ת"א 43577-12-14 בני - ברק צ'יינג' בע"מ נ' עמר

המבקשת עותרת לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 16/6/15 בגדרה הוריתי על חיוב המבקשת בהפקדת ערובה בגובה 25,000 ש"ח מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999.

החלטתי זו ניתנה במעמד צד אחד וזאת מאחר שהמבקשת לא הגישה תגובתה לבקשת המשיב על אף שחלף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) להגשת התגובה.

טענת המבקשת הינה כי המשיב כלל לא המציא את הבקשה לידי המבקשת או לידי ב"כ המבקשת וכן נטען מאישור המסירה שהוגש לבית המשפט ניתן לראות כי נשלחו 3 עמודים בסה"כ וזאת למרות שהבקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה מתפרשת על פני 12 עמודים.

בעניין זה נטען כי על פי תקנה 497א'(3) לתקנות, ניתן לבצע המצאה באמצעות פקסימיליה של כתב בית דין שאינו עולה על 10 עמודים, כך שלמעשה המשיב חרג מהדרישה הקבועה בתקנות ב – 2 עמודים.

לטענת המשיב , יש לדחות את הבקשה לביטול ההחלטה ממספר טעמים. ראשית הבקשה אינה נתמכה בתצהיר לאימות הטענה בדבר אי המצאת הבקשה. שנית, יש לדחות את הבקשה בהתאם לאסמכתאות שצורפו על ידי המשיב המעידות על המצאת הבקשה במלואה באמצעות הפקסימיליה ביום 20/5/15 ועל המצאת 2 החלטות של בית המשפט בעניין הבקשה ביום 21/5/15.

לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לדחות את בקשת המבקשת וזאת הן מאחר שהמבקשת לא הוכיחה כי הבקשה לא הומצאה לידיה והן לאור החלת הכלל בדבר "חזקת הידיעה".

אני מוצאת לנכון להעניק משקל ממשי לאי צירוף של תצהיר לתמיכה בבקשה לביטול ההחלטה המתבססת על טענה עובדתית בדבר אי המצאת הבקשה לידי המבקשת.

אינני מקבלת את טענת המבקשת כי אין לתמוך בתצהיר טענות הנוגעות להתנהלות ב"כ הצד שכנגד, שכן ככל שהמדובר בטענה עובדתית הרי שיש לאמת אותה בתצהיר על פי תקנה 241(א) לתקנות, ככל טענה הנטענת במסגרת בקשה בכתב.

במצב דברים זה הרי שמחד טענה המבקשת כי הבקשה לא הומצאה לידיה טענה סתמית שלא נתמכה בתצהיר ומאידך הציג המשיב בפני בית המשפט אישורים על ביצוע ההמצאה של הבקשה וההחלטות באמצעות הפקסימיליה לידי ב"כ המבקשת.

למעלה מן הדרוש ולעניין הצורך בצירוף תצהיר, אפנה לדרישה בתקנה 497ה'(ב) לצרף תצהיר מטעם עורך הדין על מנת שתתקבל טענה בדבר אי המצאה של כתב בי דין אלקטרוני.

התוצאה היא שמעדיפה את גרסת המשיב בדבר ביצוע ההמצאה בפועל למשרד ב"כ המבקשת באמצעות הפקסימיליה.