ת"א 43262-11-13 יפרח נ' מדינת ישראל ואח'

התובע הגיש "הודעה" (תחת בקשה 11), שהיא למעשה מעין תשובה לתגובת הנתבעת מיום 20.7.14.

בהודעה צויין, לאקונית, כי בקשה 10 מיום 16.6.14 לא נשלחה אל הנתבעת בסמוך לאחר הגשתה "עקב טעות משרדית" במשרד ב"כ התובע. אמר התובע ולא יסף. לא פורט טיבה של הטעות הנטענת. הטענה לא נתמכה בתצהיר.

זאת, למרות שעוד בהחלטה הראשונה אשר ניתנה על ידי בתיק זה, הובהרה לצדדים עמדתי ביחס לנגע של אי-המצאת מסמכים, תוך שצויין כי אי-המצאת מסמכים עשויה להוביל לחיוב בהוצאות (החלטה מיום 22.4.14, סעיף 4). העלאת הטענה באופן בו הועלתה אינו מאפשר ליתן לה משקל כלשהו. בכל מקרה, לטעמי, כדי לתמרץ ב"כ צדדים להקפיד על ביצוע המצאות ולהימנע מטעויות משרדיות, גם אם הדבר כרוך בבדיקה שניה ושלישית, יש להבהיר כי לאי-המצאה יש השלכות.

באשר לטענת הנתבעת כי עוד ביום 10.6.14 נשלח אל התובע מענה ענייני למכתבו מיום 28.5.15, שכלל גילוי מסמכים המצויים בידי הנתבעת והזמנה לקבלת החומר באמצעות משלוח התחייבות להוצאות ההעתקה, הזמנה שמבחינה דיונית כמוה כהסכמה לעיון והעתקה בכל החומר שגולה (לבד ממסמכים שלטעמה של הנתבעת הינם חסויים) – באשר לטענה זו של הנתבעת טען התובע כי המכתב התקבל במשרד ב"כ התובע רק כשבוע לאחר הגשת הבקשה.

בנושא זה, בשונה מנושא המצאת מסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט לידי הצד שכנגד, איני סבור שיש מקום לבירור עובדתי. ממילא הנתבעת לא צירפה אסמכתא בדבר מועד משלוח המכתב מיום 10.6.14 והתובע צירף עותק המכתב שאינו חתום בחותמת נתקבל.

אולם גם כאשר אני יוצא מנקודת הנחה כי טענות התובע מדוייקות, אין דעתי נוחה מהתנהלות התובע. אם אמנם למד התובע כשבוע לאחר הגשת הבקשה כי לכל הפחות חלק ממנה הפך לבלתי רלבנטי, נשאלת השאלה האם לא רצוי היה כי התובע יפעל להגיש בקשה מתוקנת, או הודעה, ולכל הפחות לפנות אל הנתבעת בתשובה כלשהי בכתב, ובכך לצמצם את היקף הבקשה ולמקד את הדיון באופן שיביא לחסכון בזמנה של הנתבעת אשר עשויה להידרש להגשת תגובה רחבה מן הדרוש וכן לחסכון בזמנו של בהית המשפט העשוי להידרש להכרעה בבקשה רחבה מן הדרוש. הדברים מתחדדים עוד יותר כאשר מסתבר כי עד עצם היום הזה התובע טרם פעל כלל לעיון והעתקה במסמכים שגולו לו. והרי אין לשלול מצב דברים אפשרי כי הרצון לקבלת מסמכים נוספים, והצורך בהכרעה במחלוקות בנוגע אליהם, יבוא על פתרונו לאחר עיון והעתקה במסמכים שנתקבלו.

שקלתי לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבעת, ולו בסכום מתון, בזיקה לאמור לעיל לעניין אי-המצאת הבקשה לידיה. בשים לב לכלל נסיבות העניין (בין השאר לכך שבתגובת הנתבעת מיום 20.7.14 לא נאמר דבר לעניין ידיעתה על הגשת הבקשה, ולו מן ההחלטה בפתקית מיום 16.6.14 שמה"נט" עולה כי לכאורה הומצאה לה), לא ראיתי לנכון לעשות כן. תשומת לב הצדדים מופנית לכך שבעתיד עלול מי מהצדדים להיות מחוייב בהוצאות ככל שיתברר כי לא המציא לחברו מסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, ועל כן יש לבצע המצאה בדרך המותירה בידי הצדדים אסמכתא.

בשים לב לכך שטרם הוגשה תגובה עניינית מטעם הנתבעת, ולמעשה פורמלית טרם החל המועד להגשת תגובה זו להימנות, שכן הבקשה הומצאה לה בפגרה; ובשים לב לכך שממילא יכול וחלקים מן הבקשה יתייתרו (ולאו דווקא באופן עליו מצביע התובע בהודעתו), אני מורה על סגירת הבקשה (בקשות מס' 10-11 בתיק), תוך שלתובע שמורה הזכות לשוב ולהגיש בקשה חדשה, לאחר שיפעל לקבלת מסמכים ועיון בהם.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ד, 21 יולי 2014, בהעדר הצדדים.