ת"א 43877-12-11 ד' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

מחלוקות על הנזק בלבד.

רקע

1. התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים סמוכות בזמן: תאונה ראשונה ב – 23.6.09, מכוסה אצל נתבעת 1 – הפניקס. ב – 10.9.09, בהיותה עדיין בתקופת אי כושר כתוצאה מהתאונה הראשונה, נפגעה בתאונה שנייה, מכוסה אצל נתבעת 2 – שלמה. מיד לאחר כל אחת מהתאונות טופלה בחדר מיון ולאחר מכן בקופ"ח מכבי.

2. ב – 16.11.11 נפגעה התובעת בתאונה שלישית שאינה תאונת דרכים, שברה את צוואר ירך שמאל, אושפזה ונותחה לקיבוע.

3. בית המשפט מינה שני מומחים. בחוות הדעת ובתשובותיהם לשאלות הבהרה שייכו שניהם את נכויותיה הצמיתות לתאונה הראשונה. מומחה כלי דם פרופ' אדר העמיד את נכותה על 10% לפי סעיף 11 [2] בין א' ל – ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. אורטופד ד"ר טיטיון העמיד את נכותה על 5% לפי סעיף "סל" 35 [1] בין א' ל – ב' לתקנות. הפניקס לא השלימה עם קביעות המומחים וזימנה אותם לחקירה.

4. בישיבת 15.12.14 העידו התובעת והמומחים.

מחלוקות

5. המחלוקת המרכזית על נכות רפואית. התובעת ושלמה סומכות על קביעות המומחים. לטענת הפניקס לא נגרמו לתובעת נכויות כתוצאה מהתאונה הראשונה, לחילופין שגו המומחים שגו סעיפי הנכות וככל שתידחה טענתה, חלק מהנכויות נגרמו בתאונה השנייה.

6. מחלוקות נוספות על נכות תפקודית וחישוב ראשי הנזק.