ת"א 4303-11-13 עואד ואח' נ' עאבד ואח'

זוהי בקשה לביטול פסק דין, שניתן ביום 29.03.15, כנגד המבקשת, בהעדר התייצבות. על פי פסק הדין, חויבה המבקשת לשלם למשיבים, הסך של 350,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 4,375 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 24,111 ₪.

לאחר עיון בבקשת המבקשת, תגובת המשיבים ו ו-2 , וכן טיעוני הצדדים שהועלו בדיון מהיום, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין, להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית

1. פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

    

2. החלטה הניתנת בהעדר, יוצרת ציפייה בקרב בעל דין שזכה בהחלטה, כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), באפשרות ביטול פסק הדין שניתן בהעדר:

   "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתן ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה...".

    

3. כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביהמ"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

    

4. ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.