ת"א 44733-12-11 מ.ר.מ. אימפורט אנד מארקיטינג בע"מ נ' כבהה ע.א. עצים בע"מ

1.תביעה שטרית בגין שני שיקים: שיק מס' 69704752 ע"ס 63,520 ₪ שתאריך פרעונו 14.3.11 ושיק מס' 69704753 ע"ס 67,410 ₪ שתאריך פרעונו 16.3.11 (להלן: "השיקים שבמחלוקת" או "השיקים"). השיקים נמשכו מחשבון הנתבעת לפקודת "עבד" וחוללו לאחר שהתקבלה הוראת ביטול מאת הנתבעת. בגב השיקים מופיעות מספר מחיקות וכן חותמת וחתימה של התובעת וכן חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנפרע. כמו כן בגב אחד השיקים מופיעה חתימה נוספת הנחזית להיות חתימת השם "מנסור אייל".

השיקים הוגשו לביצוע (בתיק הוצל"פ 02-57014-11-9) והתנגדות שהגישה הנתבעת התקבלה.

2.לצורך הכרעה, איני רואה צורך לקבוע מסמרות ביחס למחלוקות העובדתיות.

הנתבעת טענה להשתלשלות העניינים העובדתית הבאה:

על מנת לממן את פעילות הנתבעת נהג מנהלה ובעליה של הנתבעת, מר עבד אלרחמאן כבהא ("כבהא") להתקשר בעסקאות ניכיון שיקים עם חברת אייל אשראים ("אייל אשראים"), במסגרתן מסר כבהא לבעלים של אייל אשראים, מר אייל מנסור ("מנסור"), שיקים של לקוחותיה השונים של הנתבעת וכן שיקים דחויים של הנתבעת עצמה ובתמורה קיבל כסף מזומן או שיקים לפרעון מיידי. בחקירה הנגדית טען כבהא כי השיקים הדחויים של הנתבעת נמסרו למנסור על מנת לסייע לו וכי מנסור "התגלגל" עם שיקים אלו [עמ' 17, ש' 4-5].

ביום 24.1.11 שלח כבהא את עובד החברה, מר מוחמד ע' לטיף מסארווה ("מסארווה"), למסור לאייל אשראים 4 שיקים, ביניהם השיקים שבמחלוקת. במועד מאוחר יותר, שאיננו ידוע, כאשר פנה כבהא למנסור בדרישה לקבל את הכספים שמגיעים לנתבעת בגין ארבעת השיקים, הודיע מנסור לכבהא כי ארבעת השיקים לא התקבלו אצלו, וזאת בנוסף לחמישה שיקים נוספים שהנתבעת הנפיקה לפקודתו ואף הם לא התקבלו אצלו. בבירור שערך כבהא עם מסארווה, טען מסארווה כי אם השיקים לא הגיעו לידי מנסור הרי שהם אבדו. בעקבות כך, ביום 10.3.11 הוגשה ע"י מסארווה הודעה על אבידה במשטרת ישראל. כמו כן במועד לא ידוע בוטלו השיקים שבמחלוקת ונמסרו לאייל אשראים שיקים חלופיים במקום אלו שאבדו.

התובעת טענה להשתלשלות העניינים העובדתית הבאה:

ביחס לגורל אשר פקד את השיקים לאחר שהגיעו לידי התובעת, רב הנסתר על הגלוי. בתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת, מר מרואן מועדי ("מועדי"), נטען כי הוא קיבל לידיו את השיקים שבמחלוקת בתאריכים 30.1.11 ו-8.2.11 וכי נתן עבורם תמורה למנסור. הא ותו לא. לעומת זאת, רק בחקירתו של מועדי בבית המשפט התגלו עובדות נוספות מהותיות: התובעת היא לא זו אשר הגישה את השיקים לפרעון אלא היא הסבה אותם לחברה אחת או יותר שזהותן איננה ידועה (לשם הנוחיות: "החברות הנסבות"). מועדי טען בחקירתו כי לאחר שהחברות הנסבות הגישו את השיקים לפרעון ואלה חוללו בשל הודעת הביטול, הושבו השיקים לתובעת וזו שילמה את תמורתם לחברות הנסבות. מועדי הוסיף כי מחיקת חתימות ההסבה בגב השיקים נעשתה על מנת למנוע חשיפתן של החברות הנסבות להליכים משפטיים.

3.טענות הנתבעת - הנתבעת טוענת כי הבקשה לביצוע שטר איננה ערוכה כנדרש בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979 ופקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), מאחר שהתובעת לא מילאה את הפרטים המהותיים הנדרשים בחלק ו' לטופס הבקשה, כאשר לא ציינה כי השיקים הוסבו על ידה לאחרים ואף לא ציינה אם השיקים הוצגו לפרעון כדין. הנתבעת מוסיפה כי מכיוון שהבקשה לביצוע שטר משמשת ככתב תביעה בהליך, הרי משלא מולאו פרטים מהותיים בה אין היא מבססת עילת תביעה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה את השיקים ואף בשל כך לא ביססה עילת תביעה.

הנתבעת טוענת כי מאחר וכבר בתצהיר התמיכה בהתנגדות לביצוע שטר העלתה טענות באשר למחיקת ההסבות שבגב השיקים, דבר המשליך על סחירותם ועל סוגיית התמורה ותום הלב של התובעת, עבר נטל הראיה בהקשר זה אל התובעת, שכלל לא התייחסה לנושא ההסבות.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת כשלה בהוכחת מועד סיחור השיקים אליה בשנית לאחר שחזרו אליה מאת החברות הנסבות וכי לא ידוע האם בשלב זה, כשחזרו השיקים אל התובעת, נתנה התובעת תמורה בגינם. הנתבעת טוענת כי לפי הפסיקה מקום בו מסב, ובעניינו התובעת, קיבל חזרה לידיו שיק מהנסב ולא מחק את חתימת ההיסב שלו, דין תביעתו להידחות.