ת"א 43843-05-12

1.לפניי שתי בקשות שהוגשו בהמשך להחלטה מיום 13.7.15 , על פיה הורתי על דחיית התביעה בהיעדר התייצבות מצהיר התובעות לדיון ההוכחות שנקבע. הנתבעות עתרו לחיוב בהוצאות בגין דחיית התביעה ואילו התובעות עתרו לעיון חוזר בהחלטתי לעיל.

2.יודגש כי בהחלטה מיום 13.7.15 הושארה אכן להכרעה שאלת ההוצאות וכן התרתי לתובעות להגיש בקשה לעיון חוזר ,"ככל שמדובר באירוע קיצוני בלתי צפוי שלא היה ידוע מבעוד מועד בגינו לא התייצב המצהיר"-סעיף 4 להחלטה שם.

3.דין בקשת התובעות לשנות את ההחלטה לדחיית התביעה ולהורות על מחיקתה,להידחות: בהחלטה נקבע כאמור כי ככל שהסיבה להיעדר התייצבות מצהיר התובעת נעוצה באירוע בלתי צפוי, תינתן להן האפשרות להגיש בקשה, תוך 5 ימים, לעיון חוזר. לא רק שהבקשה הוגשה באיחור,ללא כל בקשה להארכת המועד להגשתה, אלא שבבקשה גם לא הועלה כל טעם המצדיק את התייצבות המצהיר וזאת אף ללא כל בקשה או הודעה קודמת. התובעות הודו כי אין המדובר בטעמים רפואיים, אלא טענו לסיבות "אישיות מהותיות" ולא פירטו מהן אותן סיבות אישיות מהותיות. לא רק שהסיבות העלומות לאי התייצבות המצהיר,לא פורטו ,אלא שהן גם לא נתמכו בתצהיר נלווה.

4.לגבי טענותיהן הנוספות של התובעות,הרי שכאמור,לא רק שהבקשה הוגשה באיחור,אלא שגם הוגשה ללא סמכות שבדין,שהרי האפשרות הספציפית לעיון חוזר, אשר נוצרה (ללא שקיימת ע"פ התקנות),כתוצאה מההחלטה עצמה,התייחסה רק לסיבת אי התייצבות המצהיר ולא ביחס לשאר חלקי ההחלטה. ביחס לעצם ההחלטה לדחייה ע"פ תקנה 157 (3) לתקנות,הרי שזו ניתנה בנסיבות הספציפיות של אי התייצבות מצהיר התובעות במקרה דנן (לאחר שדיון הוכחות קודם כבר נדחה בהעדר תצהירים מטעם התובעות ואף לאור הקושי בהוכחת התביעה רק ע"פ התצהיר שהוגש-ראה סעיפים 2-3 להחלטה שם) ולא מצאתי סמכות לעיון חוזר, או טעם מהותי ,לשנות מאותה החלטה.

5.התובעות לא קיימו החלטות שיפוטיות של ביהמ"ש וגרמו לנתבעות להוצאות מיותרות בגין התייצבות לדיונים והגשת מסמכי בי-דין וראה המפורט בבקשתן מיום 28.7.15. הגם שטענת הנתבעות בבקשתן שם, לעניין שיעור הוצאותיהן,לא נתמכה באסמכתאות, הרי שלאחר איזון מכלול השיקולים בתיק זה אני מחייבת את התובעות לשלם לנתבעות ביחד ולחוד הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 6,000 ₪.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.