ת"א 43050-03-16

בפני בקשה להעברת הדיון בתביעה שהגיש קיבוץ גלאון נגד חברת כביש חוצה ישראל בע"מ לועדת הפיצויים, שהוקמה מכוח כביש ארצי לישראל, תשנ"ה – 1994 (להלן: – החוק).

התובעת, האגודה השיתופית קיבוץ גלאון (להלן - "התובעת") הגישה ביום 20.3.16 תביעה נגד מדינת ישראל, נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, וחברת כביש חוצה ישראל בע"מ (להלן - "הנתבעת 3"), בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לקבל את מלוא פיצויי ההפקעה עבור המקרקעין, שהופקעו ממנה לצורך סלילת כביש 353 וכביש 6. התביעה הוגשה בעקבות ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ (פורסם בנבו) (14.5.12), אשר לשיטת התובעת הרחיב את גובה הפיצוי לו היא זכאית, ובעקבות דנ"א 1595/06 ארידור נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו) (21.3.13) (להלן - "עניין ארידור"), בו נקבע כי תביעות לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין שלא יוגשו עד ליום 21.3.16 יהיו חשופות לטענת התיישנות.

ביום 14.9.16 הגישה התובעת בקשה להעברת התביעה נגד הנתבעת 3 לפורום המוסמך לכך, ועדת הפיצויים שהוקמה מכוח החוק מאחר ולטענתה הסתבר לה, כי לאור הוראות החוק על תביעות נגד הנתבעת 3 להתברר בועדת הפיצויים.

הנתבעת 3 סבורה, בדומה לתובעת, כי הסמכות היחודית לדון בתביעה לפיצויים בגין הפקעות שבוצעו על ידה מכוח החוק נתונה לועדת הפיצויים. דא עקא, שלטעמה במקרה זה לא ניתן להעביר את הדיון בתובענה לועדת הפיצויים, ועל כן יש לסלק התביעה על הסף כיון שסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן - "חוק בתי המשפט") אינו חל במקרה זה, שכן הוא מתיר להעביר עניין שהובא בפני בית משפט אל בית משפט או בית דין אחר, אך אינו מתיר העברה אל ועדת הפיצויים, בהיותה טריבונל מקצועי שהוקם על פי חוק. בנוסף, עיון בכתב התביעה מלמד, כי לא ניתן להעביר את הדיון בה כפי שהוגשה לועדת הפיצויים, שכן הטענות בה - כמו גם הסעד המבוקש - נוסחו כמקשה אחת נגד כל הנתבעים, ולא ניתן להעביר את התביעה נגד הנתבעים הנוספים לועדה. לטענת הנתבעת 3, התובעת מודעת היטב לקושי זה ובחרה לפעול כפי שפעלה על מנת שלא להתמודד עם טענות התיישנות, לאור ההלכה שנקבעה בעניין ארידור.

עוד טוענת הנתבעת 3, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן עם הגשת התביעה הפנתה הנתבעת 3 את תשומת לב התובעת לסוגיית העדר הסמכות, כמו גם להסכם הפיצויים שנחתם עם התובעת במסגרתו שולמו לה פיצויים, והסכימה לעכב את הגשת בקשת הסילוק על הסף עד שהתובעת תבחן את המידע. אלא שרק כאשר הודיעה כי בכוונתה להגיש בקשה לסילוק על הסף בהקדם, הוגשה הבקשה שכאן.

לטענת התובעת, ועדת הפיצויים הינה גוף שיפוטי מובהק והינה בבחינת 'בית דין', אליו ניתן להעביר תובענה לפי הוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט. בתי המשפט מעבירים כדבר שבשגרה עניינים שונים לטריבונלים בעלי סמכויות שיפוטיות, כאשר המבחן אופיו וסמכותו של הטריבונל הנידון. ועדת הפיצויים יושבת בבית משפט שלום והכרעותיה השיפוטיות מוכתרות בכותרת 'פסק דין' וניתנות לאכיפה כפסק דין. על כן, המדובר בטריבונל שיפוטי מובהק הנכנס לגדרי המושג 'בית דין' כפי שהוא מופיע בסעיף 79 לחוק בתי המשפט.

התובעת מוסיפה, שאין ממש בטענה, כי לא ניתן להעביר את התביעה מאחר שהטענות בה כוונו כלפי כלל הנתבעות יחד, שכן המדובר בבעיה הנפתרת דרך קבע באמצעות הוראה להגיש כתב תביעה מתוקן. התובעת טוענת, כי לאור הוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") יש להעדיף את העברת התביעה על סילוקה על הסף, וזאת בפרט שעה שסילוק התביעה על הסף עלול להביא להתיישנות זכותה של התובעת ולשלילת זכות הגישה שלה לערכאות שיפוטיות.

התובעת דוחה את הטענה, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וטוענת, כי הבקשה הוגשה רק לאחר שנעשו ניסיונות להסדר מול הנתבעת 3 אלא שזו לא העבירה לידיה את המסמכים הנדרשים. לעמדתה, הבקשה לסילוק על הסף מהווה נסיון חסר תום לב לחסום את דרכה מלקבל את הפיצויים המגיעים לה, ואין פגם בכך שהיא תובעת למנוע את סילוק התביעה.

דיון