ת"א 42917-04-14 עדן - גד בע"מ ואח' נ' בר כל רשתות בע"מ ואח'

בפניי בקשות הנתבעות 3-1 והנתבעת 4, לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן.

טענות הצדדים

1. הנתבעות טוענות כי במקרה דנן על בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולהורות לתובעות להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעות. לטענתן חל בענייננו ס' 353א לחוק החברות, לפיו ככלל יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם כן הוכיחה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע, ואילו מתן הפטור מהפקדת ערובה הוא החריג.

    

   לטענת הנתבעות קיים חשש ממשי שהן יתקשו לגבות את הוצאות המשפט במידה שהתביעה תידחה, שכן התובעות נמצאות במצב כלכלי רעוע ושקועות בחובות.

    

   הנתבעות הפנו לדברי ב"כ התובעות בדיון שהתקיים ביום 22/12/14, כי התובעת 2 סגרה את עסקיה ולמעשה הפסיקה את פעילותה, ולא נטען כי החלה בפעילות חדשה כלשהי. נטען כי התובעות עצמן מודות בתגובתן לבקשה כי התובעת 2 שרויה בחובות ובהון שלילי. הנתבעות תמכו את טענותיהן בתדפיסי רשם החברות, בחוות דעת רו"ח מטעם התובעות (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) לפיה התובעת 2 סיימה את פעילותה במהלך חודש יולי 2014, וכן במכתב רו"ח (נספח ב' לתגובת התובעות) לפיו לתובעת 2 הון שלילי של מאות אלפי שקלים. באשר לתובעת 1, הנתבעת 4 התייחסה לאמור במכתב רו"ח ביחס לאיתנותה הפיננסית, וטענה כי אין כל אסמכתא המאמתת את האמור בו. עוד טענה כי גם אם לתובעת 1 נכסים בהיקף הנטען – אין כל התייחסות במכתב להיקף התחייבויותיה. כמן כן נטען כי התובעת 1 עוסקת בתחום הקבלנות שהוא עתיר סיכונים ואין לדעת האם נכסים שכיום ברשותה יהיו ברשותה בתום ההליך.

   הנתבעת 4 פירטה בבקשתה את השעבודים הרובצים על נכסי התובעות וטענה גם כי הן חייבות בחוב אגרה שנתית לרשם החברות. לתמיכה בבקשתה צירפה את תדפיסי רשם החברות ביחס לתובעות.

    

   באשר לסיכויי ההליך טענו הנתבעות 3-1 כי לתובעות לא נגרם כל נזק, וכי מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים ושאין לה כל יסוד משפטי או עובדתי. בעניין זה הפנו הנתבעות 3-1 לטענותיהן בכתב ההגנה. הנתבעת 4 הדגישה בבקשתה כי הפסיקה קובעת שעל מנת לפטור חברה מחובת הפקדת ערובה עליה להראות כי סיכויי זכייתה בתביעה גבוהים, ואין זה כך בענייננו.

    

   באשר לטענת התובעות כי הבקשות הוגשו בשיהוי וללא תצהיר ואסמכתא, השיבו הנתבעות 3-1 כי כל העובדות הנטענות בבקשה עולות ממסמכים שהוגשו לתיק, וכי התובעות מנסות להסתתר מאחורי טענות פרוצדוראליות במקום להתמודד עם הבקשה לגופה. הנתבעת 4 טענה כי ראיות ביחס למצבה הכלכלי של התובעות אינן מצויות ברשותה אלא ברשות התובעות, ולו היו בידיהן ראיות המעידות על איתנות כלכלית שיש בהן לסתור את טענות הנתבעות, הן היו מציגות אותן בפני בית המשפט. עוד נטען כי הוצגו לבית המשפט תדפיסי רשם החברות של התובעות המפרטים רשימה של שעבודים על נכסיהם, והדבר סותר את טענות התובעות בדבר איתנות פיננסית.

   ביחס לשיהוי טענו הנתבעות 3-1 כי כתב התביעה המתוקן התקבל אצלן רק ביום 4/3/15, כאשר הבקשה הוגשה ביום 14/4/15, וכי טרם התקיימה בתיק ישיבת קדם משפט.

   הנתבעת 4 טענה כי על פי הפסיקה ממילא ניתן להגיש בקשה שכזו בכל עת, ובפרט שרק עתה נודע לנתבעת על מצבה הכלכלי הקשה של התובעת.