ת"א 4268-04-13

א. כללי

1. בפניי בקשה מטעם התובע, למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שאותו בכוונתו להגיש, בעקבות פסק הדין שניתן בהליך.

   ב. רקע וטענות הצדדים

2. הרקע הרלוונטי לבקשה זו פורט בפסק הדין מיום 29.7.15. בתמצית ייאמר כי בתביעתו עתר התובע להצהיר שהוא "דייר מוגן" בחלק מן הנכס מושא התביעה, וכי במסגרת התביעה ניתן סעד זמני שמכוחו עוכבו הליכי הוצאה לפועל של פסק דין קודם שניתן לגבי הנכס, ונאסר על הנתבעים לתפוס בו חזקה. בפסק הדין מיום 29.7.15 נדחתה התביעה, וממילא פקע הסעד הזמני שניתן במסגרתה.

3. ביום 10.9.15 הגיש התובע את הבקשה שכאן, שהוכתרה כ"בקשה דחופה ביותר במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פסק דין פינוי עד להכרעה בערעור". בבקשה נטען כי הגם שלא ניתן נגד התובע פסק דין המורה על פינויו מן הנכס, קיים חשש שהליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין הקודם יחודשו, והתובע יפונה. התובע ציין כי בהתחשב בטענותיו לפיהן הנכס מהווה בית מגוריו, "מאזן הנוחות" נוטה במובהק לטובתו, ופינויו מהנכס יביא לתוצאה בלתי הפיכה. עוד טען התובע כי סיכויי הערעור שיגיש טובים, וכי בכל מקרה די בכך שהערעור "אינו משולל יסוד או נעדר סיכוי".

4. יצוין כי הבקשה הוגשה כאמור ביום 10.9.15, למרות שפסק הדין הומצא לתובע ביום 10.8.15 (כעולה מאישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט), והחלטה שניתנה בעקבות פסק הדין הומצאה לו אף קודם לכן, ביום 3.8.15.

5. הנתבעים התנגדו לבקשה, וציינו כי סיכויי הערעור – שטרם הוגש – "אפסיים", כלשונם. לחלופין עתרו הנתבעים להורות על התניית הסעד הזמני בהפקדת סכומים המשקפים דמי שימוש ראויים בנכס, שבהתאם לחוות דעת שצירפו עולים כדי 2,500 ₪ לחודש.

6. שני הצדדים לא ביקשו לקיים דיון בבקשה, ובהתאם להחלטות מיום 10.9.15 ו- 6.10.15 יש לראותם כמי שמסכימים להכרעה בבקשה על סמך כתבי הטענות.

   ג. דיון והכרעה

7. בראשית הדברים ולמען הבהירות המושגית יוער כי בהתחשב בכך שהתובענה שהגיש התובע נדחתה, אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כפי שסבר התובע, אלא בבקשה למתן סעד זמני בערעור (כאמור גם בהחלטה מיום 10.9.15).