ת"א 43936-08-14 בן סניור ואח' נ' יהושוע ואח'

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בעילה של לשון הרע על רקע סכסוך, שהתגלע בין הנתבעים לצד ג' שהתובעת הייתה מעורבת בו, מה שהביא לחליפת דברים בין בעלי הדין שבפני בפרסומים נשוא התביעות.

רקע:  

2. כנגד הנתבע 2 והתובע שכנגד 2 (להלן-"הנתבע") הוגשה תביעה כספית בבית המשפט לעניינים מקומיים אריאל בת.ק. 31023/02/14 ע"י לקוח של הנתבע, העד חיים בורק (להלן-"תביעת בורק"). במסגרת תביעת בורק העידו התובעת והנתבעים בעוד הנתבעים טענו כנגד התנהלות התובעת בניסיונה ליישב לכאורה את הסכסוך בין הנתבע ובין מר בורק.

3. התביעה שבפני, היא בגין אמירות מכפישות של הנתבעים כנגד התובעים שהושמעו מחוץ לאולם בית המשפט בהפסקה בדיון ומאוחר יותר, בסמוך למשרד תיווך שבבעלות התובעים.

4. התביעה שכנגד הוגשה בגין אמירות של הנתבעים שכנגד שפגעו בשמם הטוב גם זאת משהתגלע הסכסוך בין מר בורק לנתבע.

טענות התובעים:  

5.התובעים, בעלים של משרד תיווך בעיר אריאל. הנתבעים, תושבי העיר אריאל ומוכרים לתובעים. במסגרת תביעת בורק נשמעה ביום 12/5/14 עדותם של התובעת 1 (להלן-"התובעת") והנתבעים. טוענת התובעת, כי לאחר שהסתיימה פרשת העדויות והנוכחים יצאו מאולם בית המשפט, קרא הנתבע לעברה "את גנבה, נוכלת, רמאית, אני אשרוף לך את הבית". הנתבעת 1 והתובעת שכנגד 1 (להלן – "הנתבעת") צעקה גם לעברה שהא שמעה עליה כי היא "גונבת קרטונים של עניים".

הנתבעים, שניהם, צעקו לעבר התובע "נרקומן, מסומם, צריך את הכסף לסמים" וכי התובעים "גנבים , רמאים ונוכלים". הדברים נא בנוכחות אחרים ששהו באותה העת בחצר בית המשפט. בנוסף, הנתבעת קראה לעבר התובעת: "יש לך סכרת, יחתכו לך את הרגליים , את תשבי בכיסא גלגלים". הנתבעת אף הטיחה בתובעת : " את גנבת לי 100 שקל מהארנק" וכלפי התובע: "גנבת לי כבל מאריך" (להלן – "הפרסום הראשון").

6.הפרסום השני, נעשה ימים ספורים לאחר הדיון בתביעת בורק בהכפשות של הנתבעת כנגד התובעת באזני בעלי עסקים סמוכים למשרד התיווך של התובעים ולקוחותיהם לפיהם היא "גנבת, רמאית ונוכלת" (להלן-"הפרסום השני").

7.התובעים טוענים כי שני הפרסומים מהווים לשון הרע ונעשו בזדון על מנת לפגוע בשמם הטוב ובמשלח ידם. על כוונת הזדון, ניתן ללמוד בין היתר מהישנות הפרסום ומתוכנם של הדברים שנאמרו ברבים. מכאן התביעה לפיצוי שהועמדה לצרכי אגרה על סך של 100,000 ₪.

טענות הנתבעים:

8.הנתבעים טענו מנגד, כי התובעת התערבה בסכסוך לא לה, בין הנתבע למר בורק ושמשה מעין 'בוררת' אף שלא הוזמנה לעשות כן. הרקע לסכסוך עם התובעת הוא כפי עדותה של הנתבעת בתביעת בורק. שם, טענה הנתבעת כנגד ההתנהלות של התובעת, שקיבלה ממנה שיק בסך של 5,000 ש"ח (להלן-"השיק") לסיום הסכסוך בין בעלה, הנתבע, ובין מר בורק. השיק נמסר לתובעת בתנאי שהיא תבטל את תביעת בורק עם העברתו לידיה. התובעת, הפרה את התחייבותה משלא בוטלה התביעה ואף לא הוחזר לה השיק. יתירה מכך, שעה שמר בורק עמד על תביעתו, היה על התובעת להשיב לה את השיק ולא להעבירו לבורק, כפי שעשתה בפועל. בנסבות אלו, הורה בית המשפט בפסק הדין כי על בורק להשיב לנתבע את השיק שהתובעת העבירה לידיו.

9. הנתבעים טענו כי התקוממו כנגד התנהלותה של התובעת כמובא בסעיף 8, אך הכחישו את דבר האמירות שיוחסו להם בשני הפרסומים. לעניין האירוע בחצר בית המשפט טענו כי היו אכן חילופי צעקות הדדיים אך לא קולניים מידי אך דחו כאמור את הטענה בדבר אמירת הביטויים הפוגעניים. בהתאם לכך אף לא התעורר צורך בהתערבות של משמר בתי המשפט או מי מעורכי הדין שנכחו בחצר, מה שמעיד כי האירוע לא היה חמור. יתירה מכך, הסכם הפשרה שהושג עם מר בורק והיעדר הערה כלשהי של בית המשפט בפרוטוקול הדיון כנגד אמירות כדוגמת אלו המיוחסות להם בכתב התביעה, מלמדים כי לא נאמרו הדברים המיוחסים להם בפרסום הראשון.