ת"א 42286-07-14 בית ברחובות ברח הרצל 178 בעמ נ' מוזס ואח'

בפניי בקשה "לקצוב מועד להגשת הסכמת השותף במקרקעין ולדחיית התביעה על הסף".

עניינה של התביעה הינה בעתירת התובעת (להלן: המשיבה), לפינוי וסילוק ידם של הנתבעות (להלן: המבקשות) מקיוסק ברח' הרצל ברחובות. אין מחלוקת כי המשיבה מחזיקה במחצית הזכויות במקרקעין נשוא התביעה (במושע).

על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר פטירת אימם המנוחה של המבקשות בשנת 2013 אשר הפעילה את הקיוסק מכח זכות הדיירות המוגנת של בעלה, אין להן (ולאף אדם) כל זכאות להמשיך ולהחזיק בקיוסק בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר.

הן בכתב ההגנה והן בדיון הקד"מ שהתקיים ביום 24/3/15 טענו המבקשות, בין היתר, כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן המשיבה לא יכולה להגיש תביעה לפינוי דייר מוגן ככל שהיא מחזיקה רק במחצית מהזכויות במקרקעין נשוא התובענה.

במסגרת הבקשה דנן, עותרות המבקשות לקבוע למשיבה "מועד אחרון" להגשת הסכמתו של בעל הזכויות הנוסף במקרקעין לעצם הגשת התביעה דנן, שאם לא כן יש להורות על דחיית התביעה. המבקשת מסתמכת על סעיף 30 לחוק המקרקעין לפיו על רוב בעלי החלקים במקרקעין לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם ודבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים. לטענת המבקשות הגשת תביעה לפינוי דייר מוגן הינו בבחינת דבר החורג מניהול או שימוש רגיל. לחילופין נקבע כי תביעה זו מחייבת את הסכמת רוב השותפים.

המשיבה מתנגדת (שלא לומר מתקוממת) לבקשה. לטענתה, נקיטת תביעת פינוי הינה פעולה הנכללת בזכותו של שותף המקרקעין לעשות לצורך להגנה על הבעלות והחזקה בהן, ובתוך כך הפנתה לפסיקה הרלבנטית לטענתה.