ת"א 42896-03-16 סואעד ואח' נ' משגב ואח'

המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה משגב, טוענת כי דינה של התביעה כנגדה להידחות מחמת אי צירוף חוות דעת לביסוס התביעה וכן בגין אי כימות התביעה. לטענתה, אם יתיר בית המשפט את תיקון התביעה כיום לשם צירוף חוות דעת וכימות התביעה, יוביל הדבר להגשתה בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבע בהלכת ארידור [דנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו, 21.3.2013)], וזאת הואיל והתביעה שבפנינו הוגשה ביום 20.3.2016, יום אחד בלבד לפני המועד האחרון שנקבע בהלכת ארידור.

דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. סעד של תיקון התביעה הוא סעד חריף וקיצוני שבית המשפט לא יעשה בו שימוש מקום בו ניתן לרפא מחדלי התובע באמצעות תיקון התובענה.

אכן, כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה יש לבחון, בין היתר, את השאלה האם יש בתיקון כדי לגרוע מן הנתבע טענת התיישנות שהייתה עומדת לו אלמלא התיקון [ראו: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980)]. משמעות הדבר שאין להתיר לתובע לתקן את תביעתו כך שתתווסף עילת תביעה חדשה, כאשר הדבר יגרור עקיפה של טענת ההתיישנות. ואולם, כפי שצוין מפי הנשיא (בדימוס) גרוניס ברע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, פיסקה 4 (פורסם בנבו, 21.3.2006):

"שאלה המתעוררת לעתים תכופות במקרים כאלו היא מתי הוספת עובדות לכתב התביעה נחשבת לפעולה הנעשית בגדר עילת התביעה המקורית ומתי נחצה הקו שמעבר לו יש לראות בהוספת העובדות יצירה של עילה חדשה. בעניין זה נאמר על ידי השופט ש' לוין כך: "... הייתי מרחיק לכת ואומר כי די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתישנות" (ע"א 728/79 הנ"ל, עמ' 132, מול האותיות ו-ז). יחד עם זאת, השאלה האם התיקון יוצר עילת תביעה חדשה אם לאו אינה תמיד פשוטה" (שם, פיסקה 4).

נקבע כי "כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע - אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון" [ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1990)].

במקרה שבפנינו, לא שוכנעתי כי הייתה מוטלת חובה על התובעים לצרף חוות הדעת לכתב התביעה. חוות דעת מומחה היא חלק מן הראיות במשפט [רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (פורסם בנבו, 5.10.2009) (להלן: "עניין התעשייה הצבאית")], ולכן אין חובה, בניגוד לחוות דעת רפואית, לצרפה לכתב התביעה. חוות הדעת אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. על כן, הוספה של חוות דעת אינה יוצרת עילה חדשה (עניין התעשייה הצבאית, פיסקה 5). גם חובתם של התובעים לצרף ראיות "לחיזוק תביעתם" במצורף לדרישת הפיצויים מן הוועדה, אין פירושה שעליהם לצרף את חוות הדעת כבר בעת הגשת התביעה.

גם העובדה שבכתב התביעה לא כומת סכום התביעה, אין בה לשכנעני כי מתן אפשרות לתיקון התביעה יהא בו עקיפה של טענת ההתיישנות. הלכה פסוקה היא שלא הרי עילת התובענה לעניין ניסוח כתב התביעה כהרי דיבור זה לעניין התיישנות ]ראו: ע"א 167/63 ג'ראח נגד ג'ראח, פ"ד יז 2617 (1963)]. לעניין אחרון זה, מגדירים את "עילת התובענה" הגדרה רחבה הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון [ע"א 203/63 עזבון המנוח בורנשטיין נ' "עורות" בית-חרושת לעורות בע"מ,פ"ד יח 306, 311 (1964)].

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא שוכנעתי כי כימות התביעה במסגרת כתב תביעה מתוקן יהא בו יצירת "יש מאין" והוספת עילה שלא הייתה קיימת מלכתחילה בכתב התביעה תוך עקיפת טענת ההתיישנות. בהקשר זה, ראוי להפנות גם לעובדה שאין בכימות התביעה בנסיבות תיק זה, כדי להקים סמכות לבית משפט זה, שלא הייתה קיימת לו מלכתחילה, ואף אין בכימות התביעה כדי להשליך על סכום האגרה המשולמת בגין התביעה.