ת"א 44518-02-14 הנסון ואח' נ' שטנגר ואח'

בפניי בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה.

אין חולק כי כתב ההגנה הוגש ביום 13.7.14, לאחר שהוגשה הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 10.6.14 ניתנה החלטה המאשרת ארכה לנתבע שכנגד להגשת כתב ההגנה.

מיד לאחר מתן ההחלטה הוגשה בקשה לביטולה מחמת שלא הוגשה בהסכמה כפי שלכאורה עולה ממנה, שכן הסכמת התובע שכנגד למתן ארכה להגשת כתב הגנה ניתנה רק לנתבעים 2-3 ולא לנתבע 1.

בהחלטתי מיום 1.7.14 קבעתי, כי למרות שהבקשה לא הייתה מוסכמת, כפי שביהמ"ש סבר לכתחילה , לאחר קבלת תגובות הצדדים, ולנוכח הנסיבות לא מצאתי לשנותה.

טוען התובע שכנגד, כי הארכה שניתנה הייתה עד ליום 10.7.14, ולכן משהוגש כתב ההגנה ביום 13.7.14 הרי הוגש באיחור, ולכן יש להורות כמבוקש ולתן פס"ד בהעדר.

עוד טוען התובע שכנגד, כי מאחר ביהמ"ש קבע בהחלטתו מיום 13.7.14 כי הארכה ניתנה עד ליום 10.7.14, הרי המדובר בהחלטה חלוטה ולכן קיימת קביעה שכתב ההגנה הוגש באיחור לנוכח החלטה זו.

עוד נטען, כי מאחר והוגשה בקשה לארכה, הרי בקשה לארכה כמוה כהודאה שכתב ההגנה הוגש באיחור.

ראשית אתייחס להחלטתי מיום 13.7.14. אכן בהחלטה זו קבעתי כי הארכה שניתנה , ניתנה עד ליום 10.7.14, אלא שעיון בבקשה לארכה ובהחלטה המקורית יגלה מיד, כי ביהמ"ש פשוט טעה בספירת הימים. מניין הימים החל ביום 11.6.14 ולכן ביהמ"ש הגיע למועד 10.7.14.

הנתבע שכנגד 1 טוען, כי בבקשתו לארכה, בקשה שאושרה הוא ציין כי המועד להגשת כתב הגנה הינו 11.6.14, והוא עתר לקבלת ארכה של 30 יום, ולכן המועד האחרון להגשת כתב ההגנה היה 11.7.14, משיום זה נופל ביום שישי, המועד הקרוב לאחריו הוא יום ראשון 13.7.14, כפי שנעשה בפועל.

אני סבורה, כי עיון בבקשה לארכה יגלה, כי טענת התובע שכנגד, שביהמ"ש נתן ארכה החל מיום 10.6.14 נעוצה בפרשנותו את הבקשה, פרשנות שלא מצאתי לה כל עיגון בבקשה. בסעיף 1 לבקשה לארכה נאמר כי המועד להגשת כתב הגנה הינו עד ליום 11.6.14, התובע שכנגד, סבור שהמדובר בסעיף רקע, מדוע? לא ברור מניין מסקנה זו, כאשר סעיף 1 הינו חלק מנימוקי הבקשה.