ת"א 43772-01-15 עבאסי נ' זואהרה ואח'

א. כללי

1. בפניי בקשת נתבע 1, לסילוק על הסף של התביעה שהגיש התובע.

   ב. רקע וטענות הצדדים

2. התביעה שכאן, מיום 21.1.15, הוכתרה בכותרת "סילוק יד ו/או פינוי". בכתב התביעה נטען כי התובע הוא הבעלים של נכס מקרקעין שאותו מכר לנתבע. עוד נטען כי "משלא עמד הנתבע בהבטחותיו ולא פרע את יתרת התמורה... הוסכם ביום 12.6.2014 בין הצדדים על ביטול העסקה וחויב התובע לשלם לנתבע 1 פיצוי ע"ס 65,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו" (סעיף 9 לכתב התביעה). התובע הוסיף וטען כי "ראויה לאזכור העובדה שביום 8.10.14 שב התובע והודיע באמצעות בא כוחו, משרד הח"מ, על ביטול ובטלות עסקת המכר" (שם, סעיף 10). התביעה נגד נתבעת 2 הוגשה שכן לטענת התובע היא פלשה לנכס בכוח הזרוע ובלא זכות בדין.

3. נתבע 1 הגיש בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין. מבקשה זו עלה כי התובע השמיט מכתב התביעה את העובדות הבאות: ביום 18.6.14 הגיש הנתבע הליך משפטי לשם אכיפת הסכם המכר (ת"א 35719-06-14); ביום 26.6.14 - היינו בין המועד שבו לטענת התובע הוסכם על ביטול העסקה, לבין המועד שבו לטענתו הוא שב והודיע על ביטולה, ביום 8.10.14 - הגיעו ביניהם הצדדים להסכם פשרה במסגרת אותו הליך, שבו התחייב התובע לקיים את הסכם המכר, ואף אישר כי קיבל מן הנתבע את מלוא התמורה המוסכמת; ובו ביום, לבקשת הצדדים, קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין באותו הליך.

   יצוין כי התובע היה מיוצג בעת עריכת הסכם הפשרה, אם כי מי שייצג אותו לא היה עו"ד דיבה, שהוא בא כוח התובע בהליך שכאן. עוד יצוין כי התובע, באמצעות עו"ד דיבה, הגיש בקשה לביטול פסק הדין מספר חודשים לאחר שניתן, אולם בית המשפט מחק את בקשתו זו (החלטה מיום 23.11.14).

4. בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף לא כפר התובע בקיומו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אולם העלה נגדו טענות שונות, ובין היתר כי הוא חתם על ההסכם "תוך הטעיה ורמאות לכל דבר ועניין". בנוסף ציין התובע כי בניגוד לאמור בהסכם הפשרה לא שולמה לו מלוא התמורה, וגם משום כך קמה לו זכות לבטל את ההסכם. עוד ציין התובע כי את טענותיו אלה העלה במסגרת תביעה חדשה שהגיש, לביטול הסכם הפשרה (ת"א 2444-04-15; יש לציין כי תביעה זו הוגשה למעלה מחודש לאחר הגשת הבקשה לסילוק על הסף שכאן). לבסוף טען התובע כי נתבע 1 לא טען שהנכס הועבר ממנו לנתבעת 2, ומכאן שלנתבעת זו אין זכויות בו.

   דיון והכרעה

5. דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

6. התביעה שכאן היא תביעה לסילוק יד, המושתתת על הטענה כי התובע עודנו בעל זכויות בנכס. טענה זו ביסס התובע על ביטול הסכם המכר על ידו. אלא שנוכח העובדות שנתבררו בבקשת הסילוק על הסף ושעליהן לא הייתה מחלוקת, לצורך הוכחת זכויותיו של התובע בנכס עליו להוכיח לא כי הסכם המכר בוטל כדין, אלא כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין – הסכם שנערך לאחר ביטול הסכם המכר הנטען, ושבמסגרתו אושרר הסכם המכר - בטֵל או ניתן לביטול. אולם, לעניין זה לא מתייחס כתב התביעה שכאן כלל, ואת הטענות בדבר תוקפו של הסכם הפשרה העלה התובע במסגרת הליך משפטי חדש שנקט. משכתב התביעה שכאן אינו כולל טענות בעניין תוקפו של הסכם הפשרה – שהן הכרחיות לצורך קבלת הסעד שלו עותר התובע – אין תוחלת לתביעה במתכונתה הנוכחית; ומשטענות אלה הועלו במסגרת ההליך החדש, יש לבררן במסגרתו. יש להניח כי באותו הליך תעלה גם השאלה האם התמורה עבור הנכס שולמה כולה, כפי שאישר התובע בסעיף 2 להסכם הפשרה, או שמא נותר סכום שלא שולם, ובמידה שנותר סכום כזה, האם יש לכך כלל השלכות לגבי תוקפו של הסכם הפשרה (וראו המכתב נספח ב לתשובה לבקשה לסילוק על הסף).

7. לא למותר לציין כי הגשת התביעה שכאן במתכונתה הנוכחית עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. כתב התביעה מעלים לחלוטין את דבר קיומו של הסכם הפשרה, המאוחר לביטול הסכם המכר הנטען, הסכם שבמסגרתו התחייב התובע לקיים את הסכם המכר ולהעביר את הנכס לידי הנתבע. מכתב התביעה גם הושמטה העובדה שבית המשפט מחק את הבקשה לביטול פסק הדין שהגיש התובע. השמטת עובדות כה מהותיות מכתב התביעה אינה מתיישבת עם חובת תום הלב הדיונית החלה על בעל דין, ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, נוכח המסקנה אליה הגעתי שלפיה יש לסלק על הסף את התביעה מטעם אחר, איני נדרש להכריע בשאלה אם די היה בהתנהלות זו של התובע, בפני עצמה, כדי להביא לאותה תוצאה (ולסמכות לסלק תביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט ראו למשל: ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח(1) 577 583 (2003)).