ת"א 42898-12-13

עסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח שהוציאה הנתבעת לתובעת ובמסגרתה כיסוי לאובדן כושר עבודה. לטענת התובעת היא איבדה את כושרה לעבוד בעקבות אירוע לבבי בו לקתה ולפיכך זכאית היא לתגמולי ביטוח מהנתבעת.

התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. בבקשה זו היא מבקשת לפטור אותה מהגשת חוות דעת וכן מבקשת היא למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית לבחינת מצבה וכושר עבודתה, והכול מכוח תקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת התובעת אין ביכולתה לשאת בהוצאות חוות דעת רפואית עקב מצבה הכלכלי הקשה. בעקבות אירוע הלב שעברה היא אינה עובדת משנת 2012 (עד אז עבדה כטבחית). בעלה מוכר גם הוא כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי וכל פרנסתם מסתכמת בכ-5,000 ₪ קיצבאות נכות וזקנה שמשלם להם המוסד לביטוח לאומי. התובעת הצהירה כי אין להם הכנסות ממקור אחר וכי הם מצויים ביתרת חוב בחשבון הבנק ואף משלמים החזר הלוואות שנטלו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לא התמלאו התנאים החריגים המצדיקים מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית במיוחד בתביעה שעילתה היא מצבה הרפואי של התובעת. כן נטען שלא הוכח כדבעי חסרון הכיס הנטען.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי להעתר לבקשה, וזאת מהטעמים בהמצטברים הבאים: מצבה הכלכלי הקשה של התובעת כעולה מתצהירה על נספחיו, התיעוד הרפואי התומך לכאורה בטענתה על אובדן כושר העבודה כעולה ממסמכי המרפאה התעסוקתית שצורפו לתביעה, וקביעת המוסד לביטוח לאומי שהעניק לה נכות בשיעור של 65%.

על כן, אני נעתרת לבקשה, פוטרת את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית וממנה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבה וכושר עבודתה.

מובהר כי אין בהחלטתי זו כדי לפגוע בזכותה של הנתבעת לבדוק את התובעת ולהגיש חוות דעת מטעמה.

החלטת המינוי תצא בנפרד.