ת"א 43191-02-13 סמיון נ' לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1965, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 10.10.2011, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' לוינקוף, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן על חבלה בצוואר, גב עליון וכתף שמאל. המומחה מצא בתיעוד הרפואי תלונות קודמות בנוגע לצוואר משנת 2007. המומחה מצא הגבלה קלה ביישור, פניה לימין והטייה לשמאל של צוואר, כאשר ממצאי הדמייה העידו על בקע בחוליות C6-7. המומחה קבע אבדן כושר מלא וזמני לתקופה של 4-6 שבועות. בסופו של דבר, נקבעה נכות בגין המגבלה בצוואר בגובה של 6.5%, כאשר רבע ממנה בגין מצב קודם, היינו נכות של 5% בלבד היא בגין התאונה.

דר' בלום, מומחה אף אוזן גרון, קבע כי לא נגרמה לתובע נכות בתחום זה עקב התאונה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות של 5% בלבד שאיננה נכות גבוהה ; התובע צירף תלוש אחד בלבד כשלושה חודשים טרם התאונה ; מדובר בתקופה אי כושר משמעותית ; כעולה מתחשיב התובע, התובע שב לעבודה, וכנראה אין פגיעה בשכרו, אם כי התובע טוען לחשש כי בעתיד לא יוכל להמשיך בעבודה עקב מגבלותיו.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 12,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 15,000 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד, כולל הפרשות סוציאליות – 35,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 8,000 ₪.