ת"א 42855-08-14 סואעד ואח' נ' גנאיים ואח'

בעניין: בקשה דחופה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד

בפניי בקשה ליתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, על זכויותיהם של המשיבים בחלקה 2 בגוש 18851.

הבקשה הובאה בפניי כשופטת תורנית.

בפתח הדברים אציין כי שם המבקש המופיע בבקשה ובתצהיר שצורף לה הוא "עבד סואעד", בעוד ששם התובע בכתב התביעה הוא "נדאל סואעד". עם זאת מספר תעודות הזהות הינו זהה, ולכן הנחתי לצורך הדיון כי הבקשה הוגשה על ידי התובע, ולא דחיתי אותה מטעם זה בלבד.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה נחה דעתי כי דינה להידחות מאחר שהמבקש לא הוכיח את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, שהינו תנאי למתן צו עיקול זמני.

תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

על המבקש להצביע במסגרת תצהירו על כך שקיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. על המבקש להראות, למשל, כי קיים חשש להברחת נכסים על ידי הנתבע, כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען וכד' (ראה: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 559-560; רעא 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ ואח' נ' ברהם וסילוה גייר ואח' (29/01/2007)).

במקרה זה, כל שנטען בתצהיר המבקש ביחס ליסוד ההכבדה הוא כי המשיבים "התחמקו ומתחמקים מתשלום חובם" (סעיף 16 לתצהיר), וכי "התנהלותם של המשיבים מקימה חשש ממשי כי אין בדעתם לשלם וכי יעשו כל שביכולתם בכדי להתחמק מתשלום" (סעיף 17 לתצהיר).

טענות אלה אינן מהוות ראיה לקיומו של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין. למעשה אין בבקשה כל עובדה המצביעה על חשש כזה. לפיכך דין הבקשה להידחות.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.