פלוני נ׳ פלונית

קשר נרקם בין גבר לאישה.

השניים הם החסוי (אשר יכונה להלן:"החסוי" או ה"תובע") - ד.א. והנתבעת.

טיבו של הקשר אינו ברור דיו- אולי חברי, ייתכן שרומנטי.

השניים מתקרבים, ותוך כדי כך, ובכך אין מחלוקת – הועברו סכומי כסף מהחסוי לנתבעת.

סופו של הקשר ותוצאתו- תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה הינה להשבת 651,698 ₪ אשר נטען כי החסוי העביר לנתבעת בלא תמורה בין השנים 2015-2017 וזאת תוך שהיא הייתה מודעת למצבו הנפשי אשר השפיע על יכולתו לשקול שיקולים שמקורם בהיגיון ובדרך התנהלות נכונה וסבירה וניצלה זאת לרעה.

התביעה שכנגד הינה לפיצוי בשל אובדן עבודה עתידית אשר נגרם לכאורה בעקבות התביעה אשר הוגשה על ידי החסוי וכן נזקים כלכליים שעניינם עיקול אשר הוטל על דירה המצויה בבעלותה, וזאת כפועל יוצא מההליכים דנן.

רקע וטענות הצדדים

התובע הינו גבר יליד 1949, נשוי ואב לשלושה.

עיסוקו מזה שנים רבות הוא כיועץ מס ורואה חשבון. בדצמבר 2017 מונתה אשתו כאפוטרופסית עבור ענייניו לאור התנהלותו הפיננסית בשל השפעות ההפרעה הדו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה – להלן: "ההפרעה" או "המחלה") ממנה הוא סובל עוד משנת 1995 (סעיף 8 לכתב התובענה וכן נספח א/ 1- מכתבה של דר' רוזנברג אשר תוכנו יפורט בהמשך).

הנתבעת הינה אם חד הורית לשלושה ילדים, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה ניהלה חנות פרחים ב-XXX. במסגרת זו הכירה את התובע אשר נכנס לחנותה, ולדבריה פנה אליה בהצעה עסקית לשמש כיועץ מס לעסק שניהלה.