ע.י. נ' שביט ואח'

התובע, יליד 1982, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 19.1.2015, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. 

1. דר' חנן טאובר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה. מחוות הדעת עולה כי התובע נחבל בברכו בנפילה מאוטובוס. בדיקת MRI הראתה קרעים ונזק לברך. התובע קיבל טיפולי פיסיותראפיה וטיפול בכאבים ע"י קנאביס רפואי. המומחה אישר את תקופת אי הכושר של ששה חודשים ולאחריה עבודה חלקית. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

2. עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 10% בלבד ; עם זאת, התובע טען כי מדובר בפגיעה תיפקודית משמעותית וגבוהה יותר מן הנכות הרפואית ; התובע נעדר מן העבודה לתקופה של תשעה חודשים, כששלושה חודשים קיבל שכרו מן המעביד על חשבון דמי הפגיעה, ולאחר מכן על חשבון ימי מחלה צבורים ; לאחר ששב לעבודה בנובמבר 2015, החל בעבודה חלקית של עד חמש שעות ביום בהתאם להמלצת הרופאים ; נטען כי התובע הפסיד קורס שהיה מביא לעלייה בשכרו בשיעור של 15% ; הנתבעת טענה כי מדובר בנכות מינורית ובסעיף סל, כך שתחשיב הנזק של התובע הוא מופרז ; הנתבעת טענה כי שכרו של התובע רק עלה והשביח לאחר התאונה.

3. נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

   • בגין נזק שאיננו נזק ממון – 18,000 ₪.

   • בגין הפסדי שכר לעבר – 40,000 ₪ (יצויין כי לגבי ימי מחלה נהוג לחשב בין רבע לשליש ע"פ הסכמים קיבוציים. הסכום כבר כולל 12% בגין הפרשות סוציאליות).

   • בגין הפסדי שכר לעתיד – 290,000 ₪ (בערך 80% מחישוב אריתמטי ע"פ הנכות הרפואית לפי שכרו טרם התאונה בתוספת 12% בגין הפרשות סוציאליות).

   • בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 20,000 ₪.

4. בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 368,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מבחינה רעיונית, העומדים על סך של 47,000 ₪. הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 321,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.