ת"א 44807-03-14 בצלאל נ' פאלוך

תביעה לתשלום דמי תיווך.

רקע

1.התובע, מתווך מקרקעין מוסמך, החתים את הנתבע, על הסכם תיווך ביום 12.05.11, באשר לבניין ברח' צפניה 55 בירושלים (נספח א לכתב התביעה).

במסמך האמור נכתב שעצם מסירת כתובת הנכס תחייב את הנתבע בתשלום מלוא דמי התיווך וכי גם אם "יעבור זמן רב" בין קבלת המידע על הנכס, עד לחתימת הסכם, יהיה זכאי התובע לקבל בדמי תיווך.

על מסמך ההתחייבות לתשלום דמי תיווך, תוקן בכתב יד כי דמי התיווך המוסכמים במקרה של מכר, לא יהיו בשיעור 2% ומע"מ, אלא בשיעור 1.5% ומע"מ.

בסופו של יום נרכש הבניין בשלהי שנת 2012 ובראשית שנת 2013, באופן שהדירות בבניין נקנו על ידי בניו של הנתבע ונרשמו על שמם.

טענות הצדדים

2.התובע טען כי הוא זכאי לקבלת דמי תיווך מאחר שהיה הגורם היעיל לעסקה.

מנגד, הנתבע טען שהתובע אינו קשור לעסקה ולא היה גורם יעיל, כי הנתבע לא רכש הבניין אלא ילדיו וכי הנכס אף הוצע לו למטרת רכישה שנים קודם לכן על ידי מתווך אחר.

הנתבע טען שעובר לרכישת הנכס, שכרו מוסדות חסידות דירה בבניין, ללא קשר לפעולות התובע ולאחר מכן החל מו"מ בין החסידות לב"כ המוכרים. בסעיף 12 לתצהירו טען הנתבע שביום 17.12.13 נרכש כל הבניין ע"י מוסדות החסידות, נחתמו 7 חוזי רכישה, במטרה להפוך הבניין לבית מדרש –בית כנסת ודירות מגורים, מוסדות החסידות הפקידו שיקים בידי ב"כ המוכרים וכי הנתבע ואחר חתמו כערבים. עם זאת, משהתקשתה החסידות לגייס כספים, הציעו מוסדות החסידות שבניו של הנתבע ירכשו הדירות ומיד לאחר מכן נרכשו הדירות על ידי בניו של הנתבע ללא קשר לפעולות התובע.