ת"א 43830-02-12 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות נ' ג. ואח'

לפניי תביעה לסילוק ידן של הנתבעות מדירת מגורים המצויה בניהול התובעת וכן, לתשלום דמי שימוש ראויים.

מבוא - העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1. התובעת: "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור, לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב – הינה חברה ממשלתית ציבורית המוסמכת, בין היתר, לנהל נכסים לצורך מתן פתרונות דיור לזכאים על פי קריטריונים אותם קבע משרד הבינוי והשיכון.

    

2. בבעלות התובעת דירה הנמצאת בקומת קרקע בבנין ברחוב**בתל אביב והידועה גם כחלק מחלקה **(להלן – "הדירה").

    

3. הדירה נשוא התביעה הושכרה ע"י התובעת לנתבעת 1 (להלן – "הדיירת החוזית") וזאת בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת אשר נחתם ביום 2/1/05.

    

   אין חולק כי, בין היתר, קבועות במסגרת הסכם השכירות תניות כדלקמן:

    

   בסעיף 11(א) להסכם נקבע כי :

   "השוכר לא ימחה ו/או יעביר ו/או ישעבד זכות מזכויותיו על פי החוזה זה ולא יעביר את החזקה במושכר לאחר לא באופן מלא ולא באופן חלקי לא במשותף ולא בכל צורה או דרך אחרת שהיא בין בתמורה ובין שלא בתמורה אלא בהסכמת המשכירה בכתב ומראש. להסרת ספק מובהר ומודגש כי זכות השכירות הינה אישית לחלוטין והיא מתבטלת מאליה עם מות השוכר אין ולא יהיה ליורשים או בני משפחה אחרים זכויות כלשהן במושכר".

    

   בסעיף 11(ב) להסכם נקבע כי :

   "השוכר מתחייב להיכנס למושכר, להחזיק בו ולהתגורר בו בקביעות בעצמו במשך כל תקופת השכירות (מקורית ומוארכת); לא קיים השוכר התחייבותו זו רשאית המשכירה לבטל את החוזה בהודעה בכתב."