ת"א 43754-02-16

אחר עיון בתחשיבי הנזק מטעם הצדדים, מוצע לסלק התביעה כדלקמן:

תאריך התאונה: 20.8.13.

התובע יליד 1956, בן 57 במועד התאונה.

שיעור הנכות- 10% (קביעה על פי דין, 10% מתוך 20% בעמוד השדרה המתני).

הנזק:

כאב וסבל- 13,000 ₪.

הפסדי שכר לעבר- עיון בתלושי השכר של התובע מלמד, כי לא חלה ירידה בשכרו של התובע. הן עובר לאירוע התאונה והן לאחריה הוסיף התובע לקבל שכר גלובאלי עבור שעות נוספות, כך שלא ניתן לראות גריעה בשעות אלה.

כמו כן, לא הובאו ראיות כלשהן לאפשרות לפיתוח המשק (כגון נתונים לפיהם המשק פעל בעבר הקרוב).

למרות זאת ובשים לב לתקופה הסמוכה לתאונה ולאפשרות שנעדר מעבודתו מידי פעם, עקב כאבים, מוצע פיצוי בשיעור של 10,000 ₪.

אובדן כושר השתכרות- לאור נתוני העבר, יוצע פיצוי גלובאלי, כולל הפסדי פנסיה בסכום של 50,000 ₪.

עזרת זולת עבר ועתיד- בשים לב להחמרה במצבו הרפואי של התובע, ההופכת את הנכות דנן למשמעותית יותר, יוצע פיצוי בשיעור של 15,000 ₪.

הוצאות- בשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה- 3,000 ₪.

סך הנזק- 101,000 ₪.

אשר לניכויים, הרי שבמקרה דנן, הנתבעת אינה צפויה לכך שהמל"ל יחזור אליה, בהיותה מבטחת המעביד. ואולם, במקרה של מעביד, הרציונל בניכוי אינו זכות החזרה של המל"ל, אלא העובדה שהמעסיק שילם את דמי הביטוח עבור העובד ולכן הוא זכאי ליהנות מניכויי המל"ל. דווקא בשל רציונל זה, זכאי המעסיק לניכוי רעיוני שעה שהתובע לא מיצה את מלוא זכויותיו במל"ל, גם אם הוא לא צפוי לתביעה (להבדיל ממעסיק, מקום בו לא צפויה תביעה, כגון במקרה של התיישנות, צד שלישי אינו זכאי לניכוי רעיוני).

לא ברור מדוע התובע לא פנה למל"ל במועד ולכן יוצע במקרה דנן ניכוי בשיעור של 34,000 ₪.