ת"א 43710-04-16 חיים נ' כהן

בפניי בקשה להורות למשיב (להלן: "התובע") על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, (להלן: "הנתבע").

לטענת התובע שימש כמנהלו האישי של הנתבע, וסייע לו לסלול את דרכו המוזיקלית להצלחה.

התובע טוען, כי במשך שמונה עשר חודשים ניהל השקיע את זמנו מרצו וכספו בנתבע, כך שלמעשה היה מובטל מכל עבודה למעט עבודתו כמנהלו האישי של הנתבע. בצע פעולות רבות להבטיח הצלחתו, קישר אותו עם משקיע, פרסם אותו במקומות רבים, בין היתר בפייסבוק, וביצע פעולות רבות שנועדו לקדם את ענייניו של הנתבע, כזמר מצליח.

לטענת התובע, עת דרך כוכבו של זה, והוא החל לעלות על גל הצלחה ולהיות מוכר כאמן מצליח, מידר את התובע, ולמעשה סילקו מכל זכות, תוך הצעות כספיות מבישות.

לטענת התובע, בינו לבין הנתבע הוסכם כי התובע ישמש כמנהלו האישי של הנתבע למשך שמונה שנים, וייהנה מפירות ההצלחה המשותפת, אלא שהנתבע שלא כדין, וניצול העובדה שבשל יחסי האמון לא הועלה ההסכם על כתב, נישל אותו מזכויותיו.

אין צריך לומר כי הנתבע חולק לא רק על אופן הצגת פני הדברים אלא על תוכנם מהותית, ובפיו טענות רבות שיש לבררן.

הנתבע הגיש בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. התובע הגיש תגובה, וניתנה על ידי החלטה המתירה לנתבע להגיש תגובה לתגובה, שלא הוגשה.

לפיכך, הוגשה בקשת התובע לתת החלטה בהעדר תגובה לתגובה, ומשחלף המועד ניתנת החלטתי זו בהעדר תגובה לתגובה.

המסגרת הנורמטיבית להורות על הפקדת ערובה מפורטת בסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

"(א)בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."