ת"א 42656-07-15 בהיר משלר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

1.בפני "עתירה בהולה למתן סעד זמני במעמד צד אחד", האוסר על רשות מקרקעי ישראל מחוז צפון ומשטרת ישראל להרוס מקווה שנבנה ביישוב קדיתא.

2.הבקשה הובאה לידיעתי בשעה 10:09. נטען ב"עתירה" כי ההריסה מיועדת לשעה 8 בבוקר – שעה שכבר חלפה. בתצהיר התומך ב"עתירה", אשר נחתם על-פי הנחזה אתמול 20.7.2015, נכתב כי "קצין משטרה []הודיע כי ההריסה מתוכננת להתבצע הלילה ולדבריו אם לא נקבל צו מניעה בשעות הקרובות לא יהיה כבר על מה להיאבק בבוקר" (פס' 10). ה"עתירה" לא הוגשה אתמול, אלא – היום.

3.הצו המבוקש הוא צו המופנה כלפי רשות מדינה (משטרת ישראל) וגוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין (רשות מקרקעי ישראל) להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין. ה"עותרים" לא הצביעו על מקור המסמיך בית משפט זה, בית משפט השלום (במובחן מבית המשפט לענינים מינהליים או בית משפט הגבוה לצדק, לפי הענין), להוציא צו שכזה.

4.ער אני לסמכויות בית משפט השלום בהוראות חקיקה כגון סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 וסעיף 5ב לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981. אלא שה"עותרים" לא טענו כי הוצא צו לפי חוקים אלה או לפי חוק אחר בו מוסמך בית משפט השלום לעכב ביצוע צו.

אוסיף, כי ה"עותרים" הפנו ל-ת"א (מחוזי נ'צ) 3503/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' דגני (20.3.2007). שם צוין צו מניעה זמני שהוצא (לבקשת אחרים) במסגרת תיק אזרחי (פס' 54). אלא ששם, מדובר היה בתביעת סילוק יד אזרחי שהגישה רשות מינהל מקרקעי (בשמה הקודם מינהל מקרקעי ישראל), ובמסגרת זו הוצא לבקשת הנתבע שם צו מניעה זמני. ה"עתירה" שבפניי אינה מוגשת במסגרת תביעה אזרחית (ואף אם היה מוגש יחד עם ה"עתירה" כתב תביעה אזרחי לצו מניעה קבוע, שאלת סמכותו של בית משפט זה היתה מתעוררת באותה מידה).

5.לאור העדר הצבעה על מקור לסמכות עניינית לבית משפט זה, ה"עתירה" בנוסחה הנוכחי – נמחקת.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.