ת"א 44715-03-12 דענא נ' שתית בע"מ ואח'

לפני בקשה לדחיית דיון בהסכמה שהגישו הנתבעות.

הנימוק העומד ביסוד הבקשה הינו, כי תצהירי התובע התקבלו במשרד הנתבעות רק ביום 2.6.15 ומשכך, לא יעלה בידי הנתבעות להגיש ראיותיהן במועד בשים לב שהוקצבו לנתבעות 60 ימים להגשת תצהיריהם וישיבת ההוכחות קבועה ביום 2.7.15.

אציין, כי לתיק בית המשפט הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו ביום 8.6.15.

ביום 24.6.14 קבעתי את התיק לשמיעת הוכחות ליום 2.7.15 ובמועד זה אף ניתנו הוראות על הגשת תצהירי עדות ראשית. על פי החלטתי מאותו מועד, היה על התובע להגיש תצהירי עדיו בתוך 60 ימים.

רק ביום 8.6.15, היינו קרוב לשנה לאחר אותה החלטה ופחות מחודש טרם ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק, הגיש התובע תצהירי עדות מטעמו לתיק בית המשפט. התובע לא טרח לצרף לתצהיריו בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים ולנמק מדוע לא עמד במועדים שקבע בית משפט וזאת למרות הזמן הרב שחלף מאז בית המשפט הורה לו להגיש תצהירים.

אין חולק, כי התצהיר הוגש לאחר חלוף המועד שהוקצב להגשתו. משלא נתבקשה ארכה להגשת תצהירים, גם לא ניתנה עד כה ארכה כאמור.

התצהירים הוגשו באיחור רב ובלתי סביר ובסמיכות לישיבת ההוכחות הקבועה בתיק. משכך, לא יעלה בידי הנתבעות להגיש תצהיריהם וראיותיהם במועד טרם ישיבת ההוכחות וזאת בשל מחדל הנעוץ אך ורק בתובע.

כעת, כאמור מבקשים הצדדים לדחות את מועד הדיון ולקבוע ישיבות הוכחות נוספת בשל אי הגשת תצהירים במועד.

המועדים שקובע בית משפט לצדדים אינם בגדר המלצה. ירצו יקיימו, לא ירצו יתעלמו. על התובע הייתה מוטלת החובה לפעול על פי החלטת בית משפט ואין הדבר נתון לשיקול דעתו. היה עליו להגיש תצהירי עדיו במועד, וככל שנזקק לארכה נוספת, היה עליו לפנות במועד בבקשה להארכת מועד ובהתאם להחלטה לפעול ולא על דעת עצמו.