ת"א 44547-03-16 לוי נ' מדינת ישראל ואח'

1.בראשית החלטתי אבקש להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה שנבע מתקלה בעטיה לא ניתנה תשומת ליבי לצורך במתן החלטה בתיק.

2. בתיק זה הוגשה על ידי התובע תביעה כנגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 1") ועיריית חדרה (להלן-"הנתבעת 2 "), ובה נתבקש בית המשפט להורות על השבת נכס מקרקעין הידוע כחלקה מס' 37 בגוש 10026 (להלן: "החלקה") הרשומה כיום שם הנתבעת 1, וזאת בדרך של ביטול הרישום על שם הנתבעת 1, ורישום הבעלות בחלקה על שם התובע ולחלופין התבקש בית המשפט להורות על פיצוי התובע בפיצויים ריאליים על פי שוויה האמיתי של החלקה.

3.הנתבעת מס' 1, הגישה כתב הגנה ובמסגרתו העלתה מספר טענות מקדמיות ובכלל זה העדר סמכות עניינית, שיהוי והעדר זכות עמידה לתובע, כאשר בנוגע לסמכות העניינית נטען כי הואיל וטענת התובע העולה מכתב התביעה היא כי זכויות התובע בחלקה למעשה הופקעו ממנו,לפיכך מדובר בתביעה לביטול הפקעה שהסמכות העניינית היחודית לדון בה מוקנית לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

4.בתגובת התובע לטענות הנתבעת,נטען ביחס לסוגיית הסמכות העניינית כי סמכותו הייחודית של בג"צ לדון בענייני הפקעות,הינה אך ורק ביחס להפקעות שבוצעו מכח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, ואולם לטענת התובע התביעה שבפנינו עניינה בהפקעה שבוצעה מכח חוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, ולפיכך הסמכות העניינית לדון בתובענה הינה של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת לפי סעיף 5 (1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס-2000, בצירוף פריט 10 לתוספת הראשונה לחוק הנ"ל שבה נכתב: "ענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965" וענייני ההפקעות נשוא תביעה זו מוסדרים בפרק ח' לחוק התכנון והבניה.

5.בתגובתו ציין ב"כ התובע כי הוא איננו מתנגד להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לעניינים מנהליים, והוא השאיר שאלה זו לשיקול דעתו של בית המשפט.

6.בתשובה לתגובה שהגישה הנתבעת מס' 1 ובטיעונים שנשמעו בפניי, טענה הנתבעת מס' 1 כי לאור עמדתו של התובע יש להורות לתובע להגיש עתירה מנהלית, ואולם הנתבעת מס' 1, הבהירה כי לעמדתה קיים ספק של ממש בעצם טענתו של התובע לפיה בוצעה הפקעה "תכנונית" של זכויות התובע, וכי בכל מקרה וככל שזוהי טענתו של התובע הרי שבעלי הדין הנכונים הם הנתבעת מס' 2 – עיריית חדרה שהתביעה כנגדה נמחקה והועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן-"הוועדה"), וכי בכוונתה לעמוד על טענת "העדר יריבות".

7.בענין טענת "העדר יריבות" ביקש ב"כ התובע בדיון שבפני כי באם יוחלט להעביר את התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים, ירשם במפורש שהנתבעת מס' 1 לא תוכל להעלות טענה לפיה היא אינה בעלת הדין הנכון וזאת לאור הסכמתה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2,מבלי הועלתה על ידה כל טענה לפיה דווקא הנתבעת 2 והוועדה הינם הצדדים הנכונים לתביעת התובע כפי שנטען על ידה כיום.

8. לאחר הדיון, הוגשה הודעה מטעם הנתבעת מס' 1, ובה נטען כי בפועל הנתבעת 1 לא הביעה את עמדתה בשאלת מחיקת הנתבעת מס' 2, ולפיכך אין כל בסיס למסקנות אותן מסיק ב"כ התובע ביחס לעמדת הנתבעת מס' 1, וכי עמדה לתובע האפשרות להשהות את מחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, עד לקבלת עמדת הנתבעת מס' 1, אך הוא בחר שלא לעשות כן.