ת"א 42445-03-14 חוסין חואלד נ' רשות מקרקעי ישראל

1.התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לתשלום 96,000 ₪, אשר, לטענתו, הינו גובה הנזק שגרמה הנתבעת לחיטה שבחלקתו, אותה היא ריססה בחומר הדברה קוטל עשבים. בכתב התביעה תוארה המסכת העובדתית הבאה: משנות השלושים של המאה העשרים ועד היום מצויה החזקה בחלקה מסוימת באדמות שפרעם בידי בני משפחתו של התובע - סבו, אביו והוא עצמו (יליד 1910). בטרם חקיקתו של חוק החכרת מקרקעין (הוראת שעה), תשי"ט-1959 (להלן: חוק החכרת מקרקעין), התיישנות חוקית הקנתה לסבו ולאביו של התובע זכות בעלות בחלקה, ולאחר חקיקתו - הפכה זכותם לזכות חכירה לדורות. למרות זאת, לא נעתרה הנתבעת לדרישות התובע להכיר בזכות החכירה שלו בחלקה, ואף הסבה נזק לחלקה על-ידי ריסוס שפגע ביבולה.

2.במסגרת כתב ההגנה, העלתה הנתבעת ארבע טענות מקדמיות:

(א)דחייה על הסף עקב חוסר סמכות עניינית - נטען כי שאלת החיוב הכספי היא שאלה טפלה לשאלת הזכויות במקרקעין, שמצויה בסמכות בית משפט מחוזי.

(ב)מחיקה על הסף עקב אי מיצוי הליכים על-פי חוק החכרת מקרקעין.

(ג)סילוק על הסף עקב מעשה בית -דין - לאור קיומו של פסק דין חלוט, אשר חייב את התובע לפנות את החלקה.

(ד)סילוק על הסף עקב היעדר תום לב מצד התובע - נטען כי התובע פלש למקרקעין לא לו, תוך הפרת פסק דין, ונמנע משלם דמי שכירות.

(ה)סילוק על הסף עקב היעדר עילה (זכות לבעלות בחלקה ביום 6.4.1958, מכוח הוראות סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני).

3.בדיון ביום 10.6.2015 ביקש בא-כוח התובע להשיב בכתב לטענות המקדמיות שבכתב ההגנה, וכך הוריתי. בטיעונו בכתב לא התייחס בא-כוח התובע לטענת הסמכות העניינית, אשר - מטבע הדברים - יש להידרש אליה תחילה. בתגובת באת-כוח הנתבעת הודגש כי טיעונו של בא-כוח התובע לא כלל התייחסות למרבית הטענות המקדמיות.

סמכות עניינית

4.סמכותו העניינית של בית משפט השלום בנוגע למקרקעין נקבעה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ועל-פיו בית משפט זה ידון בתביעות בדבר חזקה, שימוש וחלוקה של מקרקעין, אך לא בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין. סעיף 40 לחוק קבע כלל שיורי, ולפיו כל עניין אזרחי (או פלילי) שאינו בסמכות בית משפט שלום, ידון בבית משפט מחוזי.

המבחן המקובל בפסיקה לעניין הסמכות העניינית בתחום האזרחי בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט עוסק בהם הינו מבחן הסעד. אימוצו של מבחן זה לעניין הסמכות העניינית לווה בדחייתו של מבחן אחר - מהות העילה (או מהות הסכסוך). (ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 535-533 (2004)). על פי מבחן הסעד, יש לבחון את כתב התביעה ולזהות את הסעד שננקב בו. בענייננו, מדובר בסעד כספי (פיצוי נזק) שגובהו מצוי בתחום סמכותו של בית משפט שלום, ולפיכך בידיו הסמכות העניינית לדון בתביעה.