ת"א 44722-08-15 כהן נ' ראשון לציון

בבקשה המונחת לפניי עותרת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית, ולחילופין, להעברתה לביהמ"ש המוסמך.

רקע עובדתי

הורתו של ההליך דנא הינו בתביעה שהגיש התובע, עו"ד במקצועו, נגד הנתבעת, עיריית ראשון לציון, בגין פרסום לשון הרע, נוכח טענתו כי הנתבעת ביצעה עיקולים בחשבונותיו הפרטיים בבנקים, בלא שנשלחה התראה מקדימה ובלא הֶצדק כדין. לטענת התובע, הטלת העיקול על חשבונותיו בבנקים מהווה פרסום 'לשון הרע' אשר הסבה לו נזקים.

הנתבעת, מצידה, טענה בכתב ההגנה שהגישה כי התובע לא הציג כל 'פרסום', כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") שעשתה הנתבעת, ואין לראות בהודעות שנשלחו מאת הבנקים כפי אשר צורף לכתב התביעה, כתחליף לפרסום הנדרש בהתאם להוראות החוק.

עוד נטען כי העיקולים שהוטלו בחשבונות הבנק הוטלו כדין, כי העיקולים אינם בגדר 'לשון הרע', ומכל מקום, כי עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק.

טענות הצדדים

לטענת הנתבעת, כאמור, התובע לא הציג כל 'פרסום' שעשתה הנתבעת, אלא אך הודעות שנשלחו אליו על ידי הבנקים, בין היתר על ידי סניף בנק מזרחי-טפחות בבאר שבע, מתוכן עולה דבר קיומו של עיקול שהטילה הנתבעת.

נוכח זאת, כך נטען, בהעדר פרסום לא ניתן לידע נכוחה היכן נעשה הפרסום. לדברי הנתבעת, סעיף 1 לחוק מורה אותנו כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול..." (ס' 9 לבקשה), ועל כן, בהעדר פרסום - אין עוולה.

מתוך שכך, בהינתן כי סמכות מקומית בתביעת לשון הרע נקבעת על פי מקום הפרסום, טענה הנתבעת כי העובדה שהעיקול הוטל בסניף בנק המצוי בעיר באר שבע, אין בה כדי ללמד כי שם נעשה הפרסום (שם, ס' 15-16).