ת"א 43447-09-13 אבו קולבין נ' קראעין

1.עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בשל הפרת חוזה ואי תשלום מס שבח על ידי הנתבעת.

2.לטענת התובע, ביום 7.6.1999 הוא מכר לנתבעת זכויות במקרקעין , כאשר בסעיף 7 לחוזה המכר הסכימו הצדדים כי הנתבעת תישא בכל ההוצאות להעברת המקרקעין על שמה, לרבות תשלומי המסים שיוטלו על עסקת המכר.

כנטען בכתב התביעה, הנתבעת הפרה את החוזה ולא שילמה מס שבח כפי שהתחייבה לשלם, ולכן ביום 17.7.2008 הטילו רשויות המס , בשל החוב, עיקול על רכבו של התובע.

3.יצוין , כי ביום 9.11.2009 הגיש התובע תביעה דומה נגד הנתבעת (ת.א. 11287/09), אשר התבררה אף היא בפני מותב זה, וביום 5.12.2012 ניתן פסק דין שבו נקבע כי הנתבעת הייתה חייבת לשלם לתובע את מלוא סכום השומה של מס שבח מכוח הסכמתה בחוזה, אולם לנוכח התנהלות התובע ונסיבות העניין - חויבה הנתבעת לשלם רק את יתרת הקרן של החוב למס שבח, בסך 50,567 ₪, ללא הקנסות שנצטברו על החוב המקורי (להלן- פסק הדין).

4.הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, והתובע הגיש ערעור שכנגד (ע"א 17136-03-12).

בית המשפט המחוזי פסק כי לנוכח הסכמת ב"כ התובע לפיה התובע לא עמד בנטל ההוכחה של החוב הנטען - דין הערעור להתקבל , ופסק הדין בוטל.

5.במסגרת ההליך שלפנינו טוען התובע , כי עם ביטולו של פסק הדין יש לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא מס השבח, העומד נכון ליום 24.12.2012 על סך של 111,610 ₪, לפי מסמך דרישה לתשלום של רשות המסים (נספח י"ג לכתב התביעה).

6.מאידך, הנתבעת מבקשת לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, אי עמידת התובע בנטל ההוכחה , וחוסר סמכות עניינית לבית משפט זה.

7.לטענת הנתבעת, התובע קיבל את יומו בבית המשפט, בשתי ערכאות, תביעתו נדונה לגופה, והדיון בה הסתיים זה מכבר בהכרעה שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה.