פלוני נ' א.מ.ג. - חברה ליצור ושיווק יריעות ואריזות פלסטיק בע"מ ואח'

1.התובע, יליד 1993, עותר לחייב את הנתבעות בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 16.5.13.

2.התובע היה בן 20 בעת התאונה ועבד בשרותה של הנתבעת 1 בתפקיד עובד ייצור ואחראי משמרת. לטענתו, ביום התאונה התבקש על-ידי מנהל המחלקה לבדוק תקלה בעמדת חיתוך תבניות פלסטיק, בה נתקעה תבנית וחסמה את זרם פליטת המוצרים והשביתה את רצף שרשרת הייצור השוטפת במחלקה. התובע טוען שראה תבנית פלסטיק תקועה בין גלגלי המסוע, באזור חיתוך התבניות, לפני פליטתן לכיוון מסוע האיסוף. לטענתו, הוא כיבה את מתג ההפעלה של המכונה, ניגש לעמדה והכניס את ידו הימנית על מנת לשלוף את התבנית התקועה, או אז להב הגליוטינה העליונה במכונה ירד על כף ידו וכרת ארבעה חלקים שונים מאצבע 2 עד אצבע 5 בכף יד ימין, ידו הדומיננטית.

3.התובע טופל בבית-חולים "גליל מערבי" בחבישה והופנה לקבלת טיפול בבית-חולים "שיבא", שם עבר ניתוח לחיבור האצבעות הכרותות, אך הניתוח לא הצליח, הגדמים נמקו ובניתוח חוזר שעבר ביום 23.5.13, הוסרו הגדמים. התובע שוחרר ביום 26.5.13.

במשך הזמן התפתחו בגדמים של האצבעות הקטועות נוירומות, וכתוצאה מכך ביום 3.8.16 הוחלט במרפאת כף היד "שיבא" על ניתוח כריתת נוירומות וציפורן שארית אצבע 2.

התובע טוען כי, ממועד התאונה הוא חובש גרב וכפפת לחץ ביד ימין. הוא סובל, על פי הטענה, מנפיחות, כאבים חדים ונימולים באזור הגדמים, לא יכול לבצע תנועות בגדמים הקטועים – לא קמיצה ולא אחיזה, ולמעשה לטענתו מצויה כף היד בחוסר תפקוד מלא.

לטענתו, הוא מוגבל ביכולת הכתיבה, הקלדה במחשב או בטלפון הסלולרי, וביצוע פעולות מוטוריקה עדינות כגון החזקת מברג וכדומה.

בנוסף, טוען התובע כי בשל התאונה ועד היום הוא סובל מהפרעה פוסט טראומתית, מחרדות ודכאון שבגינם הוא מטופל נפשית ותרופתית, לרבות מעקב בתחנה לבריאות הנפש עכו-נהריה. מחמת אלה, הוא אף קיבל אישור ממשרד הבריאות לצרוך קנביס רפואי.

4.התובע טוען שממועד התאונה ועד היום לא הצליח להשתלב במעגל העבודה, גם לא בעבודה משרדית, למרות שניסה לעבוד באופן חלקי בחנות בגדים. לאחר מכן נרשם לקורס ברוקרים, אך ביטל את הרישום משהבין שלא יוכל לעשות שימוש תכוף במחשב ובהקלדת נתונים, ואף נעדר את יכולת הקשב והריכוז. כמו כן, ניסה, לפי הטענה, לעבוד כמוכר ומשווק מוצרים דנטליים, ברם לא הצליח להתמיד שם, מחמת הדרישה למוטוריקה עדינה.

5.התאונה הוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע נכות זמנית:

בשיעור 100% מיום 16.5.13 ועד 31.10.15.

60% מיום 1.11.15 ועד 30.11.15.

נכות צמיתה בשיעור 36.48% משוקללת (נכות אורטופדית בשיעור 28% ונכות נפשית בשיעור 15%).

יצוין כי לאחר זמן והליכים נוספים במל"ל, נקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה, כך שהנכות עומדת על 55%.

6.התובע תמך את תביעתו בחוות-דעת אורטופד, ד"ר סטולרו, שהעמיד את הנכות הרפואית בגין קטיעת האצבעות ביד הדומיננטית על שיעור 55%, וחוות-דעת בתחום הפסיכיאטרי של ד"ר קירש, שקבע נכות משוקללת בשיעור 36%, המורכבת מ-20% בגין PTSD ו-20% בגין הפרעת הסתגלות.