ת"א 44065-10-12 יעקב שרייבמן נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז

1.לפניי תביעה כספית לסך של 141,068 ₪. עניינה של התביעה בתמצית, היא דרישת התובע כי הנתבע ישלם לו את יתרת הפיצוי המגיעה לו לטענתו מתוך כספים שגבה הנתבע, על בסיס מתווה הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט העליון.

2.בכתב התביעה נטען בתמצית כדלקמן:

א.אביו המנוח של התובע היה רשום כחוכר בחוזה נחלה של מקרקעין בגוש 6429 חלקה 4 בכפר סבא (להלן: "החלקה", "המקרקעין"). החוזה נחתם מול הקק"ל ביום 18/5/42.

ב.התובע ירש את החלקה מאביו בהתאם לצו קיום צוואה מיום 29/3/99.

ג.ביום 21/12/05 אושרה תב"ע, אשר קבעה כי הזכויות בחלקה הן לבניית 76 יחידות דיור ב- 3 מגרשי בנייה. מיד עם אישור התב"ע החל הנתבע לדרוש ממשפחת התובע להשיב את החלקה מכוח הוראותיו של חוזה החכירה.

ד.התובע התנגד לדרישה והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבמסגרתה דרש כי יוקצו לו יחידות הדיור שבתב"ע או למצער חלקן. תביעת התובע התבססה על הטענה שעל אף שנחתם חוזה חכירה של נחלה, סבו שילם לקק"ל תשלום מלא עבור החלקה בשנת 1942 ומכאן שהיה הבעלים.

ה.בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את טענות התובע - נקבע כי סבו של התובע אכן רכש באופן מלא את הקרקע ואולם לא נקבע מהו הפיצוי האופרטיבי שיקבל התובע. לפיכך התובע הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

ו.פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 25/5/11 קבע כי יש למחוק את החכירה במקרקעין הרשומה על שם אביו המנוח של התובע ולרשום את זכויות החכירה על שם הנתבע. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בשיעור של 12% מכל סכום שיתקבל אצל הנתבע תמורת שיווק המקרקעין.

ז.התובע והנתבע חתמו על הסכם פיצוי על בסיס קביעתו של בית המשפט העליון ואולם נתגלעו ביניהם חילוקי דעות - התובע טען כי הוא זכאי לקבלת שיעור של 12% מכל סכום שיקבל הנתבע תמורת שיווק המקרקעין כפי קביעת בית המשפט העליון, בעוד שהנתבע לא הסכים לשלם לתובע 12% משווי עלויות הפיתוח, אותן גבה הנתבע בפועל כחלק מהתשלום בגין הקרקע במסגרת המכרז.