ת"א 44637-06-16 פאצר נ' רשות המכס גשר אלנבי

1.בקשה לחייב התובע בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאות הנתבעת, בהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.התובע, תושב שכם, נכנס לישראל דרך מעבר הגבול בגשר אלנבי ביום 09.04.16 בלא שהצהיר על טובין. בעת שנכנס לישראל, נתפסו בכליו של התובע 4 לוחות זהב ו-20 מטבעות זהב במשקל כולל של 1,482 גרם.

בחקירתו מסר התובע שהזהב נרכש תמורת 45,000 דולר במזומן.

3.התובע הגיש בקשה למתן צו עשה להחזרת הטובין בהתאם לסעיף 192 לפקודת המכס [נוסח חדש].

בתביעה נטען שהחלטת גובה המכס אינה מידתית וכי לנתבעת אין סמכות לתפוס הטובין, מאחר שמדובר בתושב הרשות שמטרתו הייתה להכניס הטובין לשטח הרשות הפלסטינית ולא לישראל.

הנתבעת טענה שמאחר שהטובין הוברחו ומאחר שניתנה הצהרה כוזבת, יש מקום לחלט הטובין וכי אין בהיותו של התובע תושב הרשות הפלסטינית כדי לשלול מהנתבעת את סמכותה לחילוט הטובין.

4.דין הבקשה לחייב התובע בהפקדת ערובה להתקבל.

5.ראשית, קיים קושי מסוים בניהול התביעה, שכן לכאורה נתפסו הטובין כדין, בעת שהתובע נכנס לישראל בלא להצהיר על הטובין. אמנם, התובע טוען שהטובין היו מיועדים לרשות וכי התפיסה לא הייתה כדין, אך בשלב זה אין צורך להכריע בטענה זו, מאחר שכעולה מחקירת התובע ברשות המיסים, קיים גם צו אלוף רלבנטי.

יוער גם כי קיימת חקיקה מפורשת המתייחסת ליבוא חופשי לרשות בתנאים מסוימים ואשר יש בה כדי לפגום לכאורה בטענות התובע באשר לסמכות התפיסה של המדינה כלפי המייבא לרשות (ראו: צו יבוא חופשי, תשע"ד-2014).

6. שנית, התובע אינו מתגורר בישראל ואין בידו להצביע על נכסים בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע במידה ויחויב בהוצאות (ראו: רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (28.05.12)).

7.בנסיבות אלה, מאחר שהוצאות ההליך אינן רבות, זאת משום שאין מחלוקת על העניין העובדתי והוסכם שיוגשו סיכומים בכתב, בשים לב לשווי הטובין ולהיקף המחלוקת שבין הצדדים ומאחר שהתובע מתגורר מחוץ לישראל כאמור, מחייב התובע להפקיד סך של 8,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעת ככל שהתביעה תידחה ( להחלטות במקרים דומים, ראו והשוו: ת"א 16137-02-14 Masson Antonie נ' רשות המיסים (10.07.14); ת"א 1538-12-15 סמיר חסן ואח' נ' מדינת ישראל (09.09.16)).

ככל שהתובע לא יפקיד הסכום האמור עד ליום 15.03.17 תידחה התביעה.