ת"א 44360-06-13

בפני בקשה שלישית לסילוק התביעה על הסף זו הפעם, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים.

בבקשה נטען כי אין בראיות המשיבים כדי להעיד על יריבות בין בעלי הדין בהיעדר זיהוי למקרקעין שנטען כי המבקש פלש אליהם. עוד נטען כי אין לא הוכחה זכותם של המשיבים במקרקעין שנטען שרכשו אותם מיורשיו של המנוח, הבעלים לכאורה במקרקעין (להלן-"המנוח") מכוח צו הירושה שהוצג. שכן, הצו ניתן בבית דין שרעי בשכם ומבלי שהוכח הדין הזר בתחומי הרשות הפלסטינית בנוגע לעסקת המכר ומבלי שעד היום נרשמו הזכויות של המשיבים במקרקעין מכוח ייפויי הכוח של יורשי המנוח לכאורה.

המשיבים, הגיבו על הבקשות הקודמות שהגיש המבקש ולמרות שניתנה לו הזדמנות להגיש את תגובתו, הודיע כי הוא עומד על תביעתו והיפנה לתגובותיו לבקשות הקודמות שהובאו בפירוט בהחלטתי מיום 24.11.15 (להלן –"ההחלטה הקודמת").

דיון והכרעה:

זיהוי המקרקעין:

הבקשה הראשונה לסילוק על הסף נדחתה בהחלטה מיום 23.10.13. לאחריה, התרתי למשיבים לתקן את כתב התביעה בצירוף מפה פיסקלית לכתב התביעה המתוקן. המבקשים, שבו וטענו להיעדר זיהוי של המקרקעין בהצגת המפה הפיסקלית ובהחלטתי מיום 24.11.15 בבקשה שנייה לסילוק התביעה על הסף, קבעתי כי יש לתן למשיבים את יומם להוכיח את טענותיהם בהגשת הראיות. עם זאת נקבע כי עשוי להיות קושי בזיהוי המקרקעין על פי המפה ויש לאפשר להם להביא את מלוא ראיותיהם בנדון (סעיף 12 להחלטה הקודמת).

סעיף 82 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") קובע: "בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר- לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה...". בהתאם לכך ולאור מעמדם של המקרקעין שאינם מוסדרים, היה על המשיבים להגיש ראיות בנוגע לזיהוי המקרקעין שנטען שהמבקש מחזיק בהם וכי צו הירושה של המנוח נסוב אליהם ולגביהם בוצעה עסקת המכר לכאורה.