצהיר התובע ותצהירו לא נסתר גם בתום תקופת אי הכושר המלא התובע נזקק לעזרה במטלות הבית, ורעייתו סייעה ומסייעת לו גם כיום. חיזוק לכך מצאתי בתצהיר רעיית התובע, שלא נסתר. אמנם, התובע סובל ממגבלות מתונות שאינן אמורות להצדיק עזרה מיוחדת. עם זאת, מתוך הכרה כי בעיקר בתקופות הסמוכות לתאונה, בפרט בתקופה ממושכת של שנה, על פי הנכויות הזמניות שקבע המומחה שמונה ד"ר אגסי, התובע נזקק לעזרה מתונה, ובעתיד יזקק לעזרה במטלות הקשות, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר והעתיד סך גלובלי של 20,000 ₪.

106. ניכויים: לטענת הנתבעות התובע פנה בתביעה למל"ל וקיבל דמי תאונה בסך 14,530 ₪, המשוערכים לסך כ-17,816 ₪. התובע לא חלק על כך, ר' מסמך המל"ל מיום 2.2.2022 בדבר אישור תשלום עמ' 32 מוצגי נתבעת 1. אשר על כן, מצאתי להורות על ניכוי סך 17,000 ₪ (14,530 ₪ משוערך מיום 2.2.2022).

     סוף דבר:

107. התביעה מתקבלת כמפורט להלן, סך הכל נזקי התובעת הם כדלקמן :

     הפסד שכר לעבר 27,162 ₪

     גריעה מכושר השתכרות לעתיד 666,714 ₪

     פנסיה (עבר ועתיד) 86,734 ₪

     עזרת צד ג' (עבר ועתיד) 20,000 ₪

     הוצאות רפואיות הוצאות נסיעה ואח' (עבר ועתיד) 15,000 ₪

     נזק לא ממוני כאב וסבל 72,000 ₪

     סה"כ פיצוי 887,610 ₪. לאחר ניכוי 5% אשם תורם 843,230 ₪.

     לאחר ניכוי 17,000 ₪ תגמולי מל"ל: סה"כ פיצוי 826,230 ₪

     לסיכום נקבע בזאת הנתבעות ישלמו לתובע 826,230 ₪, בנוסף הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות משפט בכפוף לקבלות, לרבות עבור חוות דעת רפואיות, חוות דעת אינג' יודלא ושכר בגין חקירתו, אגרה כפי ששולמה, ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ מכל סכום שנפסק. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית שיקלית מהיום ועד התשלום בפועל.

     ערעור בזכות תוך 60 יום מהיום לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

     בהעדר פרטים מזהים , פסק הדין מותר בפרסום.

     המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

      

     ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ו, 05 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.