ת"א 42981-11-11 ואח' חזמו נ' סלאיימה ואח'

מבוא

1. תחילתו של ההליך שבפני בבקשה למתן סעדים זמניים שהגיש התובע ביום 26.10.11 בתיק 41942-10-11, ביחס לנכס שהינו בית הבנוי על חלקת אדמה, המצוי ברחוב אלמטאר, בנמל התעופה בעטרות שבירושלים, והידוע כגוש 29511 חלקה 63 (להלן- "הנכס").

2. בבקשה למתן סעדים זמניים עתר התובע למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים ועל מי מטעמם, לבצע כל פעולה משפטית או שינוי זכויות קנייניות בנכס, לרבות באמצעות מכירה, השכרה, החכרה, מתן זכות שימוש, הענקה במתנה, בנכס, שנמצא בשימושו ובהחזקתו.

3. עוד עתר התובע למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להשיג גבול בנכס בכל צורה שהיא, וכן לצו עשה, לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס, ולמסירת הנכס לידי התובע כשהוא פנוי מכל חפץ.

4. כחודש לאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים הגיש התובע את התביעה שבפני, שבגדרה עתר לסעד כספי בסכום של 100,000 ₪, וכן לצווים קבועים הדומים בנוסחם ובמהותם לסעדים הזמניים שהתבקשו בבקשה המקורית.

5. לאחר שמיעת ראיות מצאתי שיש לקבל את הבקשה לסעדים זמניים, לרבות את צו הפינוי וסילוק היד, לאחר שמצאתי כי הנתבעים פלשו לנכס פלישה טריה.

6. על ההחלטה שניתנה למתן סעדים זמניים ובכללם על הצו המורה על פינוי הנתבעים מהנכס, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 9777-12-11) , אשר נדחתה ביום 31.1.12 בפסק דינו של כב' השופט ר' יעקובי.

7. התובע טען בסיכומיו וכן בתצהיר עדותו הראשית כי שלאחר שניתנו ההחלטה בבקשה לסעד זמני והחלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת רשות הערעור, לא היה עוד הכרח בהגשת התביעה העיקרית. יחד עם זאת, עמד התובע על בירור תביעתו.

8. בתחילת דיון ההוכחות חזר בו התובע מתביעתו לסעד כספי. בסיכומיו עתר בא כוחו לפיצול סעדים, אשר יתיר לו הגשת תביעה כספית, ואולם בעיתוי שבו התבקשה הבקשה אינני מוצאת לנכון להיעתר לה.

    

   תמצית טענות התובע