ת"א 44064-03-15 מטר פרזול בע"מ נ' לקה ענב"ל בע"מ ואח', תא"מ 48753-10-14 מטר פרזול בע"מ נ' אופק

1.בקשת הנתבעים לפסילת מותב.

2.עסקינן בשתי תביעות מאוחדות:

התביעה שמספרה 44064 – היא תביעה על פי ערבות שחתם הנתבע לטובת התובעת, בגין חובותיה של הנתבעת 1, לפי הנטען, ונתמכה בכרטיס פתיחת לקוח, עליו הנתבע חתום כערב וכן מסמך הקרוי "ניתוח כרטיס חשבון" המצביע על יתרת החוב שיש לנתבעת 1, לפי הנטען.

התביעה שמספרה 48753 – היא תביעה שטרית, בגין שיק שנתן הנתבע, לפקודת המרכז סחר ושיווק בע"מ, בסך של 40,000 ₪.

3.תביעה 44064 נשמעה בפני מותב זה מתחילתה. ביום 1.12.16, נוכח בקשה לאיחוד התיקים שהגיש הנתבע, קבעה כב' סגנית הנשיאה כי שני התיקים יידונו בפני מותב זה, וכך תביעה 48753 הועברה לשמיעה גם בפני מותב זה.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי לדחות את הבקשה.

5.לפי הפסיקה, המבחן הקובע לפסלותו של שופט, הוא מבחן "האפשרות הממשית" שהוא צר יותר ממבחן "החשד הסביר" . משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. כדי לפסול שופט צריך שהאמירה שלו תיצור אפשרות מסתברת מאוד, להבדיל מחשד, שנבצר ממנו לדון ולהחליט באופן אובייקטיבי, על יסוד הראיות והטענות שהוצגו לפניו. השאלה אם בעניין מסוים אכן נוצרה אפשרות כזו מוכרעת לפי שיקול הדעת המקצועי של בית המשפט המחליט בשאלת הפסילה. החובה להוכיח פסלות על בסיס של משוא פנים, הנעוץ באטימות לב ובדעה קדומה נחרצת, רובצת על הטוען זאת.

6.עיון בבקשה מעלה כי כל כולה מתייחס להחלטות דיוניות של בית משפט זה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר, פסקה 9 (30.12.2002)). בפסיקה נקבע כי קבלת החלטות דיוניות במסגרת ההליך אינה יוצרת כשלעצמה חשש למשוא פנים (ראו ע"פ 8999/14 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.1.2015). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין (ונטען שמשקלן המצטבר הוא היוצר חשש למשוא פנים), נקבע בפסיקה שאין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי, סעיפים 11-12 (18.3.2001)).

7.מן הכלל אל הפרט: