לפני תביעה לתשלום דמי תיווך במקרקעין.
רקע
1. התובעים הנם מתווכים במקרקעין. בחודש מאי 2010 או בסמוך לכך, נודע לתובעים על דירות למכירה בבניין ברח' נחום 15 – 17 בתל-אביב (להלן: "הבניין"). שיווק הדירות בבניין (תשע במספר), נמסר בבלעדיות למתווכת ששמה מירב פשר. בחודש מאי 2010 שלחה פשר לתובעים הודעת דוא"ל שמתארת את הדירות בניין, המציינת כי לאותו מועד ניתן לשווק רק אחת הדירות, שממוקמת בקומה א' ושהתובעים ראו אותה, כי באוגוסט ניתן יהיה לשווק גם את הדירה הנוספת בקומה הנ"ל וכן ציינה את חלוקת העמלות בינה ולבין התובעים, במקרה שהם יתווכו במכירת מי מהן.
2. הנתבעים, זוג נשוי, הנתבעת, שביצעה עליה לישראל לפני מספר שנים, דוברת צרפתית ולא שולטת בשפה העברית, במועדים הרלוונטיים לתביעה, התגוררו בדירה שבבעלותם ברח' יחזקאל בת"א. הנתבעים ביקשו לרכוש דירה נוספת באזור המערבי של הצפון הישן של ת"א. בהתאם לכך, ולפי גרסת הנתבעים, הם ראו עשרות דירות בתקופה שבין חודש נובמבר 2010 עד ינואר 2011 וזאת באמצעות מידע שליקטו באינטרנט, דרך חברים ומשפחה.
3. בסתיו 2010, הנתבעת קיבלה את פרטיו של התובע 2 (להלן: "פטריק"), שהוא דובר צרפתית. לפי גרסת הנתבעים, פטריק ציין בפני הנתבעת כי ברשותו שתי דירות בלבד באיזור וכי שתיהן ממוקמות בבניין. לפי גרסת התובעים, פטריק הראה לנתבעים את הדירה הצפונית בקומה א' ודירה נוספת בקומה ג'. מנגד, לפי גרסת התובעים, פטריק הראה לנתבעים באותו מעמד את שתי דירות שקיימות בקומה א' של הבניין (הצפונית והדרומית) וכן שתי דירות בקומה ג'.
אין מחלוקת כי במעמד הביקור בדירות, יום 7.12.10, פטריק החתים את הנתבעת על הזמנת תיווך, שבה נרשמה הנתבעת כלקוח ועליה חתמה הנתבעת, בעוד הנתבע הוסיף את מספר תעודת הזהות שלו וזאת משלא זכרה הנתבעת בעל-פה את מספר תעודת הזהות שלה.
4. כמו כן, אין מחלוקת כי מולאו שתי שורות בטבלה המופיעה בסעיף 5 להזמנה, כאשר בשורה הראשונה ותחת העמודה של "פרטי הנכס" נרשם בכתב יד – "קומה 1 15/17 Nahum" ותחת העמודה "מחיר בקירוב" נרשם בכתב יד "4,100,000 ₪". בשורה השנייה של הטבלה, תחת העמודה "פרטי הנכס" נרשם בכתב יד – "קומה 3 15/17 Nahum" ותחת העמודה "מחיר בקירוב" נרשם בכתב יד "4,500,000 ₪".
5. לפי גרסת התובעים, בשעות הערב של היום בו הראה להם את הדירות, שלחה לו הנתבעת הודעת דואר אלקטרוני, לפיה היא מתעניינת בדירה אחרת שפורסמה על ידי התובעים באתר. לאחר מכן, יצר פטריק קשר עמה ושאל אותה בנוגע לדירות שהראה לה בבניין. הנתבעת השיבה כי היא מתכוונת לראות עוד דירות עם מתווכים אחרים באזור הצפון הישן של תל אביב. עוד לפי גרסת התובעים, הנתבעת לא גילתה עניין בדירה נוספת שפטריק הציע לה באותה שיחה, הממוקמת ברחוב בלטימור.
6. לפי גרסת התובעים, בחלוף כשלושה שבועות מאז השיחה הנ"ל, בהם לא שמעו התובעים מהנתבעים, יצרה הנתבעת קשר טלפוני עם פטריק וציינה כי היא מתעניינת להיכנס למו"מ עם בעל הדירה הדרומית. כאן לראשונה, לפי גרסת התובעים, טענה הנתבעת לפתע, כי היא אינה מחויבת לשלם עמלת תיווך בגין דירה זו, משום שלטענתה היא לא ראתה אותה באמצעות התובעים.
7. לפי גרסת התובעים, הנתבעת הציעה לתובעים לטפל עבורם בהשכרת הדירה שבבעלותם ברחוב יחזקאל וזאת כפיצוי. הצעה זו נדחתה על ידי התובעים. לפי גרסתם, בשלב זה ציינה הנתבעת כי מי שירכוש את הדירה הדרומית זה קרוב משפחתה, מר חגי יערי וכי חמותה ראתה את הדירה הנ"ל כחצי שנה לפני המועד שבו התובעים הראו לה את הדירה וזאת עוד כשהבניין היה בשלבי בנייה.
8. לפי גרסת התובעים, בשלב זה הם יצרו קשר עם המתווכת פשר, שאישרה בפניהם שאכן מתנהל מו"מ בקשר לדירה הדרומית וכי הנתבעים רוכשים אותה על שמו של מר חגי יערי, אולם מי שיגור בפועל בדירה הינם הנתבעים עצמם. בשלב זה, יצר פטריק קשר עם הנתבעת וציין בפניה כי גם אם אחיו של הנתבע יירשם כרוכש, הנתבעת עדיין תצטרך לשלם לתובעים דמי תיווך. הנתבעת הפנתה את פטריק לשוחח עם הנתבע.
9. לפי גרסת הנתבעים, בשלב כלשהו לאחר שראו את הדירות באמצעות פטריק, אמו של הנתבע מסרה להם את מספר הטלפון של מר יפתח גסנר, אחד מבעלי הקרקע שעליה נבנה הבניין ובעלים של חלק מהדירות בבניין. מר גסנר ציין בפני הנתבעים כי למיטב ידיעתו, משפחת רישפי מעוניינת למכור את דירתם בבניין (הדירה הדרומית בקומה א' - להלן: "הדירה הדרומית"), דירה שלפי גרסת הנתבעים כאמור, לא הוצגה להם על ידי פטריק. כך קיבלו הנתבעים את מספר הטלפון של מר יובל רשפי, אביה של גל רשפי, בעלת הדירה. הנתבעים נפגשו עם אמה של גל רשפי, גב' אורית רשפי ואף ראו את הדירה הדרומית באמצעותה.
10. לפי גרסת הנתבעים, הם העדיפו את הדירה הצפונית, אולם מחירה היה הרבה מעבר לתקציב שלהם. הנתבעים טוענים כי לפי בקשתו של מר חגי יערי, אחיו של הנתבע, נקבעה פגישה בינו ולבין מר יובל רשפי. חגי ראה את הדירה והחליט כי הוא מעוניין לרכוש אותה.
11. אין מחלוקת כי בסופו של דבר אכן רכש מר חגי יערי את הדירה הדרומית מאת הגברת גל רישפי וזאת בחודש פברואר 2011. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום 12.5.11, שלח עו"ד גיל בכר מטעם התובעים, מכתב התראה אל הנתבעים, במסגרתו צוין כי הנתבעים התחייבו לשלם דמי תיווך בגין "...אחת משתי דירות שהוצגו בפניך ע"י מר שי, דירה בקומה שלישית ודירה בקומה ראשונה, בבניין ברחום נחום 15/2 תל אביב".
12. ביום 18.5.11, הגיבו הנתבעים למכתב הנ"ל באמצעות מכתבו של הנתבע, בו צוין בין היתר כי הדרישה לתשלום דמי תיווך נדחית מהטעם שהדירה שנרכשה לא הוצגה לנתבעים על ידי התובעים. ביום 9.6.11 השיבו התובעים על מכתב זה וחזרו על טענותיהם. הנתבע השיב גם על מכתב זה ושב ודחה את טענות התובעים.
13. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבעים התגוררו בדירה הנ"ל ולא מר חגי וזאת למשך שנה ועד למועד שבו עזבו את הארץ ועברו להתגורר באנגליה וזאת מתוקף עבודתו של הנתבע, כאשר במועד זה ולפחות עד לעדותו של מר יערי בחודש ספטמבר 2014, הדירה מושכרת.
14. ביום 21.9.11 הגישו התובעים את התביעה דנא, בה הם עותרים לחייב את הנתבעים בדמי תיווך בסכום של 93,496 ₪ (2% + מע"מ מהמחיר ששילם חגי יערי עבור הדירה ואשר עמד על 4,030,000 ₪). התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבעת בלבד וללא פירוט מספיק של עילת התביעה וזאת בנסיבות שבהן אין מחלוקת כי לא הנתבעת חתמה על חוזה המכר לרכישת הדירה.
15. לאחר שאפשרתי את תיקון התביעה (בעקבות בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה), תוקנה התביעה, הוגש כתב תביעה מתוקן, שכלל גם את הנתבע ופורטה עילת התביעה שבתמצית נטען על פיה כי הדירה הדרומית הוצגה לנתבעים על ידי התובעים וכי רכישתה על ידי מר חגי יערי אינו משחרר את הנתבעים מתשלום דמי תיווך וזאת על רקע העובדה שרכישת הדירה על ידי מר חגי הייתה בבחינת פיקציה, כדי להתחמק מתשלום דמי תיווך וכן על סמך סעיף 9ב' להסכם התיווך, שלפיו העברת מדע על הנכס לאחר ורכישתו על ידי אחר, תחייב את הלקוח בתשלום דמי תיווך.