ת"א 4456-05-12 אייזנבך נ' עירית ירושלים

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב היתקלותו בעמוד מאבן שהיה מוצב בשביל הליכה בצד הפנימי של מדרכת-רחוב.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים

1. התובע יליד 1949. לטענתו, בסיום יום עבודתו ביום 2/9/2008, כאשר הלך בשביל מרוצף לכיוון תחנת האוטובוס, הוא נתקל בעמוד אבן נמוך שהוצב בצד הפנימי של המדרכה ונפל.

    

   לטענת התובע, העמוד יצר מפגע ללא כל צורך או תועלת; מיקומו של העמוד מועד לפורענות משום שהוא מוצב בדרך אל תחנת האוטובוס שבה הולכים אנשים ממהרים; העמוד בלתי- תקני, הוא נמוך מהגובה הנדרש ונבלע בתוך המראה הכללי של המדרכה, ללא כל סימון בולט.

    

2. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, אין להטיל עליה אחריות בגין האירוע; התובע הלך במקום פעמים רבות; מדובר במקום רחב, די מטופח ומסודר; התאונה אירעה עקב אשמו המכריע של התובע, אשר מיהר ולא נתן דעתו לאבן ואז נתקל בה.

    

   דיון והכרעה

   סוגיית האחריות

3. התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיפים 3 ו-4 לתצהירו:

   "3. באותו יום בסמוך לשעה 18:45 יצאתי מכיוון הכותל המערבי בירושלים, לכוון תחנת האוטובוס הממוקמת למעלה משער האשפות. במקום קיים שביל המוביל מרחבת שער האשפות, דרך שער קטן בחומת העיר העתיקה הצמוד אליו, לכיוון תחנת האוטובוס שמחוץ לחומת העיר העתיקה.

   תוך כדי הליכתי בשביל, נתקלתי בעמוד אבן נמוך שהוצב במרכז המדרכה, ונפלתי על המדרכה קדימה. כתוצאה מהתאונה נפגעתי בעיקר בכתף השמאלית.

   4. העמוד שבו נתקלתי היה נמוך, בגובה שאינו עולה על 40 ס"מ ואף פחות מכך, ושטחו היה כ-30X30 ס"מ. צבעו היה כצבע הריצוף, מצופה באבן ירושלמית, והוא לא בטל בשום אופן, לא במידות מיוחדות, ולא בצבע קונטרסטי עם הריצוף."