ת"א 44829-11-13 וינשטיין נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים.

ילידת 6/6/5. תאונת נפילה מיום 11/11/12. פגיעה בברך שמאל (שבר מרוסק בפיקה- שהצריך גבס, סד, ניתוח קיבוע ועוד- מהלך הריפוי וההחלמה מפורטים במסמכים הרפואיים וחוו"ד).

מחלוקת בשאלת החבות והנזק.

בשאלת החבות- שקלתי ושקללתי את הטענות בשאלת החבות ו/או אשם תורם. אין בפני בשלב זה תצהירים. הסתמכתי על הגרסאות והטענות שפורטו בכתבי בי-דין שהוגשו, תמונות המקום (חניון חשוך, מכסה ביוב לכאורה בולט מעל פני הקרקע ועוד) וניתוח הנ"ל נכון לשלב זה, כמו גם על יסוד ההגיון והנסיון.

הצדדים הגישו חוו"ד. לנוכח הפער- מונה כמומחה מטעם בימ"ש ד"ר אמנון ישראלי, שמומחיותו בתחום הברכיים. המומחה קבע:

התובעת עובדת מאז 9/4/86 בתע"ש. על פי הנתונים שבפני- אין בפני ראיות לכך שקידומה או שכרה נפגעו, שכרה לא נפגע ואף עלה.

על פי אישור המעסיק שצורף לתחשיבה נעדרה מעבודתה כ- 3 ח' ו1- 12 יום (תק' ראשונה) בצמוד לתאונה בשל הטיפולים וההחלמה וכחודשיים בשנת 2013 בשל ניתוח להוצאת הקיבוע והחלמה (תק' שניה). תביעתה לקרן מחלה מבטחים נדחתה והמעסיק שילם את שכרה בתקופה הראשונה כסדרו כהלוואה שיש להשיב, למעט ב- 12 הימים האחרונים שבהם נרשמה חל"ת ללא תשלום. בתקופה השניה- שולם חלק מהתקופה כ"הלוואה", חלק כחל"ת, חלק ע"י ימי מחלה.

לכן- הפיצוי שילקח בחשבון לתקופת ההעדרות (להלן: "הפיצוי לעבר")- זו מותנה בהמצאת פירוט שווי הכספים, שנעדר מהמסמכים שצורפו והסדרת החלק של החוב מול המעסיק או בתשלום ישירות לידיו.

על יסוד כל המצוי לפני בשלב זה- אני מעריכה את נזקה של התובעת, לצרכי פשרה, בסך של 235,000 ₪ לפני תוספת הפיצוי לעבר, בהתאם לאמור לעיל ולפני ניכוי א"ת /שקלול שאלת החבות בשיעור של 18% . בשל העדר נתונים מדוייקים, נבצר ממני לערוך את החישוב המסכם.

ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל והוצאות משפט.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. למרות שהיא מועלית לאחר מחשבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני כרגע, היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון ולצרכי פשרה, אך אציין שיש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לעת הזו.