ת"א 42501-02-11 דבאח נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה מטעם הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף בשל מעשה בית דין, שימוש לרעה בהליכי משפט, והיותה של התביעה טורדנית וקנטרנית.

המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, לתובע ביום 25.2.2004, במהלך פעילות משטרת ישראל בכפר בענה, בעת הריסת מבנה של תושב הכפר.

הבקשה

1.הנתבעת טוענת כי, ביום 4.9.2006 הוגשה תביעה זהה לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 50427/06) על ידי אחמד קאסם בכרי, אשר עמד בסמוך לתובע באירועים נשוא כתב התביעה (להלן- התביעה הנוספת). שתי התביעות, הן התביעה דנן והן התביעה הנוספת שהוגשה בתל אביב, הוגשו על ידי אותו עורך דין. בתביעה הנוספת הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות, ובסופו של יום ניתן פסק דין אשר דחה את התביעה נגד הנתבעת.

2.כן טוענת הנתבעת, כי לתובע היה יומו בבית המשפט באורח שילוחי ביחס לאותה פלוגתא, ואין זה צודק ליתן לו יום נוסף. שני התובעים, התובע בתביעה דנן והתובע בתביעה הנוספת, עמדו בעת האירוע נשוא כתב התביעה זה לצד זה, ומכאן ניתן לומר כי לתובע בתביעה דנן היה בפועל יומו בבית המשפט ואין לאפשר לתובע להגיש תביעה זו, כאשר עילת תביעה זו נדונה והוכרעה בתביעה הנוספת.

3.הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי התובע פעל בחוסר תום לב. עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע בחר לגלות טפח ולכסות טפחיים, לא ראה לנכון לפרט ולעדכן על עצם קיומה של התביעה הנוספת והכרעת בית המשפט שניתנה בה. התנהגות זו פסולה ונגועה בחוסר תום לב.

התגובה

4.התובע מתנגד לבקשה וטוען ,כי דין הבקשה להידחות. בקשתה של הנתבעת כעת לסילוק התביעה על הסף, מוגשת בחוסר תום לב. הגשת הבקשה הינה במטרה להקשות על התובע לנהל תביעתו, תוך ניסיון לגרום לדחיית התביעה מבלי שניתנה לתובע הזכות להוכיח תביעתו, זאת לאחר שהתיק בשל להוכחות.

5.כן טוען התובע, כי היענות לבקשה מהווה סגירת דלתות שערי בית המשפט בפני התובע, תוך פגיעה בזכות חוקתית שהינה זכות הגישה לערכאות השיפוטיות והשמעת טענותיו בפניהם. בקשת הנתבעת לסילוק על הסף, אינה יותר מאשר התחמקות מלהתמודד עם טענותיו וקשייה של הנתבעת להבאת עדים שיתמכו בהגנתה.

6.התובע ממשיך וטוען, כי שאלת התקיימותם של יחסי "קירבה משפטית" נבחנת על פי נסיבותיו של כל מקרה בהתאם לטעמים העומדים ביסוד העיקרון בדבר מעשה בית דין, ואין בקרבת עניין גרידא כדי לשלול מבעל העניין הזר את זכותו ליומו בבית המשפט, אלא נדרשים רכיבים נסיבתיים נוספים הקושרים אותו להתדיינות עצמה ומבטיחים כי עניינו שלו בהליך יוצג כהלכה למעשה על ידי בעל הדין שעמו יש לו "קרבת עניין". כל מקרה חייב להיבחן לנסיבותיו המיוחדות ויש להעמיד זה כנגד זה את האינטרסים הנוגדים של מניעת כפל התדיינות באותה שאלה מצד אחד, ושל זכותו של בעל דין להישמע בעניינו שלו בבית משפט מצד אחר.