פלוני נ' והבה ואח'

אקדמת מילין:

בפניי תביעה חוזית-כספית במסגרתה עותר התובע כי אחייב את הנתבעת 2, חברה "מפרת חוק" בע"מ שהתאגדה בכדי "לעסוק בסוגי עיסוק שפורטו בתקנון" (נספח 1 לתצהירי התובע) – השכרת טרקטורונים, רכבי "רייזר" ובעלי חיים "לטיולי שטח", ואת הנתבע 1 – מנהלה הרשום, המחזיק ב-100% מהון המניות המונפק שלה, להשיב לו את סכום הכסף שמסר להם בשלהי שנת 2018 (במזומן ובהעברות בנקאיות).

הגם שהתובע נוקב בסכום של 420,000 ₪, כסך הכספים הכולל שמסר לנתבעים ("לפני" שערוכים שונים), חלקו במזומן וחלקו בהעברות בנקאיות, הוא מעמיד את סכום תביעתו על 400,000 ₪ - "לצרכי אגרה" (פסקה 17 לסיכומיו).

גרסת התובע:

בפתח הדברים יצוין, בשפה עממית, כי התובע "לא באמת סגור" על:

• כמה כסף בדיוק העביר לנתבעים?

• האם, תמורת הכספים שהעביר, הנתבעת 2 אמורה הייתה להקצות לו מניות (מהון המניות הלא-מונפק שלה) או שהנתבע 1 אמור היה למכור לו 25% מהון המניות המונפק של הנתבעת 2 – בו הוא מחזיק לבדו?

• האם העברת הכספים היא (גם) הלוואתם לנתבעת 2 שהייתה אמורה להיות מסווגת "כהלוואת בעלים" (ההופכת אותו לבעל מניות בנתבעת 2 ובו בזמן, לאחד מנושיה הזכאי לקבל כספו בחזרה מתוך רווחיה "הפנויים", לפני חלוקת דיבידנד לכלל בעלי המניות) או כהלוואה "רגילה" (ההופכת אותו לנושה בלבד, הזכאי לקבל את כספו בחזרה בתוך פרק זמן קצוב – כמחזיק באגרת חוב)?

  גרסת התובע, בהקשר זה, מבולבלת (הן בתצהיר העדות הראשית והן בפניי, בעמ' 5, ש' 4-35 ובעמ' 9, ש' 1-4 לפרוט') אך ניתן ללמוד ממנה כי הוא אמור היה להיות (גם) מועסק ע"י הנתבעת 2 וכי בפועל שכרו – עבור מספר חודשי עבודה במחצית הראשונה של שנת 2019 – שולם לו בחסר (עמ' 5, ש' 11-20 לפרוט' ותלושי השכר שצורפו כנספח ד' לתצהירי התובע). התובע לא הגיש תביעה כנגד הנתבעים בבית דין לעבודה בגין הפרת חוקי "המגן" (עמ' 5, ש' 27-30 לפרוט').

  מכל מקום, אין חולק כי הצדדים לא העלו הסכמותיהם על הכתב ועל כך שבחודש יוני 2019, משמאס התובע בהתנהלות הנתבעים, כספו לא הושב ומשכורתו שולמה בחסר, עזב את העיר אילת, "ניתק מגע" עם הנתבעים ופנה לב"כ למיצוי זכויותיו (נספח ה' לתצהירי התובע).

  עתה, בפניי, הוא זועק את זעקתו – "איפה החלק שלי בחברה? אני ב-70% פוסט טראומה . . . יצאתי מטומטם" (עמ' 5, ש' 27-35 לפרוט') וכאמור, תובע בחזרה את כספו.

  גרסת הנתבעים (מפי הנתבע 1):

  מנגד, מבקש הנתבע 1 (בשמו ובשם הנתבעת 2) כי אדחה את התביעה.

  לדבריו: "התובע רצה מאוד להתפתח בקריירה משל עצמו והביע עניין רב בעסק. אני מצדי שמחתי לקבל כל סיוע" (תצהיר הנתבע 1, סעיף 10). על כן, ניגשו השניים "ליועץ הכלכלי" חנן עמוס (להלן: "מר עמוס") וקיבלו ממנו חוות דעת לפיה שוויה של הנתבעת 2 נאמד ב-1,600,000 ₪ (צורפה כנספח א' לתצהיר הנתבע 1).

  אחר כך, גורס הנתבע 1, "ביקש התובע לרכוש 25% ממניות החברה תמורת סך של 300,000 ₪ ששולמו לי במזומן, למעט סכום של 70,000 ₪ שביקשתי שיועברו לחשבון החברה בגלל חריגה בחשבון. למעשה לאחר שהתובע שילם לי את הסכום שביקשתי בעבור אחזקותיו ב-25% ממניות החברה, הפך התובע לשותף שלי" (תצהיר הנתבע 1, סעיף 16; ההדגשות אינן במקור – נ.ש.).

  בפניי אף אישר הנתבע 1 כי לא נוסח, ולא נחתם כל מסמך "מול התובע" ושב וציין כי: "קיבלתי 300,000 ₪ תמורת 25%" (עמ' 16, ש' 20-21 לפרוט').