ת"א 4429-05-13 ס' נ' עלוש ואח'

בפניי בקשה להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן-הפלת"ד) .

ענינה של התביעה היא תאונת דרכים שארעה לתובע, תושב בידיה לאחר שלטענתו עבר עם רכבו את המחסום בנעלין ובמהלך ירידה מהרכב.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, חוק הפלת"ד הינו חוק טריטוריאלי החל על שטח מדינת ישראל בלבד, בעוד שעל פי כתב התביעה התאונה אירעה בשטח C, אשר ביחס אליו נקבע בע"א 4195/01 בריג'ת נ' קרנית, (2001) כי עפ"י הסכם הביניים הישראלי- פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (להלן: "הסכם הביניים") הועברה הסמכות להסדרת ביטוחם של נפגעי תאונות דרכים באזור זה (באשר אין המדובר בשטח התיישבות ישראלית או אתר צבאי) אל הרשות הפלסטינית כבר ביום 10.9.95.

אשר על כן, הואיל וחוק הפיצויים הינו חוק טריטוריאלי, שכאמור אינו חל על שטח C, הרי שלא מתגבשת כל עילת תביעה כנגד המבקשת. עוד נטען ,כי התביעה התיישנה על פי דין מקום התאונה.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי לאור היות המשיב תושב הרשות הפלסטינית, אשר מקום מגוריו מחוץ לגבולות המדינה- עלול להיווצר מצב בו לא תוכל לגבות ממנו את הוצאותיה, היה וייפסקו הוצאות כאמור לחובתו. הפסיקה קובעת כי בית המשפט ייטה להשתמש בסמכותו להורות לתובע להפקיד ערובה כאשר הוא מתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של המדינה ואין בידיו נכסים הנמצאים בארץ. במיוחד כשהרשות הפלסטינית אינה אוכפת על תושביה את פסקי הדין של מדינת ישראל, ואין כל הסדר משפטי "בר ביצוע" החל בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית, ואשר המבקשת יכולה להיעזר בו.

במקרה דנן יש לקיים את מטרתה של תקנה 519 לתקסד"א ,שהינה כפולה: מחד, מימוש זכותו של התובע לפנות לערכאות תוך התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך, ומאידך- הגנה על הנתבע ה"נגרר" בעל כורחו לדיון וזכאי לשיפוי על הוצאותיו, היה ויימצא כי הדין עמו.