ת"א 43795-02-13

רקע

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות, במסגרת תביעה כספית בסך 855,000 ₪, שהוגשה נגד המבקש ונגד בנו, איימן. פסק הדין ניתן נגד המבקש ונגד איימן, אולם רק המבקש עתר לביטולו.

2.בקליפת אגוז, כתב התביעה מגולל סיפור של הזמנת שירותי קבלנות פאושלית מאיימן, אשר הסתבכה, ועל החתמת המבקש כערב לקיום התחייבויות בנו – אלא שסמוך לאחר מכן נטש איימן את אתר הבניה ולא השלים את המלאכה. המשיבים טוענים לנזקים והוצאות בסכום התביעה.

3.פסק-הדין ניתן ביום 22.7.2013, בהסתמך על תצהירו של השליח, לפיו – לאחר שבית המשפט לא אישר מסירה שבוצעה בהדבקה לאחר 3 נסיונות מסירה בימים עוקבים – הגיע בפעם הרביעית לבית המבקש, ומסר לו שני עותקים של כתב התביעה, עבור עצמו ועבור איימן. המבקש חתם על אישור המסירה.

כתבי הטענות

4.הבקשה הוגשה ביום 30.10.2013, ונטען בה בהרחבה נגד התביעה, ובעיקר כי הערבות בוטלה סמוך לאחר שנחתמה, וממילא אינה מתייחסת לנזקי עבר אלא רק לעתיד לבוא (ומכאן נובע, לכאורה, כי לא ניתן לתבוע על פיה יותר מאשר 150,000 ₪, על פי הנתונים שבכתב התביעה), וכן כי המבקש זכאי להגנות שונות של חוק הערבות. לעניין המסירה נטען בה, כי רק מעטפה אחת נמסרה למבקש, שנשאה את שם בנו, והוא העבירה לאיימן בלא לפותחה, ובלא לדעת כי הוגשה תביעה גם נגדו. הבקשה נתמכה בתצהיר לאקוני ביותר של המבקש, בו פורטה רק הטענה אודות המעטפה, בעוד נכתב בה כי יש למבקש הגנה טובה, כמפורט בבקשה (אולם בלא כל פירוט בתצהיר עצמו).

5.המשיבים הגיבו וטענו, בראש ובראשונה, כי הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה באיחור, בלא הסבר ובלא בקשה להארכת מועד, שכן פסק-הדין הומצא למבקש ביום 23.7.2013 (לידי אשתו), וכן טענו, כי המסירה בוצעה כמפורט על ידי השליח, ועוד, כי טענות ההגנה שבפי המבקש לא נתמכו בתצהיר וממילא אין בהם דבר. תגובה זו נתמכה בתצהירו של המשיב 2, וצורפו לה גם אסמכתאות שונות, לרבות תצהירו של השליח (שגם צורף, כמובן, לבקשות למתן פסק-הדין), ואישורי מסירה חתומים בדבר מסירת פסק-הדין.

6.על תגובה זו הגיב המבקש, וחזר על טענותיו. בתצהירו הפעם פרט מעט את טענות ההגנה שלו, וחזר על טענתו כי המסירה של כתב התביעה היתה בתוך מעטפה יחידה, שעליה היה אמנם כתוב "חגלה איימן ועימאד", אולם הוא קרא זאת בטעות "חגלה איימן עימאד", ופירש זאת כמעטפה הממוענת אל בנו (כמקובל במגזר הערבי, תוך ציון שם האב לאחר שם הנמען עצמו). הוא גם טען שבנו לא אמר לו שכתב התביעה מיועד גם עבורו, ולפיכך לא ידע על כך. בתגובה לא באה התייחסות מפורשת לטענה שפסק-הדין הומצא כבר ביום 23.7.2013, אולם כן נכתב בה כי "ישנה מחלוקת עובדתית האם אכן היה ידוע למבקש אודות ההליכים הללו, ולכן לא עבר כלל המועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד".

דיון והכרעה

7.מעיקר הדין, דין הבקשה להימחק. אף על פי כן, אני סבור שבנסיבות תיק זה, מן הראוי לאפשר ביטול פסק-הדין כפוף להפקדת ערבון של ממש, כפי שיפורט.

8.דין הבקשה להימחק, מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, נוכח אי-הכחשת הטענה, כי פסק-הדין הומצא למבקש ביום 23.7.2013. למעשה, ממילא היה על המבקש עצמו, בעת הגשת בקשתו – 3 חודשים לאחר מתן פסק-הדין – להודיע מתי נודע לו על פסק הדין, וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון אם חלף המועד (רע"א 1273/15 מאירפלד נ. סטרפלאסט, בפיסקה 18 של פסה"ד, המצטט בהסכמה את רע"א 8810/11 מקופאל נ. אחים רזקאללה; כל פסקי הדין המצוטטים בהחלטה זו פורסמו באתרים שונים באינטרנט).