ת"א 42335-08-13 ע.א.ק. (המנוח) ואח' נ' משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים ואח'

אחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים גם יחד, סבורני כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעת, לפיה בנסיבות העניין מתן היתר לתובעים להבאת עדות מטעם הרופא אשר לפי הנטען בדק את המנוח בעת שהגיע לבית החולים, יש בה כדי לשנות מסדר הבאת הראיות, באופן הפוגם בזכותה הדיונית והמהותית של הנתבעת.

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי רק לאחר תחילת שמיעת העדויות הסתברה נחיצותו של העד.

בכל ההערכה, על בעלי הדין ליתן דעתם עובר למועד הדיון לאֶגֶד הראיות שבדעתם להגיש, ולתצרף הראייתי הנדרש לצורך הוכחת כלל רכיבי תביעתם. התובעים אינם אמורים לכלכל צעדיהם בשים לב לסימני השאלה שביהמ"ש מעורר בפניהם ביחס לחֶסֶר לכאורי בראיות שהוגשו עד הנה.

יתר על כן. מלכתחילה הכחישה הנתבעת את עצם קיומו של האירוע, לרבות העובדה כי המנוח נפטר מירי (ראה, למשל, ס' 14(א), ס' 14(ג) וס' 17(ג) לכתב ההגנה). הלכך, לא מחוור הכיצד נטען בבקשה ובתשובה כי רק לאחר הדיון מיום 14.2.16 הגיעו התובעים לכלל מסקנה כי הם נדרשים להבאת הרופא לעדות לצורך הוכחת היפך טענת הנתבעת.

הלכך, העובדה כי התובעים נזקקו אך בעת הזו לנסות לאתר את פרטיו של הרופא שבדק את המנוח, אינה בגדר עילה מוכרחת להתיר הבאת הרופא לעדות בשלב הנוכחי.

עם זאת, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 18.9.16, האיזון שבין הפגם הכרוך בדרך התנהלות התובעים לבין הצורך שלא לחסום האפשרות מבירור העובדות כהווייתן, מוביל למסקנה כי ניתן לרפא דרך הילוכם של התובעים באמצעות השתת הוצאות מתאימות, תוך שמירה על זכותה של הנתבעת להביא עדויות הזמה, ככל שהדבר יידרש.

סיכומו של דבר. נוכח האמור, אני מתיר את זימונו של ד"ר מאהר אחמד סוכר, ת.ז. 910896067, משכונת אלרימאל בעזה (להלן: "העד"), להמשך דיון ההוכחות הקבוע ליום 1.2.17.

המזכירות תנפיק לב"כ התובעים הזמנה אישית לצורך זימון העד, והתובעים יפעלו לזמן העד במסירה אישית, ובכלל זה, יפעלו ללא דיחוי לעדכן הגורמים הרלוונטיים לצורך טיפול בהיתר כניסה מתאים לעד, בכפוף לכך שלא קיימת מניעה ביטחונית או אחרת.

ככל שיסתייע בידי התובעים להשיג תצהיר או חוות דעת מאת העד עובר למועד הדין, יעשו כן.